חסידות על ירמיהו ה:כה

לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִבּוּר שֶׁל הַלָּאו לֹא יִהְיֶה לְךָ*), אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע, וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו וְנוֹקֵם בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ה׳:כ״ה): עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה. וּכְתִיב (תהילים ל״ד:כ״ב): תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה.

ונראה עוד לומר היות ידוע שאין קימוץ בשמים והקב"ה חפץ חסד ואוהב את ישראל להשפיע להם כל מיני טובות וברכות מאליפות, אבל הוא כמ"ש (ירמי' ה' כ"ה) וחטאתיכם מנעו הטוב מכם, והיינו כענין שנגנז אור הראשון של שבעת ימי בראשית מפני הרשעים, וכבר פרשנו שאור שנברא ביום הראשון הוא אהבה וחסד, והיו הרשעים נוטלין את האהבה לחיצוניות, ע"כ נגנז, וכמו כן תקיש לשאר מיני טובות שלהאיש שאינו ראוי יכול להביאו לידי קילקול, וכמ"ש (קהלת ה' י"ב) עושר שמור לבעליו לרעתו, וכמ"ש ורם לבבך ושכחת, וכמו שלוה יתירה שהיתה לדור המבול ולדור הפלגה ואנשי סדום שגרם להם מרד בהקב"ה כמבואר במדרשים, וע"כ כל השפעות היורדות משמים יורדין בקצבה ובצמצום ובמשפט, [לבד לאותם שנאמר בהם ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו רח"ל] הא למה זה דומה למאכיל את התינוק הצריך להזהר שלא יגרום לו מרבית המאכל חלאים רעים ח"ו: