חסידות על ישעיהו לה:י

כִּי שִׂמְחָה הוּא קוֹמָה שְׁלֵמָה מֵרַמַ"ח אֵבָרִים וּשְׁסָ"ה גִּידִים, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ אוֹ מְרַקֵּד, צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיַּעֲבֹר בְּכָל הַשִּׂמְחָה, מֵרֹאשׁ וְעַד עָקֵב, כִּי לִפְעָמִים הַשִּׂמְחָה רַק בָּרַגְלִין, וְלִפְעָמִים בַּלֵּב, אוֹ בְּהַמֹּחִין, בְּחִינַת (ישעיהו ל״ה:י׳): וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם; אַךְ עִקַּר הַשִּׂמְחָה – שֶׁיַּעֲבֹר בְּכָל הַשִּׂמְחָה, הַיְנוּ בְּכָל הַקּוֹמָה שֶׁיֵּשׁ בְּהַשִּׂמְחָה. וְצָרִיךְ לָזֶה מִצְווֹת רַבּוֹת,

וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו ל״ה:י׳): שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה – שֶׁהַיָּגוֹן וַאֲנָחָה בּוֹרְחִים וְנָסִים מִן הַשִּׂמְחָה, כִּי בְּעֵת הַשִּׂמְחָה דֶּרֶךְ הַיָּגוֹן וָאֲנָחָה לַעֲמֹד מִן הַצַּד כַּנַּ"ל, אֲבָל צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם דַּיְקָא, וּלְהַשִּׂיגָם וּלְהַגִּיעָם, לְהַכְנִיס אוֹתָם דַּוְקָא לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל.

ועל פי זה ופדויי השם ישובון ובאו לציון ברנה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה לה י), ודרשינן במסכת שבת פרק רבי עקיבא (שבת פ"ח ע"א) שמחה שמעולם, היינו אותן העטרות שנוטל מהם. ולדברו יומתק מאד דהיינו חיה יחידה, וכבר כתבנו בשם סוד נשמה יתירה להרמ"ע, דביום שכולו שבת יזכו ישראל למדרגת יחידה, ובודאי גם אדם הראשון קודם החטא היה כן, כי בודאי נברא על השלימות, וישראל בשעת מתן תורה שפסקה זוהמתן (שבת קמ"ו ע"א), בודאי זכו למדרגה זו. ואם כן בשעת מתן תורה זכו למדרגת ישראל וישורין, והוא התכלית האחרון. והיינו שמחה שמעולם, יהיה על ראשם, והבן.