חסידות על מיכה ה:ו

וזהו נמי שהכתוב מזהיר למשפחותיכם היינו במקום שתראה סדר ואור ישר לא תסתכלו רק על גוון הלבוש מזה הסדר אלא לעומק הפנימי מזה הסדר ובפנימית רואים מפורש שאין שום הכרח כלל אצל השי"ת רק הכל ברצון הפשוט אף שהשכל של תפיסת אדם מחייב כן שאין מלך בלא עם אמנם זה השכל הוא ג"כ רק שכל נברא מצד תפיסה הנמוכה של אדם אבל באמת מצד השי"ת הוא מלך אף בלא עם כמאמר אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא ומצדו ית' לא הי' מוכרח לכל הבריאה כדאיתא בתנא דבי אליהו אתה הוא עד שלא בראת עולמך ואתה הוא משבראת עולמך וכו' וכדאיתא בזוה"ק (פקודי רל"ט.) אצל קרבנות רעותא דקרבנא מטיא עד אין סוף בכל זאת עיקר העבודה הוא כמאמרם ז"ל בגמ' (זבחים מ"ו:) לשם השם וכו' לשם מי שאמר והי' העולם וכו' היינו לרצון הבורא ית' שרצה בהוית העולם ובאלו הלבושין כי לאין סוף שהוא אתר דלא אתיידע לא שייך עבודה אלא שאנו עובדים לשם הנחת רוח מי שאמר ונעשה רצונו כלומר שאנו עושין זה העבודה לפי שהוא צוה וכך הוא רצונו באלו הלבושים ע"כ אנו עובדין אותו באלו הלבושים. אבל באמת השי"ת מצדו אינו צריך לכל אלו הלבושים. ולכן אנו מתחילין היום לומר טל. אף שלפי הנראה הי' צריכין לומר היום גשם שמורה על פעולת אדם כי זה החודש רומז על השפעות השי"ת באור ישר לתפיסת אדם ואתוון כסדרן וזה מורה שהשי"ת נותן מקום לפעולת אדם. וענין טל מורה כדכתיב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. (מיכה ה׳:ו׳) ולפי הנראה הי' צריכין לומר טל שמורה על שלולת פעולת אדם בתשרי כי בחודש תשרי הם האתוון למפריע וזה נמי מורה על שלולת הפעולות אכן כשמנהיר השי"ת לישראל באור ישר אזי רואים מפורש שישראל נקשרים באתר דלא אתיידע שהוא למעלה הרבה מהעבודה ששם הוא כמו שנאמר אם צדקת מה תתן לו וגו' (איוב ל״ה:ז׳) ולזה אומרים היום טל שהוא בלי פעולת אדם:

והנה המתנות כהונה שניתנו לאהרן ולבניו לכאורה אולי יאמרו הלא שונא מתנות יחיה, וכי תימא כי שכר הוא להם חלף עבודתם, זו קשה מהראשונה, שעל העבודה שעובדים לפני מלך מלכי המלכים במקדשו יקבלו שכר עליו. אולם המתנה היא עצמה מכלל העבודה, וכמשרז"ל (יבמות צ.) כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, הרי דאכילתם בקדשי שמים עבודה גמורה היא, לז"א עבודת מתנה אתן את כהונתכם שהמתנה עצמה היא ג"כ מכלל העבודה וק"ל. דרוש לפרשת קרח ולפרשת בלק בהפטרת בלק (מיכה ה', ו-יא) והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל, יש לדקדק עבר ורמס מיותר, הוה ליה למימר אשר אם טרף ואין מציל, תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו, יש לדקדק דקאמר וכל אויביך יכרתו, משמע שיכלו כל העכו"ם ובלי מלחמה, ומה זה שהמשילם תחלה לאריה העובר וטורף דמשמע שיכבשו את העכו"ם במלחמה. גם יש לדקדק לשון תרום ידך דלשון זה שייך למימר על ב' אנשים שישנם בחיים וממשלה ואחד מהם ידו רמה על חבירו, משא"כ כאן שישראל יהיו מושלים והעכו"ם יכרתו ולא יהיו בעולם איך שייך לומר שיהיה יד ישראל רמה על העכו"ם, והיה ביום ההוא נאום ה' והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך והכרתי ערי ארצך כו', פירוש שלא יצטרכו לכל זה. ויש לדקדק, בשלמא למאי דקאמר וכל אויביך יכרתו שפיר אמר כאן שלא יצטרכו שוב לשום דבר מלחמה, משא"כ למאי דאמר מעיקרא עבר וטרף כו' משמע שילחמו א"כ עדיין יהיו צריכים לכל אלו, והכרתי כשפים מידיך ומעוננים לא יהיו לך. יש לדקדק דהבטחה זו אין לה חיבור לשלמעלה, וכי תימא דהפירוש ג"כ כך שמחמת שהעכו"ם יכרתו לא יצטרכו ישראל לכשפים נגד העכו"ם, אין זה אלא תימה, דלפ"ז משמע דעכשיו הש"י מתיר להם לעשות כשפים להתגבר על העכו"ם וזהו דבר שאי אפשר כלל.

ובהנ"ל יבואר, כי אחרי ראות משה רבינו ע"ה שע"י מה שלא השתדל בזה להמשיך גדלות השגחת העיינין עיני ה', לבחינת קטנות העיינין בחינת עיני כל ישראל, לכן נענש לבלתי יביא את ישראל לארץ ישראל, לזאת הזהיר את יהושע בן נון בדבר, ואמר לו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, ר"ל שתתאמץ לחזק ולאמץ את הבחינה הנקרא עיני כל ישראל, ואתה צריך ליזהר בזה, כי אתה תביא את העם הזה אל הארץ כו', לכן צריך שתזדרז בזה והבן מאוד. דרוש לפרשת חקת ובלק תקס"ג בהפטרה (מיכה ה, ו) והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם (מחוסר הבנה) והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר וטרף ורמס ואין מציל. יש לדקדק למה בפסוק ראשון לא כתב תיבת בגוים. ב' תיבת עבר מיותר. ג' ואין מציל, מדוע אין מציל מהארי הא פרשא קטיל אריה. גם צריך לדקדק מה ענין ב' משלים אלו לגשם ולאריה תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו כו' ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו, שמעו נא את אשר ה' אומר קום ריב את ההרים כו' כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתווכח עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך, פירש"י מה הראשון לשון ריבוי הרבה טובות עשיתי לך, והשני לשון מעוט, ר"ל וכי הלאיתיך הרבה במצות. ויש לדקדק אטו המצות הם ח"ו יגיעה וליאות אצל ישראל, הלא כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, ואילו היה נותן יותר מצות היינו עושים ג"כ, אלא שציונו בל תוסיף, אבל עכ"פ כל מצות שציונו אלהינו הוא אצלנו מציאה גדולה כמוצא שלל רב, ולא יגיעה וליאות ח"ו, ותו איך אמר מה הלאיתיך, כמקטין עניני התורה ומצות לעשותם בלי יגיעה, והאמת אינו כך, וכמ"ש האר"י ז"ל לעשות כל מצוה ביגיעה עד שיזיע, וארז"ל (סנהדרין כ"ו:) למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם. כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בו בעור מן השטים עד הגלגל. פרש"י ז"ל ומה שאמר הגלגל, לפי שהוא הספר של ארץ ישראל ודרך שם נכנסו והוא המקום הראשון שעמדו שם ישראל בבואם לארץ ישראל סמוך ליריחו כמפורש ביהושע.