כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה יְגִ֨יעַ מִצְרַ֥יִם וּֽסְחַר־כּוּשׁ֮ וּסְבָאִים֮ אַנְשֵׁ֣י מִדָּה֒ עָלַ֤יִךְ יַעֲבֹ֙רוּ֙ וְלָ֣ךְ יִֽהְי֔וּ אַחֲרַ֣יִךְ יֵלֵ֔כוּ בַּזִּקִּ֖ים יַעֲבֹ֑רוּ וְאֵלַ֤יִךְ יִֽשְׁתַּחֲוּוּ֙ אֵלַ֣יִךְ יִתְפַּלָּ֔לוּ אַ֣ךְ בָּ֥ךְ אֵ֛ל וְאֵ֥ין ע֖וֹד אֶ֥פֶס אֱלֹהִֽים׃
ישמח משה
ונ"ל לפרש כל הענין על דרך מוסר השכל ובזה יתיישב הכל על נכון, בהקדם מה שפירשתי על הפסוק אך בך אל (ישעיה מ"ה י"ד) וגו', דכל הקדושה דלעילא בך תליא ר"ל בהאדם, וכמו שמפרשין העולם בהמדרש (ויק"ר כ"ד ט') קדושתי למעלה מקדושתכם, דר"ל דקדושתי למעלה בהמרכבה הקדושה היא מקדושתכם, כי בעת שישראל עושים רצונו של מקום ומתקדשים ומתטהרים, מגבירין כח פמליא של מעלה כביכול ומרבים הקדושה, וכשאין עושים רצונו של מקום כביכול מתישין כח ח"ו, עד כאן. והטעם מבואר, לפי שאצל האדם הבחירה חפשית והוא העושה, מה שאין כן במלאכי מעלה אין בחירה ורצון, אם כן לא נתחדש בהם שום שלמות, וכמו שיבואר לפנינו באורך. אך עדיין יש להבין מהיכי תיתי יהיה האדם יקר מכל הנבראים, דאף שהבחירה נמצאת בבני אדם, הלא תקונם זהו קלקולם דעלולים לחטא, ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז כ), מה שאין כן מלאכי מעלה כולם קדושים וטהורים אין בהם חטא ואשמה, בא וראה מה דאיתא בספר אותיות דר"ע כי יש מלאך אחד עומד סמוך לרקיע הראשון ורואה מעשיהם של בני אדם, מכריז למלאך אחר, והמלאך הב' מכריז הכרוז לפני פרגוד קדישא, ומחמת קול כרוז זה שבני אדם עושים עבירות, מתרחקים משם כל המלאכים שרוצים לומר שירה, עד שמטהרים את המקום בכמה טבילות, עד כאן דבריו. ואוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, דאם כך טומאה שמיעת קול החטא, על אחת כמה וכמה החוטא הזה עצמו, ואם כן בן אדם החוטא איך יעלה במעלה על כל שוכני מעלה שאינם חוטאים והם קדושים וטהורים, היש תמיה גדולה מזה. ואמנם דעת לנבון נקל, דאף שאין צדיק בארץ וגו', מכל מקום יש צרי ותעלה בתשובה, והיא קדמה לעולם (שוח"ט צ' פי"ב), ואין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א).