Chasidut על ירמיהו לא:31

ועיין בעיר גיבורים פרשת תבוא מה שפירש על המשנה (ביכורים פ"ג מ"ב) כיצד מעלין את הביכורים עיין שם, הגם שאינה שנויה כלשון המשנה ממש, אין לדקדק בזה דהוא רק אסמכתא בעלמא להסמיך רמז מוסר עליו ולא פירוש. ואענה גם אני חלקי בזה להסמיך רמז מוסר על המשנה הנ"ל כפי שהוא שנוי במשנה בשם, וזה לשון המשנה שם: כיצד מעלין את הבכורים, כל עירות שבמעמד מתכנסין לעיר המעמד, ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים, ולמשכים היה הממונה אמר קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. כי ביכורים רומז לימי הבחרות כמ"ש לעיל שאז מרבה לחטא, וצריך להעלות הבחרות מהטומאה אל הקדושה ולעשות מזדונות זכיות, ואמר כיצד מעלין, על זה אמר מתכנסין כל העירות שבמעמד לעיר המעמד, עיין בלשון המשנה שם, ולדרך עיר גבורים לא יתכן. ולדרכי יתכן, בהקדים מה שפירש ביערות דבש על אמרם (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', כי אית בתי בראי ואית בתי גוואי, ובחינת בתי בראי הוד והדר עוז וחדוה (דברי הימים א' טז כז), ובחינת בתי גוואי המשל ופחד (איוב כה ב) בחינת עמידה שרפים עומדים (ישעיה ו ב), ובבתי בראי בחינת טיסה ועיפה. והנה צדיקים עובדים בשמחה בבחינת בתי בראי עם חיות הקודש, ודי להם יקר וגדולה ולא עביד קוב"ה ניסא למיגנא להכניסם בבתי גוואי, מה שאין כן לבעלי תשובה לשמחה מה זו עושה, ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט), אין לו מקום בבתי בראי רק בבתי גוואי, ואיך יכנס לבתי גוואי בלי דרך בתי בראי, כי לטרקלין נכנס דרך הפרוזדור (אבות פ"ד מט"ז), על כן חותר חתירה כו' (עיין סנהדרין ק"ג ע"א), אבל צדיק גמור אין צריך לזה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא, על כן במקום שבעלי תשובה עומדין כו', עד כאן דבריו וש"י. ולדעתי משום זה נקראו הבעלי תשובה אנשי מעמד, שהם בבחינת עמידה. והנה מצאנו ראינו בספרים קדושים מגדילים מעלת התבודדות, ובפרט שבעת שיתבודד בינו לבין קונו וישים אל לבו היטב היטב גדולת מלך מלכי המלכים ושפלות עצמו, ואיך שהטיב לו ית"ש ומטיב לו בכל עת, וגודל מריו בזמן הטבה ובהטובה עצמו ולפניו ית"ש, ויקרע לבבו בשנים עשר קרעים וישבור רוחו בקרבו, וידכה ישוח ויתחרט בחרטה גדולה עד מאד ויזעק מרה על פשעיו אשר עבר וחטאיו אשר גבר, ויתוודה בכל לב ויבקש מחילה וסליחה, ויעזוב עזיבה גמורה באמת ויעיד על עצמו מי שאמר והיה העולם ב"ה וב"ש שלא ישוב עוד לתעתועים. וז"ש כל העיירות, (היינו בני אדם כמו שדרשו (נדרים ל"ב ע"ב) עיר קטנה (קהלת ט יד) זה הגוף) שבמעמד מתכנסין לעיר, המעמד היינו בבכי יגון ואנחה ששורשו במקום עמידה, ולשם באים ולנין ברחובה של עיר, היינו שאחר ששבין על העבר עוסקין בתורה לשמה, ומרבין חבילות חבילות מצות כנגד חבילות עבירות שעשו (עיין ויק"ר פכ"א ה'), ובזה עוסקין יומם ולילה תמיד לא יחשו. והיינו ולנין ברחובה של עיר, היינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות על דרך ברחובת תתן קולה (משלי א כ). והנה רבינו יונה בשערי תשובה כתב העצה היעוצה לבעל תשובה, שלא ישיב תיכף בפרטי פרטות על כל חטא וחטא כי יקוץ בו, רק ישוב דרך כלל וישתמש בתורה ומצות זמן זמנים טובא, עד שיעשה אצלו טבע מוטבע, אחר כך יפקח עינו כי יאיר לו התורה הקדושה על מה שפגם מכבר, ואז יתחיל לתקן מה שפגם בפרטי הפרטיות, עד כאן קצת מדברי רבינו יונה ותוספת מרובה משלי בס"ד, וביני ביני ישים לו ציונים בנפשו ובמחשבתו על מה שעבר לתקן לעת מועד, ולדעתי לזה רמז הנביא (ירמיה ל"א ל"א) הציבי לך ציונים שיתי לבך דרך הלכת. ועל פי זה יתבאר, כי עד עתה בחושך הלך, עד שנשתרש בתורה והמאור שבה מחזירתו למוטב, ואז מאיר לו השחר, על דרך אמרם ז"ל האיר לו השחר, ניצול מכולם ואז למשכים לתשובה, כמו שפירשו וישכם אברהם בבוקר (בראשית כב ג), אומר, כי עד עתה לא דבר רק מהתשובה דרך כללות, כי כל זמן שלא האיר לו אינו יודע האיך לתקן בפרטיות, והיינו ולמשכים, רק אחר (עלות השחר) שאז מתחיל שעת השכמה כמו דקיימא לן (ברכות ח' ע"ב) לענין קריאת שמע שחרית דאז מתחיל זמן קימה, וגם אז (שעת הכושר) להשכים לתשובה, היה הממונה חכם שבעיר רופא הנפשות אשר חולי הנפש באים אליו לרפאותו, ע"ז כשרואה שכבר נשתרש בתורה והאיר לו השחר, אז אומר קומי והתעוררו, כמו מפני שיבה תקום (ויקרא יט לב) לדברי הזוהר (ח"ג רכ"ז ע"ב), ונעלה ציון היינו מה שהציב ציונים אל ד' אלקינו ולעשות מזדונות זכיות.