Chasidut על משלי 12:7
ישמח משה
או יאמר לך לך מארצך (בראשית יב א). בהקדים לפרש הפסוק (משלי י"ב ז') הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, על פי מה שדרשו רז"ל בפרק קמא דמסכת תענית (דף (מ"א) [י"א] ע"א) על פסוק (דברים לב ד) אל אמונה ואין עול, כשם שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים בעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושין, כך משלמין שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין, וכשם שנפרעין מן הרשעים בעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין, כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה אפילו על עבירה קלה שעושין, עד כאן דברי הגמרא. הרי מבואר דבצדיקים העונש בעולם הזה והשכר בעולם הבא, וההיפך ברשעים. וזה שאמר הפוך רשעים, דהיינו שבהם ההיפך מצדיקים כנ"ל, ולכך ואינם כי השכר נקלה ואבד בעולם הזה העובר כצל, אבל ובית צדיקים יעמוד, כי שם ביתם בעולם החיים הנצחי כנ"ל. והיוצא מזה, דהצדיקים שורשן ועקרן למעלה, וכאמרם ז"ל (קידושין מ' ע"ב) למה הצדיקים דומים בעולם הזה, לאילן שנטוע כולו במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה. והנה ארץ ישראל ארץ הקדושה יקרא לה, ירושלים של מטה כנגד בית המקדש שלמעלה, שער השמים מקום מעבר הנשמות דוגמת מקור הנשמות דלעילא, ויחוס גדול יש לנשמות ישראל עם ארץ ישראל. והיינו לך לך לעצמך ולשורשך, ושוב מצאתי פירוש זה באלשיך הקדוש והנאני.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תפארת יוסף
אתם נצבים היום.
איתא במדרש (תנחומא נצבים) זש"ה (משלי י״ב:ז׳) הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה וכו' אבל ישראל נופלין ועומדין, וכן הוא אומר (מיכה ו) אל תשמחו אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו' כי אני ד' לא שניתי וגו' משל לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים, חציו כלים והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן שהיסורין באין עליהן היסורין כלין והם במקומם עומדין ואינן כלין, לכך נאמר וכו'. הענין בזה דהנה איתא בזוה"ק (בלק רד:) נהורא קדמאה דברא קוב"ה עלמא לית יכול עלמא למסבלא מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא ויקריה ליקריה לאתלבשא דא בדא. היינו שבנהורא קדמאה לא היה שום לבוש, ורק הכירה כל הבריאה שבלעדי השי"ת לא ירים איש את ידו ואת רגלו, ולפיכך לית יכול עלמא למסבלא, היינו שלא היה שום מקום לעבודה, כיון שלא היה שום בחירה ולא היה נקרא העבודה על שם העובדה ולא היה לו שום חלק בה. מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא וכו', היינו שהציב השי"ת לבושים המסתירים, וזה היה מחמת שהשי"ת חפץ להיטיב לבריותיו, כדי שיהיה נקרא העבודה יגיע כפו של אדם, וכל כך הסתיר השי"ת את אורו עד שיכולים בזה העולם לומר כחי ועוצם ידי. וזה הוא החילוק בין האומות ובין ישראל, שהאומות כל מה שיכולים לומר יותר כחי ועוצם ידי יש להם יותר נייחא, וכל מה שיכולין להסתיר את עצמם יש להם יותר נייחא ומתפשטים את עצמם כפי רצונם. שאני ישראל שהם אינם בנייחא משום לבוש, רק רוצים לראות בכל הלבושים איך נמצא בהם אור השי"ת. וזה הפוך רשעים ואינם היינו כיון שהאומות אינם נקשרים בשורש הרצון רק שהם נאחזים בלבושים, כשהקב"ה מהפך עצמו מלבוש זה ללבוש אחר אז ואינם. היינו, שנפסק מאתם החיים כיון שכל חיותם הוא רק מלבוש, אבל ישראל שהם נקראים ובית צדיקים שהם נקשרים בשורש, ממילא אף כשהקב"ה מהפך עצמו מלבוש זה ללבוש אחר גם אז לא נפסק מאתם חיותם, כדמסיים המדרש כי אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, היינו, כיון שהם נקשרים בשורש הרצון, וזה הרצון הוא קיים לעד, ולפיכך ובני יעקב לא כליתם היינו שישראל המה ג"כ חי וקיים לעד, וזה אתם נצבים היום, שישראל הם נצבים וקיימים לעד:
