Chasidut על ירמיהו 9:1

ויקומו משם וגו' וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם. מה שמודיענו הכתוב שאברהם הלך עמם לשלחם ואינו לעיקר הענין. ואמנם לפירוש הפשוט שהיה סובר אורחים הם כפירוש רש"י בריש פרשה זו וכמאמר חז"ל (קידושין ל"ב:) שמא תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו לא נדמו לו אלא לערביים וכו'. הודיע הכתוב צדקת אברהם בזה. כי נודע מאמר הכתוב (משלי י"ג, כ') הולך את חכמים יחכם ורועה בכסילם ירוע, והוא שצריך האדם לראות תמיד להתחבר לצדיקים ואנשי מעשה בכדי שילמוד מהם דרך הטוב, ועל כן מצות עשה בתורה במנין רמ"ח מצוות להדבק בחכמים ובתלמידיהם כמו שכתב הרמב"ם (בפרק ו' מהלכות דעות הלכה ב'). כי הנכנס לבית המרקחים או לחנותו של בשם אף על פי שלא לקח כלום מכל מקום ריח טוב קלט כמאמר חז"ל (ילקוט רמז פ"ד בשם פרקי דר' אליעזר) וראשית התחלת רעת האדם הוא התחברותו לחברי גנבים שהם רגליהם לרע ירוצו והוא עמם, ועל כן הזהיר שלמה המלך ע"ה (משלי א', ט"ו) בני אל תלך בדרך אתם מנע רגליך מנתיבתם, פירוש שלא תאמר אלך אתם ולא אעבור העבירה כי לא תוכל עמוד בזה, ועצת האמת שאל תלך כלל אתם ובזה תנצל. ולזה הזהיר דוד המלך ע"ה אשרי האיש אשר לא הלך וגו' ובמושב לצים לא ישב. ולא יאמר האדם אשב עמהם ולא אתלוצץ לא כן רק לא תשב עמם. ולזה סיפר התורה בגנותו של לוט כשבחר לו את ככר הירדן לשבת בו ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד ואף על פי כן לא נמנע מלישב עמהן כפירוש רש"י בזה, כי לא נמלט בהיותו יושב עמהם שלא ילמוד ממעשיהם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם שיותר טוב שישב אדם במדברות וביערות ואל ישב בעיר שאנשיה רעים שנאמר (ירמיה ט', א') מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו' עיין שם בדבריו הנעימים. ועל כן דרכי בני אדם כשרואין אורח ששואל על אנשי רשע ומכל שכן כשהולך אצלם תיכף מרחיקין אותו ומונעים עצמם מלעשות לו טוב באמרם שנראה שהוא איש לא טוב כיון שהולך להתחבר לרשעים, ואולם אברהם הצדיק אשר קיים אף כל מצות דרבנן כאומרם ז"ל (יומא כ"ח:) אף שראה באלו שנשאו עיניהם לסדום והלכו לשם וידוע הפלגת שם סדום לרשע אין כמוהו והיה לו להיות קצת בלבו עליהם לומר מה לכהן בבית הקברות, מכל מקום הוא בצדקתו דנם לכף זכות לומר אולי יש להם איזה דבר נחוץ ללכת שמה ולא עולתה בהם ולא מנע הטוב מבעליו ללכת לשלחם ללוותם כשאר אורחים הכשרים הצדיקים, וזהו שאמר הכתוב ויקמו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ונודע אשר אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד, ומה לאלו לתת עיניהם לשם ומכל שכן לילך אצלם ואף על פי כן ואברהם הלך עמם לשלחם ללוותם כי דן אותם לזכות כאמור והודיע צדקת הצדיק אברהם אשר גדלה למעלה למעלה.

ול"נ לפרש, דכוונת רבה בר בר חנה הוא על פי מה שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות דעות (ה"א): דרך אדם להיות נמשך בדיעותיו וכו' עד זה שאמר הכתוב (ירמיה ט, א) מי יתנני במדבר מלון אורחים וכו', וכתבתי מזה במקום אחר, יעו"ש. וכן מצינו בזהר קראן פרושו מדבר (ח"ב קפג:), שפרשו מן הישוב אל המדבר להתבודד שם בתורתו ועבודתו יתברך. וזש"ה (שמות ג, א) וינהג את הצאן אחר המדבר, מטעם זה.