לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ׃
שם משמואל
והנה בטעם יציאת עבד עברי בשש הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה משום דבשביעית מאיר בו נקודה הפנימית והוא מתאחד עם כלל ישראל, ושוב כמו שלא שייך שעבוד באדם אחד קצתו על קצתו כן נמי לא שייך שעבוד על אחיו שהוא כגופו, וע"כ הזכיר בטעם שילוח עבדים לשון אחוה, כי ימכר לך אחיך העברי, וכן בירמי' לבלתי עבוד ביהודי אחיהו איש, וע"כ נמכר לנכרי שאין שייך לומר שנעשה כאחד עם הנכרי, ע"כ אינו יוצא בשש, ודפח"ח, ויש לבאר דבריו עפ"י דרכנו הנ"ל דבאמת כל ישראל הם כאיש אחד אלא שבחיצוניותם הגופין מחולקין, וזה שהי' לו מירוק שש שנים כמספר הקצוות שהיא החיצוניות הסובב את הנקודה, שוב נתגלה נקודה הפנימית שבו, היינו שנמשך אחר הפנימית ומזה בא להתאחד בכלל ישראל ולקיים ואהבת לרעך כמוך, וכמים פנים אל פנים כו' נתעורר בזולתו אהבה אליו, ועי"ז ממילא נסתלק שעבוד רבו ממנו שהרי נעשה עם רבו כאיש אחד וכנ"ל: