Chasidut על ירמיהו 7:4

אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו׳ כי היות נודע שהתורה היא שמותיו של הקב״ה והשם ברוך הוא הוא היה הוה ויהיה חי וקים לנצח נצחים והתורה היא גם כן כן ומה זה שכך היה בעת שנעשה משכן ואיך הוא מורה לנו דרך היום שתהא נקראת שמה תורה המלמדנו דרך נלך בה ובודאי בכל עת וזמן התורה מתלבשת לפני צורך העת וזמן. וי״ל כי בראשית ברא גו׳ בשביל התורה שנקרא ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראים ראשית תבואתו היינו שדרך משל המלך אם יש לו בנים משכילים שיכולים להנהיג את מלכותו יש לו להמלך נחת יותר מאילו מנהיג בעצמו ואנו נקראים בנם למקום וזהו אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל היינו שעושים שביל להוריד השפע למטה וזהו (תהלים ס״ח, ל״ה) תנו עוז לאלהים ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה ולזה נתן לנו התורה כי על ידי אמצעות התורה נוכל להוריד שפע למטה וגם המלאכים אינם אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים למטה שירה ברון יחד כוכבי בוקר גו׳ (איוב ל״ח, ז׳) הם ישראל שנמשלו לכוכבים ואז ירעו כל בני אלהים שם וזהו כוונת הבורא שברא כל הנמצאים בשביל התורה ובשביל ישראל כו׳ והיינו תוכן הכוונה של השם ברוך הוא לברוא את ישראל שיהא כל אחד מישראל משכן אל השם ברוך הוא כדכתיב (שמות כ״ה, ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר כו׳ ושכנתי בתוך בני ישראל היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז׳, ד׳) והנה זאת אי אפשר להיות האדם משכן אל השם בעוד היצר הרע בתוך האדם כי קצר במצע מהשתרע (ישעיה כ״ח, כ׳) מהשתרר עליו שני ריעים לכן נאמר סור מרע שיבער האדם הרע מקרבו ואז יוכל להיות שהשם ברוך הוא הנקרא טוב ה׳ לכל להיות שוכן בתוך האדם וזהו אחר שיקיים סור מרע אז ועשה התקן שיהא טוב ה׳ בתוכך. וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומהו התשובה כי הנה האדם בהיותו בבטן אמו היה נר ה׳ דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל התורה כולה הוא מחמת שהיה אז משכן להשם ברוך הוא והוא הנר שעל ראשו ולאחר שיצא ממעי אמו לפתח חטאת רובץ ובא מלאך וסטרו על פיו ומשכתו בכדי שיהיה לו בחירה שיהא לו שכר ועונש וצריך האדם לעשות תשובה להשיב את השם אליו כבראשונה וזהו (דברים ל׳, ג׳) ושב ה׳ אלהיך את שבותך להשיב לא נאמר כי אם ושב היינו שלאחר התשובה ישוב השם ברוך הוא לשכון בתוך האדם והנה עיקר התשובה היא עזיבת החטא בלב שלם וחרטה כי מה שכתבו בספרים תעניתים לתקן חטא הוא מחמת שבלתי אפשרי הוא לעזוב באמת החטא ולהתחרט באמת כי אם אחר שיסגף את עצמו ואז נכנע לבבו הערל ויוכל לחרוט ולעזוב החטא באמת ושורש הדברים כי האדם נברא על פי דבר ה׳ והוא נקרא חקיקא על דרך גליף גליפא בטיהרא עילאה והנה האדם כאשר חטא נעשה מת כי מחמת החטא נסתלקה ממנו החיות השם ברוך הוא ואחר הווידוי דברים ע״פ:

במדרש רבה (שמו"ר נ"א ד') אלה פקודי המשכן משכן העדות (שמות לח כא) שני פעמים מהו העדות, אמר רבי שמעון בר ישמעאל עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל. והנה כפשוטו נראה כי מאחר שנקרא משכן גם בפעם השני, הרי הוא מורה שעתיד לפדות, ואם כן מבואר שיש סליחה לישראל ולא השליכם מעל פניו. ובאופן אחר נראה בדרך דרוש, דהנה ידוע דהשי"ת שומר תורתו (עיין ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג), והנה השי"ת הוא מלוה, כמו שאמרו רז"ל (אבות פ"ג מט"ז) הפנקס פתוחה וכו' וכל הרוצה ללות וכו', וכמו דאיתא במדרש רבה פרשת תשא (שמו"ר ל"ט א') אמר הקב"ה חייבין לי ישראל וכו', עיין שם. והנה איתא במסכת ב"ק (ב"ק ח' ע"א) אמר עולא דבר תורה בעל חוב דינו בזיבורות, שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד וכו'. והקשו התוספת (ד"ה) הא במטלטלו כל מילי מיטב וכו'. והנה תירוצם אינו מובן, דילמא משום הא גופיה דכל מילי מיטב במטלטלי הוי הוא המוציא, מה שאין כן בקרקע, ועיין בתוס' (ד"ה) ובמהרש"א בגיטין (דף נו"ן). והרמב"ן בב"ב דף קע"ה מתרץ תירוץ נאה, דבמשכון לא הוי כל מילי מיטב, דבמשכון לא שייך דאי לא מזדבן הכא מזדבן התם, שהרי אינו יכול למכרו. ויש להמתיק דבריו, דכיון דאינו יכול תיכף לעשות מעות ממנו, יש חילוק בין גרוע ליפה. והנה באמת העיקר נתמשכן ביד אויבים כלי המקדש, ועתידים להחזיר כמבואר במדרשים. והנה כשאין ישראל עושים רצונו של מקום נקראים עבדים (ב"ב י' ע"א), וקיימא לן עבדא כמטלטלי דמי כרב נחמן בב"ק (י"ב ע"א). והנה ישראל חשובין יותר, כי היכל ה' היכל ה' המה (ירמיה ז ד), לכך היה הגביה מזבוריות, ושמא תאמר הלא במטלטלי הכל מיטב, לזה אמר שרק נתמשכן, ואם כן הוי זיבורות ומזה ראיה שיש סליחה לישראל, דהיינו הם חשובין יותר מכלי בית ה', והבן.

כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (שמות מ לח). נ"ל דידוע דכל התורה היא נצחית, ומדבר כמשמעו על המשכן שהיה, וגם על ענין נצחי דהיינו דהצדיק קרוי משכן, כאמרו (שמות כה ח) ושכנתי בתוכם, ודרשו רז"ל בתוכו לא נאמר וכו', ונאמר (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם, (ישעיה יב ו) בקרבך קדוש, (ירמיה ז ד) היכל ה' היכל ה' המה, ונאמר (תהלים עח ס) אוהל שיכן באדם. והנה לפעמים נופל הצדיק ממדריגתו ויש עליו כמו מסך המבדיל, אבל הוא שלוח מהשי"ת, דירידה זו צורך עליה היא כדי שיתאמץ בכל כחו ויעלה יותר ויותר. והנה הדרך להתבודד עם קונו, הוא מסוגל יותר בלילה, כאמרם ז"ל אם ראית תלמיד חכם וכו' (ברכות דף י"ט:), דודאי עשה תשובה בלילה, והגם שמדריגת בר ישראל הוא להתבודד בתוך ריבוי עם בחינת אברהם, מכל מקום זה לא יתכן רק אם אוחז בבחינת הדבקות שזכה כבר, לא יופסק בתוך ריבוי עם, אבל כשצריך עליה חדשה, יתכן יותר בהתבודדות, והבן.