וְסֻכָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל־יוֹמָ֖ם מֵחֹ֑רֶב וּלְמַחְסֶה֙ וּלְמִסְתּ֔וֹר מִזֶּ֖רֶם וּמִמָּטָֽר׃ (פ)
סדורו של שבת
ד. ולבאר עוד הלשון של פרוסת סוכת השלום ולא אמר לתת עלינו את השלום או ברכנו בשלום ומה הוא לשון פריסה. ויתכן בבאורו: כי הנה בעת הרחמים ונתינת השלום עלינו נעשה ה' אלהינו עלינו ברחמיו הגדולים כדוגמת האם החופפת על בנה הצריך לאמו. בלבושיו בבגדי' לכסותו ולהגין עליו מקור וחום ומזרם ומטר לגודל רחמיה של בנה. כן ה' אלהינו יגן עלינו ומפריש כנפיו עלינו ובאברתו יסך עלינו לחסות תחת צל כנפיו והכל כדי לשמרנו ולהצילנו מפח יקוש מדבר הוות: כמאמר הקרא כנשר יעיר כנו על גוזליו ירחף. ואומר יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו והוא דוגמת הסוכה שאמר הקרא למען ידעו דורתיכם כי בסוכת הושבתי את ב"י בהוציאי אותם מארץ מצרים. והוא ענני כבוד שהקיפם במדבר לבל יכם שרב ושמש ולהצילם מכל רע כמ"ש (בטור ובש"ע א"ח סי' תרכ"ה) לכן לעתיד נאמר (ישעיהו ד׳:ו׳) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחס' ולמסתר מזרם וממטר והוא כינוי לבחי' הרעות המתרגשות לבוא לעול' ונצרכין לפריסת הסוכה. ועל כן אנו מתפללין בעת הכנסת שבת לפרוס עלינו את סוכת שלומו שהשלום הנעשה עתה בין המדות שנמתקים ונכללים כולם יחד הגבורת בחסדים יהיה נעשה עתה עלינו כדרך פריסת הסוכה שיהיה נפרס עלינו צל כנפי השכינה כדוגמת האם המרחפת על בניה וחופפת עליהם להגין עליהם מכל צד כמבואר בזוה"ק (ויקהל ר"ה ע"א) סוף סוף נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא הואיל וסוכת שלום פריסא על עמא דהא תנינן בכל אתר דסוכת שלום אשתכח סטרא אחרא לא אשתכח תמן עד כאן: