Chasidut על ירמיהו 46:28

אמנם שכל זה לא יבינו שוטים וכל העובדי כוכבים, כי הם אינם מצד הקדושה, אדרבה מהס"א, והם ממש להיפוך, כי כל זמן שיש בתוכה ניצוצות קדושות יש להם מציאות, ובצאת הניצוצות קדושות מהס"א מתבטלים עמהם, משא"כ ישראל שכל הנהגתם מצד הקדושה א"כ אין הצרה אצלם אלא כל זמן שהניצוץ עזרה עדיין תוך הצרה וכאמור, וישראל יש להם דעת זה להבין למצוא העזרה תוך הצרה ולהוציאו, ולז"א הכתוב (ירמיה מו, כח) כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך, ירצה, כי עונש העוב"כ מצד הס"א ובצאת הניצוץ הקדוש מהם נעשה בהם כלה, משא"כ בישראל אי אפשר להיות כלה, כי ויסרתיך למשפט שהצרה הבאה בשום פעם ח"ו על ישראל, אין הכוונה אלא בשביל דבר טוב הוא העזרה הנמצא בה, ומשום הכי ונקה לא אנקך שיהיה ח"ו כלה וק"ל. ולז"א עזרה בצרות נמצא מאד, שמאד יש לנו דעת זה למצוא העזרה תוך הצרה, על כן לא נירא בהמיר ארץ כשיהיה כלה בכל הגוים וכאמור והבן.

וענין דבר זה כי חלק ה' עמו, נתאמת לנו בחוש מראותנו ההבדל שבין עונשי ישראל לעונשי העכו"ם, וכמש"ה (ירמיה מו, כח) כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט כו', ר"ל כי יסורי עונש הבא לפעמים הם כאשר ייסר איש את בנו שילך בדרך טוב לטוב לו, והאב עושה כל טצדקי דאפשר כדי שיהיה בנו מטיב עניניו ומעשיו לטוב לו, ולא יצויר בשום אופן שיעשה האב איזה תחבולה שילך בנו בדרך לא טוב כדי שיענישו, שהרי ודאי האב אינו חפץ בעונש בנו, ואם מענישו הוא רק כדי שילך בדרך טוב, ולכן מהנמנע שיסבב האב איזה סיבה לשילך בנו בדרך לא טוב, ולכן עונשי ישראל אינם רעים, אבל אדרבא הם טובים בהחלט, כי כל דבר הולך אחר התכלית והכוונה, משא"כ עונשי עכו"ם הם עד לכלה, כיון שאינם חלקו של ה' ולא באלה חפץ.

עוד פירוש על הפסוק (במדבר כג ט) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, (במדבר כג י) מי מנה עפר יעקב וגו'. עיין בתרגום וברש"י. ועל פי דבריהם רישא דקרא הן עם וגו', הוא עתידין דיחסין עלמא, וסיפא דקרא הוא שלא יהיה להם כליה בין שאר האומות. והוא פלא, דמאחר דכבר הבטיחו בטוב, ממילא דהוי העדר רע. והנ"ל דבאמת התנבא על תכלית האחרון שיהיו כולם צדיקים וירשו ארץ, כמו שנאמר (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. אך מסתבר לומר בשעה שיתחיל לשפוט כל האומות, לא יתקיימו אם לא שישפוט כל העולם כולו בכללו ביחד דהיינו גם ישראל ביניהם, ועל ידי זה יתקיימו כולם דהא מעט מהאור דוחה הרבה מהחשך, ובודאי הזכיות של ישראל הוא הרוב לנגד חטאי כל העולם, ובפרט אז דכבר יזדככו כולם ויהיו כולם צדיקים, ואם כן יתקיימו כולם, והבן. אך זה אינו, דישראל אינם נכנסין כלל לדין ביניהם, על כן יאבדו העובדי כוכבים ומזלות, והטעם דאינם נכנסין כלל לדין בין העובדי כוכבים ומזלות, היינו משום דהדין הזה על הכליה, ובישראל אי אפשר כלל בשום אופן, שכבר הובטחו שלא יהיה להם כליה, ואם כן אף קודם הפשפוש בזכיות, אינם נכנסין בגדר משפט כלל ולכך אינם מצטרפין, וכמ"ש הרשב"א (בתורת הבית הארוך מובא בב"י חלק יו"ד סוף סימן קי"א) ליישב קושית מהר"ש על התוספות דשני קופות של חולין, ונפל תרומה לאחד ואין ידוע לאיזה, ובאחת יש כדי לבטל ובאחת לא, דמתירין מחמת שאני אומר וכו'. דהקשה הר"ש למה לי לטעמא דשאני אומר, הא אם אין בזו כדי לבטל ואין בזו כדי לבטל, ויש בשניהם כדי לבטל, קיימא לן דמצטרפין, אם כן הכי נמי מצטרפין. והשיב הרשב"א דשאני התם ששניהן נכנסין בגדר הספק ולכך מצטרפין, מה שאין כן הכא דהקופה שיש בה כדי לבטל, אינה נכנסה בגדר הספק, ולכך אינה מצטרפת ולכך צריך לטעמיה דשאני אומר, עד כאן. והכא נמי דכוותיה, והבן. והנה מבואר במסכת ברכות בתוספת (דף י"ז ע"א [ד"ה ונפשי]) דוהיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), היינו שלא יהיה להם כליה, כמו עפר שאינו מקבל כליה, עד כאן. וז"ש הן עם לבדד ישכון, דהיינו כתרגום שיהיה כולם צדיקים וירשו ארץ, ושמא תאמר אם כן ינוצלו גם העובדי כוכבים ומזלות על ידם, לזה אמר ובגוים לא יתחשב כפירוש רש"י והתרגום, דאינם נכנסין בגדר כלל ביניהם לחשבון ודין של כליה, וביאר הטעם מי מנה, ר"ל מי יוכל למנות במנין הזה עפר יעקב, כיון שכבר הם משולים לעפר ויש להם הבטחה שלא יהיה להם כליה, אם כן אינם בגדר הספק כלל ואינם מצטרפין, והבן. ונ"ל שזה פירוש הפסוק כי בכל הגוים אעשה כלה, הואיל ואותך לא אעשה כלה (ירמיה מו כח) בשום אופן, אם כן את לא תצטרף בהדייהו, והבן.