חסידות על ישעיהו י:ה

ולטעם זה כשם שראינו השגחה מית"ש על ישראל בהיותם חונים בארצם וכל טוב שבעים, כך ממש או יותר נתראה ההשגחה עליהם בהיותם בארץ אויביהם בצרות צרורות כי נראה בעין בעליל לארץ כאב הרודה את בנו בשבט כדי שיטיב דרכו, ומיד כשיטיב דרכו שורף ומכלה השבט, והוא אומרו (משלי ג, יב) את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, והוא אומרו (ישעיה י, ה) אשור שבט אפי, וישראל מוציאין העזרה תוך הצרה וכאמור, הרי רואין סיבת הצרה לטובה בהשגחה מעולה כאב הרודה את בנו. ובחורבן בית ראשון טרם הבינו ישראל סיבת הצרות, עלה בדעתם שהוא משנאתו אותם ח"ו רצו לפרוק עול ואמרו (סנהדרין ק"ה.) עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו כו', וסברו שסיבת הצרות מחמת שהשליכם מעל פניו ומבלי השגחה מצאום הרעות, אמר להם ית"ש ע"י יחזקאל הנביא ע"ה והעולה על רוחכם היה לא תהיה כו' אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם כו', הודיעם בזה שאין הצרות מהעדר השגחה אדרבה מרוב ההשגחה לצורך העזרה הנמצא בהצרה, דהיינו שימלוך עליהם ויכנעו מפניו. יוצא מזה שבעת הצרות כמעט נראית יותר ההשגחה שבעתים של הטובה.