בֵּ֣ית דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה דִּ֤ינוּ לַבֹּ֙קֶר֙ מִשְׁפָּ֔ט וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק פֶּן־תֵּצֵ֨א כָאֵ֜שׁ חֲמָתִ֗י וּבָעֲרָה֙ וְאֵ֣ין מְכַבֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מעלליהם [מַעַלְלֵיכֶֽם׃]
שם משמואל
ואמרת אשימה עלי מלך, להבין מדוע נחשב לחטא מה ששאלו להם מלך בימי שמואל, ומהו ההפרש בין שופט למלך שלכאורה שניהם ענין אחד להם שלחמו מלחמת ה' והושיעו את ישראל מיד שוסיהם, וגם שפטו את ישראל כמבואר בכתוב (ירמי' כ"א י"ב) בית דוד דינו לבוקר משפט, ונראה דהנה אמרו ז"ל שלש מצות נצטוו ישראל בביאתם לארץ, למנות עליהם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ויש להתבונן למה מינוי המלך קודם להכרתת זרעו של עמלק, ולמה לא נכרת זרעו של עמלק ע"י אחד השופטים:
שם משמואל
ולפי האמור יש ליתן טעם למה שייך משפט למלך, שלכאורה משפט שייך רק לסנהדרין ודיינים שע"כ נקראים אלקים מפני שעושין משפט אלקים בארץ כמ"ש הרמב"ן, ומה טובו למלך, והרי מפורש בכמה מקומות בכתוב שהמלך הי' שופט, וכתיב ירמי' כ"א בית דוד כה אמר ה' דיני לבוקר משפט וגו' ועוד שם כ"ב כה אמר ה' עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגו' ואם לא תשמעו את הדברים האלה בי נשבעתי נאום ה' כי לחרבה יהי' הבית הזה, הרי שהגלות הי' בשביל זה, ומדלא הזהיר לסנהדרין אלא למלך משמע שמשפט שייך ביחוד למלך שישגיח עכ"פ על המשפט יותר מעל כל המצות, שהרי לא הוכיחו ירמי' על יתר המצות אף שכתוב וכל ישראל עברו תורתיך, ונראה לומר דהנה מצינו, באאע"ה שלא רצה ליקח מרכוש סדום שהציל במלחמתו עם המלכים, ולא עוד אלא שנשבע שלא ליקח כמ"ש הרימותי ידי וגו' אף שע"פ הדין המציל מן הנהר ומן הגייס הרי אלו שלו, יש לומר הטעם מפני שאאע"ה הי' מהותו לחבר את כל באי עולם תחת כנפי השכינה, ובמדרש אחות זה אברהם שאיחה את כל באי עולם כזה שהוא מאחה את הקרע, וידוע שענין זה צריך שמירה יתירה מפני כחות החיצונים הלהוטין להתחבר ולהתהנות משפע קדושה ואפי' במקום שנתרוקן מהקדושה כטעם זוה"ק בטומאת מת, ואז יחשב ח"ו כמכניס טומאה למקדש, ולא עוד אלא שכל התחברות והתאחדות נתקלקל וכמו שדייק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מש"ס סנהדרין אי לולב צריך אגד אם אגיד עמהם מין חמישי גרוע ועומד הוא, וכבר הזכרתי זה הרבה פעמים, וע"כ אאע"ה לרגלי מהותו שחבר כנ"ל עשה משמרת למשמרת ולא רצה שיתחבר אליו מרכוש סדום כלל, וכך יש לומר בענין מלך ישראל, מלך הוא המחבר את העם ונקרא מטעם זה בלשון עוצר כמ"ש זה יעצור בעמי שפירש"י שלא יתפזרו, וכנראה כי מלך ר"ת מוח לב כבד שהם משכן נפש רוח ונשמה, ובמה שהוא מאחד את נפשו רוחו ונשמתו להש"י בזה עצמו מביא ג"כ בלב ישראל להתאחד בכלל ובפרט שיהיו לאחדים בידו, כי המלך לבו לבב כל ישראל כמ"ש הרמב"ם וזה מביא התאחדות עליונים ותחתונים, ובמדרש משל לפלטין שנבנה על קביצת ספינות כל זמן שהספינות קשורים יחד הפלטין שעליהם מתקיים וכו', וידוע עוד שמלך ישראל הוא מרכבה למדת מלכות שהיא מאחדת ומקשרת עולם בעולם כידוע, והנה התחברות והתקשרות צריך שמירה לבל יתאחד ג"כ מה שאינו ראוי כנ"ל אך במה שהמלך עושה משפט ומברר השייך לזה או לזה ע"י דקות החכמה כנ"ל, שוב לעומתו נעשה ג"כ בירור מי הוא הראוי להתאחד ונדחה מה שאינו ראוי ליקח חלק באחדותו, לפי עומק המשפט, ע"כ נמסר משפט למלך כנ"ל:
ישמח משה
וכדי ליישב כל זה, אען ואומר מקודם לפרש הפסוק בישעיה (סי' א' כא) צדק ילין בה ועתה מרצחים, ודרשו רז"ל (במ"ר פכ"א כ"א) צדק ילין בה, תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה, ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות של יום. וקשה האיך הדרש הזה יוצא מפסוק הנ"ל. ועוד קשה מאי ענין לזה ועתה מרצחים, הלא אין זה דבר והפוכו. והנ"ל על פי מ"ש בספר ברית שלום (פרשה זו) בפרשת התמיד (במדבר כח א) לאמר צו את בני ישראל וגו', וכן שם צו את אהרן וגו' (ויקרא ו ב), ותורף דבריו דעולה מכפר על הרהור הלב בע"א ובזנות. וידוע דהני השלשה הם החמורות עבודת אלילים וגילוי עריות ושפיכות דמים דבדידהו יהרג ואל יעבור, רק דבתרתי קמייתא נענש על המחשבה, מה שאין כן בשפיכת דמים, דדוקא מעשה הוי שפיכות דמים, דרק בתרתי הני מצינו נתפס במחשבה. ונראה דמשום הכי איתא בכל מקום בדברי רז"ל עבודת אלילים וגילוי עריות קודם שפיכת דמים, והבן. ובגמרא סנהדרין (נ"ו ע"ב) איתא לאמר (בראשית ב טז) זה גילוי עריות, צו זה עבודת אלילים. וזה שאמר לאמר צו את בני ישראל, ר"ל אלו שתים דוקא הם בישראל, דרק באלו המחשבה מצטרף למעשה, ולכך שנים ליום עולה תמיד (במדבר כח ג), שהעולה מכפרת על המחשבה, עד כאן דבריו עיין שם. והנה אמרו רז"ל במסכת סנהדרין (דף ז' ע"ב) ושפטתם צדק (דברים א טז), אמר ר"ל צדק הדין ואחר כך חתכהו, ובעין יעקב הגירסא צדק הדין בלבך, ואחר כך חתכהו. ועיין בדברי רז"ל, ועיין בדברי זקני מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שם מה שפירש, עיין שם. ונראה מפירושו דהיה לפניו הגרסא כמו שהיה בגמרא, ולא כמו שהוא בעין יעקב, אבל לפי מה שפירש שם הגאון בעל חק יעקב ושבות יעקב ומנחת יעקב בספרו עיון יעקב שם במסכת סנהדרין, יתכן גירסא כמו שהוא בעין יעקב, (ובדברי הרי"ף בחידושי אגדות שם לא עיינתי כעת). והנה לענ"ד נראה לפרש לפי הגירסא בעין יעקב, דהכונה כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין ז' ע"ב) וישא ויתן בלבו עד שיהיה ברור לו כשמש, עיין בחו"מ סימן יו"ד (י' ס"א) ואף שדרשו רז"ל זאת מפסוק (ירמיה כא יב) דינו לבוקר משפט (סנהדרין ז' ע"ב), הרי ליכא מידי בנביאי ובכתובי מה דלא רמיזא באורייתא, כנ"ל. ועל פי זה יש לפרש (תהלים יט י) משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, ר"ל משפטי ה' שאנחנו שופטין אמת, אם צדקו יחדיו המחשבה והדבור, כי מצדיק הדין בלבו תחילה, והבן. והיוצא מזה דמבואר דצדק, היינו דוקא שצדק גם במחשבה, והבן. ולפי זה יתבאר צדק ילין בה, היינו צדק במחשבה כמו שדרשו בלבך, והיינו ודאי בדברים דהמחשבה מהני בהו, ומכל מקום צדק ילין בה, וקשה הא אמרו רז"ל (ב"ב קס"ד ע"ב) ג' דברים אין אדם ניצל, ואחד מהם הרהור עבירה, וצריך לומר על כרחך משום התמידים כנ"ל בשם הברית שלום, ועתה מרצחים, ר"ל דזה ודאי בפועל, דהמחשבה בזה בלא מעשה אין בו כלום, וכיון שהוא בפועל, לא מהני עולת התמיד, והוא פירוש נכון בס"ד.