אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ׃ (ס)
בעל שם טוב
אמרו חכמינו ז"ל (אבות פ"ו) בכל יום ויום בת קול יוצאה מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שמעתי קושיא ממורי בענין מה שאמרו בש"ס בכל יום בת קול יוצאה כו', וכן מה שנאמר (בישעיה כ"א) אמר שומר וגו' שדרשו (בסנהדרין דצ"ד ע"א) שהוא כרוז וכו' שאם אין מי ששומע את הכרוז למה מכריזין, ואם יש שומע קשה שהחוש מכחישו כי מי זה יאמר ששמע כרוזין מלמעלה, ואף אם ימצא אחד שיאמר ששמע, מי הוא הפתי אשר יאמין לדבריו, ואם כן לאיזה תועלת הוא הכרוז ללא יועיל, ותירץ הוא ז"ל על דרך זה הגם שאין זה לשונו, דאיתא בש"ס (דחגיגה ד"ה ע"ב) ריב"ח הוי קאי קמי קיסר, אחוי ליה ההוא מינא עמא דאהדרינהו מרייהו לאפיה, אחוי ליה איהו עוד ידו נטוייה וכו', מאן דלא ידע במחוג ליחוי קמי מלכא וכו', ויש להבין זה הענין למה דברו ברמז ולא על ידי דיבור מפורש, וגם לאיזה תועלת מביא הש"ס זה, ונראה לומר דיוצא לנו מזה רמז מוסר בענין הכרוזין של מעלה, שאינו דיבור, כי אין אומר ואין דברים שם למעלה, כי הדיבור הוא גשמיי, וראיה לזה כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע (ברכות דנ"ח ע"א) ואין דרך ארץ לדבר המלך הרבה עם שריו ויועציו, כי אם ברמז, וכאשר גם עתה במלכות ישמעאל הוא כך הנהגתו, וזהו שהודיענו הש"ס שגם הכרוזין היוצאים ממלך מלכו של עולם הוא ברמז, וצריך לידע במחוג רמז הכרוז, והוא על ידי המחשבה שבאין לאדם בכל יום הרהורי תשובה, שהוא מחמת הכרוז, או על ידי שאר דברים הנורעים למי שעיני שכל לו, שלא יהיה מכלל אלו שנאמר בהם (תהילים ל״ב:ט׳) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וכו', רק כשנתעורר בעולם איזה פחד ויראה ידעו שמרמזין להם מלמעלה שידבקו בשורש היראה וכנ"ל, וכשנתעורר איזה שמחה בעולם ידבק בשמחת עבודת השם יתברך וכיוצא בזה ישמע חכם ויוסיף לקח ודפח"ח:
(תוי"י פ' ראה דקפ"ג ע"ב).
(תוי"י פ' ראה דקפ"ג ע"ב).
תולדות יעקב יוסף
ובזה יובן הלך ילך ר"ל מה שהולך ומתרחק מתורת ה' ועבודתו ומצוותיה ובכה ומתעצב על שהוא נשא משך הזרע שהוא השפע והעושר שבידו ורוצה שיהיה נמשך העושר ההוא לו ולזרעו אחריו ויש בו ב' פירושים ושניהם אמת א' הזרע הוא השפע כנודע וב' הוא כפשוטו שיהיה נמשך אל הזרע שפעו ועשרו מחמת זה אינו חפץ להתדבק ולשמוח בעבודת ה' רק הוא כמשא כבידה על ראשו כשמתפלל מחמת מצות אנשים מלומדה וכמו שכתבתי על פסוק ויהי העם כמתאוננים לכך היה רע בעיני ה' יעו"ש בכתבי וכמ"ש האלשי"ך בפ' ראה כי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו כי יותר שהוא עשיר מתרחק מן המקום יעו"ש והכל הוא מיראת הכסף שלא יאבד ממנו העושר בעסק השתדלת תורת ה' ומצוותי' ודואג על עניני עה"ז ולא על חיי עה"ב והקב"ה אב הרחמן שלא ידח ממנו נדח וצריך להתגלגל כמה פעמים ולחזור ולבוא בזה העולם כמה פעמים וכמו ששמעתי בשם המגיד ר"לי מאוסטרע איזה שוטה הלן בבית הקברות שיש כמה קברים מן הרשע הנק' שוטה וכו' כי כמה פעמים מת וכו' וז"ש כפל הלך ילך שמרמז על מיתתו כמה פעמי' כמ"ש חז"ל בכו בכה להולך וגו' ולכך בא יבוא ברנה שיצטרך לבוא בזה העולם כמה פעמים עד שיעסוק בתורת ה' ובעבודתו ברנה כשהוא נושא אלמותיו שהוא קש ותבן בלא הזרע ור"ל בעניות ותחת שלא רצה לעבוד הרשע את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ר"ל הסבה היה מחמת רב כל שהי' ירא לנפשו בזה שלא יאבד עשרו וזה הי' המניע' שלו מהתדבק בתורת ה' ומצוותיה לכך ועבדת אח"כ בסוף הגלגול ברעב ובחסר כל וזהו כוונת המשנה באבות כל המבטל את התורה מעושר דהל"ל בעושרו אלא ש"מ דר"ל מחמת עושרו מתיירא ומרחק א"ע מהתורה כנ"ל לכך סופו בגלגול שני לבטלה מעוני ואח"כ כשמקיים מעוני סופו לקיימו מעושר וק"ל.