נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹזְזֶ֖יהָ נֶאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (בראשית כ״ט:י״א) – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה. רָחֵל – בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, שֶׁהִיא כְּרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ, שֶׁהַכֹּל גּוֹזְזִין וּפוֹסְקִין מִמֶּנָּה הֲלָכוֹת, וְהֵם נַעֲשִׂים לְבוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ז:כ״ו): כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ג׳:ו׳): שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ. כְּשֶׁאָדָם כָּשֵׁר לוֹמֵד תּוֹרַת הַתַּנָּא, אֲזַי הַתַּנָּא נוֹשֵׁק אוֹתוֹ, וְהוּא נוֹשֵׁק הַתַּנָּא, וְגוֹרֵם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַתַּנָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר וְכוּ'.
אגרא דכלה
מדרש (ויק"ר פכ"א ז') מה כתיב למעלה מן הענין (ויקרא טז ב) דבר אל אהרן אחיך, א"ר אבין א"ל לך נחמו בדברים, כמד"א (ישעיה מ ב) דברו על לב ירושלים, עכ"ל. בא לבאר דהנה אי אפשר לומר דכוונת אומרו דבר אל אהרן אחיך, הוא הנאמר אחר כך ואל יבא וכו', למה אמר בוא"ו נוסף דמשמע דכבר אמר לו איזה דבר וזה דיבור נוסף. על כן דרש דבר אל אהרן אחיך, דב"ר אל לב"ו הוא הלב ששמח בגדולות אחיו (שמות ד יד). והנה כבר כתבנו בפסוק דברו על ל"ב ירושלים, דהנה ירושלים העליונה מדת מלכות נקראת רח"ל. והנה בעת הגלות היא כרח"ל לפני גוזזיה נאלמה (ישעיה נג ז), ואינו נמשך הדב"ר מן הל"ב, וכאשר הוקם מקום העבודה אז נמשך הדב"ר מן הל"ב, "דבר "לב בגימטריא רח"ל, וזהו דבר"ו על ל"ב ירושלים. והנה בכאן בזא"ת יבא אהרן כו' (ויקרא טז ג), כמ"ש לעיל מדת מלכות רח"ל נקראת זא"ת, הנה הקדים מקודם דב"ר אל אהרן אחיך, לעשות לו דוגמא עליונה להמשיך הדבר מן הלב לדב"ר על לב"ו, ויושלם בו מדת רחל ויבוא בזא"ת אל הקדש:
אגרא דכלה
דברו על לב ירשלים (ישעיה מ ב). להבין מהו הדבור על הלב. הנה אומר לך ירושלים הכוונה על השכינה הקדושה כנודע, והנה השכינה נקראת רחל, והנה בגלותא בעוה"ר היא כרחל לפני גוזזיה נאלמה (ישעיה נג ז), בסוד נאלמתי דומיה (תהלים לט ג), על כן אין חזון נפרץ לבניה הנעימים ואין נבואה. והנה רחל בגימטריא דב"ר ל"ב, והנה בגלות בעוה"ר כשהיא בבחינת נאלמתי דומיה, הנה נפרד ונתרח"ק הדבר מן הל"ב, בסוד מ"ש (סנהדרין צ"ט ע"א) לל"ב גליתי לפומי לא גליתי, ולעתיד במהרה בימינו יתגלה פנימיית הלב אל הפ"ה שהוא דבו"ר, ועל כן במהרה בימינו ינבאו בניכם ובנותיכם (יואל ג א). וזהו דבר"ו על לב ירושלים שיתוסף על גילוי הלב גילוי הדיבור, ויהיו בחיבור יחד דבר לב וישתלם שיער קומת רחל, היינו דבר לב בגימטריא רחל: