Chasidut על משלי 11:14

גַּם כְּתִיב (משלי י״א:י״ד): תְּשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ, וְהַצַּדִּיק נִקְרָא רַב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ט): מֹשֶׁה אַיְּדֵי דִּנְפִישׁ זְכוּתֵהּ כְּרַבִּים דָּמֵי.

ונקדים עוד דאיתא במדרש ה' צלך (תהלים קכא ה), מה שהאדם עושה, הצל עושה. כך במדה שהאדם מודד מודדין לו, והבן זה. אם כן לפי זה מובן אם האדם עושה איזה דבר אשר לא נכון, וממנה מובן שלפי עשיה זו מוכרח כדיעה אחת, אף שהוא אינו מכוין לכך ולא עלה על לבו, מכל מקום אם הדיעה זו מחייב אותו נשאר חייב בעוה"ר, דהא לפי עשייתו הוי כמכריע כדיעה זו, ומודדין לו כפי דיעה זו דבמדה שאדם מודד מודדין. ולפי זה מובן דאם אין דורשין בתורה, הרי לפי מעשיהם דחו הך שינוי' דרוש וקבל שכר, אם כן ממילא מוכרח כהחולקין על רבי אליעזר, ויש עיר הנדחת אף שמצויינין במצות, אם כן בעוה"ר מודדין להם ח"ו כמדה זו, ודו"ק. ולפי זה יובן דהשאלה היה על מה אבדה הארץ, אם אנשים חטאו יענשם בארצם עונש הראוי להם, אבל הארץ מה חטאה להיות חרוב ונחרב שוממה ובזויה, ושמא תאמר דנידונית כעיר הנדחת, הלא עיר הנדחת לא היה ולא יהיה דאפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון. על זה השיב השי"ת על עזבם את תורתי, ואם כן כיון דמאסו בהתורה, אם כן לפי שיטת מעשיהם אין לומר דרוש וקבל שכר, ועל כרחך צריך לומר דלא כרבי אליעזר לפי רוע בחירתם שמאסו בהתורה, אם כן במדה שאדם מודד מודדין וכו' ה' צלך, על כן ארצם נידונית כעיר הנדחת בעוה"ר, והבן. וזה דוקא לפי עונש מדתם, אבל האמת דלא הוי עיר הנדחת, אם כן לפי עונש מדתם ראוי להיות ח"ו והיתה תל עולם לא תבנה עוד כמו שנאמר בעיר הנדחת (דברים יג יז), ובאמת כל זמן שמחזיקין במאסה של תורה, אי אפשר להבנות מטעם זה. אבל כשיחזרו ויחקרו וידרשו בהתורה ויהיה אצלם יקרה מפנינים, אז לפי מדתם יהיה יתכן לומר דרוש וקבל שכר, ימדדו להם כמדתם לפסוק להם כרבי אליעזר ותבנה ותכונן ציון וירושלים וכל ערי יהודה וישראל. והיינו אין הגליות מתכנסות ר"ל מתכנסות לעריהם, אלא בזכות תנוי שמחזיקין בהתורה, אם כן יבנו החרבות ויתכנסו לעריהם. והנה ידוע אמרם (עיין תענית י' ע"ב שבת קי"ד ע"א) איזה תלמיד חכם הראוי למנותו על הצבור, כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה. דלענין תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעת עין, אמרו (שבת קי"ד ע"א) ששואלין אותו בחדא מסכת ואומרה, ואפילו מסכת כלה. אבל תלמיד חכם הראוי (למנותו על הציבור), צריך להיות ששואלין אותו בכל מקום ואומרה. וידוע דזה דוקא בדורות הראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם והיה לומדין על פה, מה שאין כן עתה כמבואר בפוסקים. הרי הקדמה אחת, דהשופטים הראשונים היו תלמידי חכמים גדולים מאד, והיה התורה קבוע בפיהם ובלבם כמ"ש (ישעיה נא ז) עם תורתי בלבם. ונקדים עוד, דיש דורשי רשומות כמבואר כמה פעמים בש"ס, והיינו דורשי רמזים נעלמים ונפלאים. ונקדים מה שפירשו הקדמונים בפרשת בלק (במדבר כד יד) לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. דמה ענין עצה לזה, הלא אין זה עצה, רק נבואות ולא עצה, ובאמת לא נאמר אחר זה שם כלום. ופירשו איעצך לאו לשון עצה, רק לשון רמז כמו איעצה עליך עיני (תהלים לב ח), כלומר שאמר לבלק ארמז לך אשר יעשה וכו'. ועל פי זה מבואר, דכעת נאמר נדחה קראו לך, דהיינו שקורין לך עיר הנדחת הואיל ודורש אין לה כנ"ל, על זה נאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה, היינו כמו שופטים הראשונים כנ"ל, ויועציך היינו דורשי רשומות כבתחלה, אם כן יתכן אצלם דרוש וקבל שכר, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק ולא נידחה ועיר הנדחת ח"ו, והבן זה כי נכון הוא בס"ד, (דבלא זה קשה מה הוא ויועציך כבתחילה, הלא אין צריך ליועצים רק בעת שמתנהג בטבע, אז ותשועה ברוב יועץ (משלי יא יד). מה שאין כן כשהקב"ה השגחתו ויכלתו בלי כסוי טבע, אין מבוא לחכמה ועצה, היתכן מאנשי עצה שיתנו עצה לכבוש עיר בצורה של שבע חומות, ופתיה של כל חומה כרומה ואנשי חיל סביבה, על ידי שיקיפו בשופר ויתקעו, הלא ילעגו למו, ובזה נכבשה יריחו ומה צורך ליועצים. ואף שאצל עי נעשה קצת תחבולה, הלא היה על פי דבור ולא על פי יועצים כמבואר בפסוק (יהושע ח א). והטעם היה רק משום משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג), או משום שחטאו קודם, היה צריך לכסוי טבע. ועיין מ"ש הרב בשם מהר"י בי רב זצוק"ל לפרש הפסוקים ביהושע סי' ט' (ט א-ד) ויהי כשמוע כל המלכים וכו', (יהושע ט ג) ויושבי גבעון שמעו וכו' (יהושע ט ד) ויעשו גם הם בערמה וכו', והוא פירוש מתוק. ואם כן לעתיד שיתגלה כבוד ה' לעין כל, מה צריך ליועצים. וכן קשה מאד על תפילתנו בשמונה עשרה ויועצינו כבתחלה, דהלא בקשה זו על העתיד ולמה זה. ולפי מ"ש אתי שפיר התפלה, שיתגלה אור התורה ויבינו רמזי התורה ומלאה הארץ דעה, והבן).