וְאַתָּ֣ה יְ֠הוָה יָדַ֜עְתָּ אֶֽת־כָּל־עֲצָתָ֤ם עָלַי֙ לַמָּ֔וֶת אַל־תְּכַפֵּר֙ עַל־עֲוֺנָ֔ם וְחַטָּאתָ֖ם מִלְּפָנֶ֣יךָ אַל־תֶּ֑מְחִי והיו [וְיִהְי֤וּ] מֻכְשָׁלִים֙ לְפָנֶ֔יךָ בְּעֵ֥ת אַפְּךָ֖ עֲשֵׂ֥ה בָהֶֽם׃ (ס)
ליקוטי מוהר"ן
אֲבָל אִם נוֹתֵן צְדָקָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ בְּחִינַת עָפָר כְּלָל, אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת. וְזֶה שֶׁקִּלֵּל יִרְמְיָה אֶת אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת: בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָּהֶם – הַכְשִׁילֵם בַּעֲנִיִּים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים (בבא קמא טז:), הַיְנוּ שֶׁאֵינָם בִּבְחִינַת עָפָר כְּלָל, וְעַל כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם אֵינָהּ בְּחִינַת זְרִיעָה כְּלָל.
צדקת הצדיק
[קכה] צדקה לעניים ג"כ מועיל לתקן עון הוז"ל ובכלל לכל מה שאז"ל חייב מיתה מועיל צדקה כמ"ש דתציל ממות וכמשאז"ל פ"ק דב"ב (יא.) ולעון זה ביחוד דע"י שמחי' נפשות ואז"ל שם כל המקיים נפש א' מישראל כאלו קיים עולם מלא ובכלל העולם ג"כ אותם נפשות עשוקות. מחיים ממש. ובלבד שיהי' לעני הגון דבלא"ה אין מועיל דהוא קצת מעין דוגמא דחטאו שמשפיע חיים למי שאין ראוי וכמ"ש בירמי' שקילל לאנשי ענתות ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם הכשילם בבנ"א שאינם מהוגנים כדאי' ספ"ק דב"ק. והיינו כי הם החטיאו לירמי' בהוז"ל כנודע כמ"ש (באהע"ז סי' א' בח"מ סק"ו) [ואולי זה ג"כ בכלל כי כרו שוחה וגו' ע"ש בב"ק. אלא שהש"י חשב מחשבות לבלתי יהי' לבטלה ונולד מזה בן סירא כדאי' שם ולכך בן סירא הי' כלול טוב ורע כדאי' פ' חלק (סנהדרין ק:) דהוא מס' חיצונים ומילתא מעליותא דאית בי' דרשינן ע"ש וכן בב"ק (צב:) קראוהו כתובים כי באמת היתה נפש יקרה רק דיצאה לחיצונים ומשם נלקחה ואכ"מ] וקיללה שיכשלו במדה כנגד מדה דלא רצה לקללם שיכשלו בחטאו דזה גורם רעה לכל כנודע בזוהר משא"כ בזה. והנה דבר זה אין ביד האדם לידע כלל עי' בכתובות (סח.) וכ"א בסוכה (מט:) שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך. ובבר"ר (פ' סא) דרשו פסוק ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע וגו' על נתינת צדקה שאין יודע איזה יכשר רק מי ששב כראוי ומבקש רחמי שמים שיתוקן חטאו מכל וכל אז הש"י מזמין לו כראוי: