אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וָאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃
ערבי נחל
ובזה יש לבאר פסוק (מלאכי א, ב) אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאום ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, והקשו כל המחברים מה זו תשובה על קושית במה אהבתנו. ויראה לי, כי באמת אין מקום כלל לשאול במה אהבתנו, כי אהבת ה' לישראל נגלית נראית בעליל בכל פנה, רק שאי אפשר להיות אהבה אלא מצד ההפכי המשלים חסרונו או מצד הדמיון המוליד אהבה, ולזה כשאמר אהבתי אתכם כו' על זה אמר ואמרתם במה אהבתנו, ר"ל באיזה בחינה תהיה מאתך האהבה אלינו, כי ב' הבחינות אי אפשר. אם הבחינה הראשונה הלא ית"ש אין צריך לשום נברא, ואם מצד הדמיון ג"כ אי אפשר כי מה דמות תערכו לו ומה ערך לבורא עם נברא ואם כן יהיה רחוק בעיניכם אהבתי לכם (וכבר חקר ע"ז הרב בעל העקרים סוף מאמר ג') ע"ש.
ישמח משה
והנ"ל בזה, דהנה אמרתי ליישב קושית אומות העולם הנ"ל, דהנה לכאורה קשה על אמרם (שבת פ"ח ע"א) כפה עליהם וכו', הא קיימא לן אונסא כמאן דלא עביד. אך ידוע דבקרבן כתיב (ויקרא א ג) יקריב אותו לרצונו, ואמרו רז"ל (עירוכין דף כ"א.) יקריב אותו, יכול בעל כרחו, הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וידוע מה שכתב הרמב"ם (סוף פ"ב מהלכות גירושין ה"כ) על זה בטעם הדבר, דאחר שמסירין המונע, עושה הטבע את שלו, הכי נמי טבע הישראל לשמוע למצות קונו אילולי המונע הוא השאור שבעיסה, עד כאן דבריו בשינוי הלשון. ולפי זה לא קשה כלל קושית אומות העולם, דדוקא בישראל מהני כפיה לאשר כי הם זרע קודש מחצבתם ועיקרן ושרשן טוב, ואזי בהסיר המונע, שדי נופן בתר עיקרן. אבל בעובדי כוכבים ומזלות לא מהני הכפיה, דאונס שלהם לא הוי כרצון, והבן. וז"ש הביאו לי ספר היוחסין שלכם, ר"ל ואז נראה אם האונס שלכם היה נעשה כרצון מחמת השורש, והבן. ועל פי זה אמרתי הטעם שאמרו רז"ל במסכת ר"ה (דף ד' ע"א) האומר סלע זו לצדקה וכו', ומסיק לא קשיא כאן בישראל וכאן באומות העולם, והבן. (והנה עוד טעם נ"ל על אמרם במסכת ראש השנה הנ"ל, כי בישראל נאמר (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ד', ונחת ינחת השי"ת להסיר שבטו מאיש הישראלי ולהטיב לו, אם כן גם אם עושה שימנע הרע ממנו או שיטיב לו, הא גופא הוי לשם שמים שיהיה נחת רוח להשי"ת, והוי כמו כל המצות דעיקר לשמה, היינו שיהיה נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו, מה שאין כן אומות העולם, והבן כי גם זה נכון בס"ד).
סוד ישרים
כל הבכור אשר יולד וגו' תקדיש לה' אלהיך. זו הפרשה הוא הקדמה לכל המועדים כי ענין בכור רומז על ראשית הארת פנים שהשי"ת מתחיל לפתוח להאדם ובזה נכללו כל הטובות הבאים אח"כ ומלמד השי"ת עצה להאדם שאם ירצה שיהי' לו קנין בקביעות בהטובה אזי אין לו מקום בטוח רק למסור הראשית להשי"ת ואז ישאר לו בקביעות קנין בהטובה. וזה הוא הענין מכל הראשית שצריכין להחזיר להשי"ת כגון תרומה ומעשר וחלה ואחר אפוי' לברך ברכת המוציא שנקרא ג"כ ראשית כי צריך לברך מהיכי דקדים בישולא כדאי' (סנהדרין ק"ב) כי צריך אדם לקבוע אצלו מיד בההתחלה בשעת הנתינה זו ההכרה שאז מכיר עוד שהשי"ת הוא הנותן לו כי אם ימתין לאח"ז אזי תתיישן אצלו הארת הנותן והטובה עצמה תסתיר בעדו להיותו משולל הכרה. וזה ג"כ ענין המועדים שנקראים פני ה' ואף כי מה מקום לקרות פני ה' הלא בכל הארץ כבודו ובכל עת ובכל שעה. אכן מצד האדם נקרא זמן המועדים פני ה' יען שאז יש דרך ישר להאדם להכיר באור פני שורשו ית' וכמו שיש לכל אדם בפרט דרך ושער מיוחד להגיע על ידו להארת רצונו ית' כדאי' בזוה"ק (בהשמטות ח"ג סימן ח') וכל חד וחד מאבהן ידע ליה לקב"ה מגו דרגא דיליה וכו' אברהם ידע ליה לקב"ה מגו אספקלריא דיליה וכו' יצחק ידע ליה בדרגא דגבורה וכו' יעקב ידע ליה מגו דרגא דתפארת וכו' יוסף ידע לי' וכו'. היינו אף שכל אחד היה כלול מכולם אכן כל אחד מאבותינו הקדושים היה לו מדה מיוחדת שזה הי' לו הפנים והשער להגיע על ידה לאור רצונו ית'. וזה ג"כ ענין המועדים שבכל מועד הציב השי"ת ענין מיוחד שעי"ז יהיה לאדם דרך מיוחד להגיע להארה השרשית וזה הדרך נקרא מצדו פני ה'. ומצות בכור רומז ג"כ ע"ז ההכרה שלכן הוא המצוה שיאמר אדם הרי אתה קדוש בבכורה ואף שקדושתו מרחם בלתי קדושת האדם כי הקדושה שמצד השי"ת לעולם לא תתבטל מ"מ צריך האדם מצדו לעורר זו הנקודה שקדושה מרחם בזה שיאמר בפיו הרי אתה קדוש בבכורה. וזה באמת כל ההבדל שבין ישראל לעמים שהאומות משקיעין ומשכחין זו הנקודה הקדושה מרחם כדכתיב (מלאכי א׳:ב׳) הלא אח עשו ליעקב ורק שעשו מצדו לא כן שאינו מעורר נקודה זו הקדושה שנמצא בו מצד שנולד מיצחק ורבקה אך עוד מטביע אותה מצדו במעשיו הרעים עד שאינה ניכרת כלל וממילא נשאר זו הנקודה טובה רק בישראל כי מצד שהיתה גם אצל עשו מסתעפים גרים שיוצאים ממנו ונכנסים בישראל ולעשו מצדו אין לו שום חלק בהם כמו שאין לו חלק בהכבוד שמים שנכנס בישראל מצד ביטולו ואבידתו. שאני ישראל מצדם שומרים תמיד זו הנקודה ע"י עבודתם ומעוררים תמיד הארת ראשית יחוסם מהשורש שיכירו איך שהם בנים למקום. וזה דאיתא (פסחים ה') בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון וכו' ולשמו של משיח דכתיב ראשון לציון הנה הנם. היינו כי מלך המשיח נקרא בכור כדכתיב (תהלים פ"ט) אף אני בכור אתנהו כי על ידו יתעורר ראשית הנקודה שישראל עלו במחשבה ולכן יתעורר בהארתו תקון לכל הלבושים של ישראל ואף לאותן הנראים רחוקים ביותר כדאי' בזה"ק (רע"מ תצא רע"ט.) ובזמנא דנוקבא פתיחא כל מאן דהוה נפיל תמן לא הוה סליק ומשיח בן דוד נפיל תמן וכו' ובגין דא אקרי משיח בר נפלי וכו':