Chasidut על משלי 12:4

ושרי אשת וגו' לא ילדה וגו'. חז"ל (בראשית רבה מ"ה) פתחו פתחא להאי פרשתא מהכא אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה וגו' (משלי ל"א, י'), וצריך להבין מאי שיאטיה דהאי קרא הכא ונראה על פי הידוע מרזי אלהינו ברוך הוא וברוך שמו כי היו"ד שבשם הגדול והקדוש מורה על בחינת הקדמת הזכר על הנוקבא בסוד והוא ימשול בך, כאשר בבחינת ו"ה שבשם, שהוי"ו קודם לה'. כי סוף מעשה במחשבה תחילה כאשר בסוף מעשה שהנוקבא נכנעת תחת דכורא, כן הוא במחשבה תחילה הוא בחינת החכמה המרומז ביו"ד שבשֵם, שגם שַם כן, שהוי"ו קודם לדל"ת כי הדל"ת הוא בחינת הנוקבא כנודע כי דלה ועניה היא ולית לה מגרמה וכו', ולזה יאמר הכתוב מה רבו וגו' כולם בחכמה עשית (תהלים ק"ד, כ"ד), פירוש כאשר בחכמה כן עשית בעשיה למטה בסוף מעשה במחשבה תחילה ואמנם בחינת ה' ראשונה שבשם הקדוש, הוא בחינה אחרת. בחינת ה' היא הקדמת ד' על הוי"ו והוא בסוד הכתוב (משלי י"ב, ד') אשת חיל עטרת בעלה, ובעלה מתעטר בה בסוד הכתוב (ירמיה ל"א, כ"ב) נקבה תסובב גבר והטעם בזה ידוע למקבלי האמת.

וזה הוא בחינת אחור וקדם צרתני וגו'. כי זה החוטא בעת אשר נתרחק ממעון קדשו יתברך הוא בבחינת אחור כמאמר הכתוב (ישעיה א', ד') נזורו אחור וגו'. ואחר כך כאשר יחרד לבבו ובא לחרטה עצומה בחיות בוערות ככל הנאמר אז הוא בבחינת קדם קדמתה. כי כביכול הקב"ה מתעטר בו ומשתעשע בו כעם בן החביב ושם אותו עטרה לראשו. ועליו נאמר (שם מ"ט, ג') ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ונעשה בבחינת (משלי י"ב, ד') אשת חיל עטרת בעלה. כי אש המזבח אשר תוקד בלבבו בכח וחיל לשוב אל ה' אלהיו הוא עטרת בעלה לפי שבחשק וזירוז הזה הוא העולה ונתעלה עד למעלה לראש. ועל כן נקרא קדם בחינת למעלה לראש. ואז הקדם מכפר ומכסה על האחור ונעשים שניהם כאחד טובים. כי האחור גם כן נתעלה, שעל ידו בא לבחינת קדם. ועל כן גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכויות ואוקמוהו חז"ל (יומא פ"ו:) בתשובה מאהבה. כי התשובה המובחרת הנזכר הוא בחינת תשובה מאהבה שאחר כך בוער לבו ביקוד יקוד אש באהבה עזה ונאמנה, והקב"ה מקבל תענוג ונחת רוח מזה, ועל ידי התענוג הלז נתעלה האחור לבחינת קדם. כי לולי ההתרחקות לא היה בא להתדבקות כזה. וממילא הזדונות זכויות הן שגרמו תענוג ונחת רוח להבורא כזכויות ממש (ואכן הנה נודע שחלילה לאדם לעשות כן בכוון כי בזה אדרבה להיפוך שהמצוות נעשין זדונות כיון שהתשובה יגרום לו לחטוא וכמאמר חז"ל (במשנה אחרונה דיומא) האומר אחטא ואשוב וכו' אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכידוע טעם נפלא לזה בשם הבעל שם טוב).

ועוד אפשר לומר בטעם הכ' זעירא כי הלא נודע מה שאמרו חז"ל (בבראשית רבה מ"ז, א') שרה היתה לאברהם בסוד (משלי י"ב, ד') אשת חיל עטרת בעלה, בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה וכו'. ואמרו (בשמות רבה ריש פרשה א') שהיה טפל אליה בנביאות. וידוע הסוד בזה ליודעי רזי אלהינו יתברך שמו בסוד ד"ו פרצופים שהד' שהיא נוקבא קודמת אל הו' שהוא דכורא ונודע שהכתוב רומז אל הכתר שהוא עטרת תפארת, ועל כן כאשר מתה שרה בא אברהם לבכותה שאבד העטרה מעל ראשו שהיתה עטרת בעלה, ולזה נכתב הכ' קטנה בא לומר כי זה היה הבכיה שלו שנתקטן כתרו שהיה מתעטר בשרה, ונכון. (אחר כך מצאתי בליקוטי תורה פרשה זו קרוב לדברים האלה).