חסידות על ישעיהו נג:ה

דַּע, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לִהְיוֹת מְפֻרְסָם, כִּי מַה שֶּׁהוּא מְפֻרְסָם, הוּא מַזִּיק לוֹ מְאֹד, כִּי לִפְעָמִים צָרִיךְ לִסְבֹּל יִסּוּרִין בִּשְׁבִיל רַבִּים, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ג:ה׳): וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא מְפֻרְסָם, עַל־כֵּן הוּא בִּבְחִינוֹת (שם): לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים, עַל־כֵּן צָרִיךְ לִסְבֹּל יִסּוּרִין בִּשְׁבִיל רַבִּים, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. רַק שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת מְפֻרְסָמִים, וְעוֹשִׂים אוֹתָם דַּוְקָא מְפֻרְסָמִים.

וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי מָשִׁיחַ סָבֵל מַרְעִין עֲבוּר כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ג:ה׳): וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ. בְּכֵן כָּל צַדִּיק הַדּוֹר הוּא גַּם כֵּן סוֹבֵל יִסּוּרִין בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, כִּי הוּא בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל.

וזה היה ענין אברהם אבינו ע"ה, אשר לצד שהיה במדריגה שגם המחשבה היה בידו, היה כל עבודתו לגייר גרים, אכן כאשר גמר הצדיק הענין הלזה וכבר חזרו למוטב כל אותן בני אדם אשר נמשכו משרשו אז אין בו אפילו נדנוד בחירה בעלמא ואין לו שום עבודה ואין לו מה לתקן ובהכרח יסתלק מן העולם זולת יוכל להיות שיתקיים עדיין בעולם לב' סבות, א' אם יהיה בעל יסורין בגוף או בעוני כענין (ישעיה נג, ה) והוא מחולל מפשעינו, כי מכפר על כל ישראל, וכן הוא דבר זה תיקון לשכינה שהדינין שממנה נשפעין עליו והוא סובל עבור תיקון השכינה והרי זה עבודה גדולה יותר מכל עבודות שזכרנו. שנית, אם ביכולתו עדיין לעלות למדריגות רמות מאשר הוא עתה ויעלה לעולם אשר למעלה מהעולם שהוא עתה בו אז עדיין שערי העבודות פתוחים לפניו, כי כשעולה לעולם הגבוה אז נתחדש לו בחירה כבתחלה רק דקה יותר, וכמ"ש במ"א על פסוק כולם בחכמה עשית כי מדריגה העליונה שבעולם אשר הוא בו הוא בחינת שכל הדק ורוחניי מאד בחי' זו עצמה ויותר דק ממנה הוא בעולם שלמעלה ממנה בחי' עשיה גשמיית בערך אותו העולם, וע"ש בפ' בהר והבן.