Chasidut על ירמיהו 5:6

ולפי"ז דלתות שסותמין את פתח המוח הן נגזרין מלשון הגבהה שהוא גסות הרוח וגבה עינים, ודלתות שסותמין את פתח הלב הן נגזרין מלשון דל ושפל שמשתוקק לדברים פחותים, וזה שאמר שאפי' בשעה שדלתות סתומין לא ישב בחיבוק ידים אלא יהי' שוקד על הדלתות לעבוד עבודתו בתורה ובתפלה אף שאין נכנס לא למוח ולא ללב, וכאמרם ז"ל לעולם לגרוס אדם אע"ג דלא ידע מה דקאמר, וכענין שהגיד כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק בפסוק והיו הדברים האלה וגו' על לבבך, ולא נאמר בלבבך, היינו אף שהלב סתום יהיו הדברים מונחים כאבן על הלב מוכנים שכאשר יפתח הלב לעתים מיוחדות יפלו לתוך הלב עכ"ד, וזהו שאמר הלשון לשקוד על דלתותי מלשון נמר שוקד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף (ירמי' ה' ו') שהוא לשון אורב להיוצאים מן העיר אף שעדיין לא יצאו, כן הוא הלשון לשקוד על דלתותי לארוב על סתימת המוח והלב שכאשר יפתח תכנס עבודתו ויגיעת נפשו בתורה ובתפלה לתוך עומק חלל הלב והמוח, תורה היא לעומת סתימת המוח שהיא גסות הרוח לחשוב שמה ששכלו מחייב הוא הנכון, ולתורה צריכין להיות להיפוך מזה והוא כענין כוף אזניך לשמוע דברי חכמים, ואז רק אז נפתח שכלו להבין דברי חכמים וחדותם, וכל עוד שאין מבטל דעתו לדעת התורה אף שקרא ושנה עדיין עומד מבחוץ, תפלה היא לעומת סתימת הלב שהיא תשוקה שפלה, ותפלה היא היפוך מזה כמ"ש (ש"א א' ט"ו) ואשפך את נפשי לפני ה', בהשתוקקות והתלהבות כרשפי אש העולים למעלה להיות לבו מוגבה בדרכי ה':