איתא במדרש (תנחומא נצבים) זש"ה (משלי י״ב:ז׳) הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד, כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה וכו' אבל ישראל נופלין ועומדין, וכן הוא אומר (מיכה ו) אל תשמחו אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו' כי אני ד' לא שניתי וגו' משל לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים, חציו כלים והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן שהיסורין באין עליהן היסורין כלין והם במקומם עומדין ואינן כלין, לכך נאמר וכו'. הענין בזה דהנה איתא בזוה"ק (בלק רד:) נהורא קדמאה דברא קוב"ה עלמא לית יכול עלמא למסבלא מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא ויקריה ליקריה לאתלבשא דא בדא. היינו שבנהורא קדמאה לא היה שום לבוש, ורק הכירה כל הבריאה שבלעדי השי"ת לא ירים איש את ידו ואת רגלו, ולפיכך לית יכול עלמא למסבלא, היינו שלא היה שום מקום לעבודה, כיון שלא היה שום בחירה ולא היה נקרא העבודה על שם העובדה ולא היה לו שום חלק בה. מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא וכו', היינו שהציב השי"ת לבושים המסתירים, וזה היה מחמת שהשי"ת חפץ להיטיב לבריותיו, כדי שיהיה נקרא העבודה יגיע כפו של אדם, וכל כך הסתיר השי"ת את אורו עד שיכולים בזה העולם לומר כחי ועוצם ידי. וזה הוא החילוק בין האומות ובין ישראל, שהאומות כל מה שיכולים לומר יותר כחי ועוצם ידי יש להם יותר נייחא, וכל מה שיכולין להסתיר את עצמם יש להם יותר נייחא ומתפשטים את עצמם כפי רצונם. שאני ישראל שהם אינם בנייחא משום לבוש, רק רוצים לראות בכל הלבושים איך נמצא בהם אור השי"ת. וזה הפוך רשעים ואינם היינו כיון שהאומות אינם נקשרים בשורש הרצון רק שהם נאחזים בלבושים, כשהקב"ה מהפך עצמו מלבוש זה ללבוש אחר אז ואינם. היינו, שנפסק מאתם החיים כיון שכל חיותם הוא רק מלבוש, אבל ישראל שהם נקראים ובית צדיקים שהם נקשרים בשורש, ממילא אף כשהקב"ה מהפך עצמו מלבוש זה ללבוש אחר גם אז לא נפסק מאתם חיותם, כדמסיים המדרש כי אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, היינו, כיון שהם נקשרים בשורש הרצון, וזה הרצון הוא קיים לעד, ולפיכך ובני יעקב לא כליתם היינו שישראל המה ג"כ חי וקיים לעד, וזה אתם נצבים היום, שישראל הם נצבים וקיימים לעד:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
באר מים חיים
ולסברא זו שגם הקב"ה קראו צדיק תמים, כי מה שקימץ, לא היה רק עבור תוקף הרע שהיה בדור אבל אילו היה בדור זכאי היה מלמדם להועיל להוליכם בדרך ה'. והקב"ה היודע מחשבות ומצרף מחשבה טובה למעשה קראו צדיק תמים. בשביל זה אמרו המשל לצלוחית של פלייטון שמונח בבית הקברות ואילו היה חוץ לקברות היה ריחו נודף ביותר שהיה לומד ומלמד לאחרים והיה מקרב את הבריות לקרבת אלהים לדעת דרכיו ומשפטיו. ואמנם לפי המשל שרק הדור קראו אותו תמים וה' רק צדיק לבד, אמרו המשל לבתולה שלא יצא עליה שם רע וזה אינו בבחינת טובת אחרים רק שבח עצמה, ואילו היתה יושבת בשוק של כשרים היתה נשמרת ביותר, וכמו כן כאן אילו היה בדור שכולו זכאי היה צדיק יותר אבל הכל לו לבדו, ובין כך ובין כך הן מחמת יראת רעת תוקף הדור והן מחמת קטנות מעלת ערכו לא הגין על דורו ולא הועיל בצדקו כי אם לו ולביתו, ועל כן אמרו חז"ל בזה (בראשית רבה ל', א') וזה לשונם: הפוך רשעים ואינם (משלי י"ב, ז'), זה דור המבול. ובית צדיקים יעמוד, זה נח. דבר אחר, בית רשעים ישמיד (שם י"ד, י"א), זה דור המבול. ואהל ישרים תפריח זה נח וכו' עד כאן. ולהבין כפל דבריהם בזה הוא שתחילה אמרו ובית צדיקים יעמוד זה נח כלומר שלא הציל והגין כי אם על ביתו לבד ואחר כך אמרו שזה רק אהל נקרא, מה שהציל הוא כלומר אוהל קטן פחות הערך, ולזה אמר הכתוב אלה תולדות נח כי אלה אותיות אהל כלומר תולדות נח זה שהציל נח תולדותיו אינם נקראים אלא בשם אהל להיות ואהל ישרים תפריח ונח לא הגין והציל כי אם אהלו לבד, וזה מפני שנח איש צדיק תמים היה בדורותיו פירוש שהיה איש צדיק לבד שלא למד לאחרים מדורו, דרך ה'. ותמים היה בדורותיו, שרק הדור קראוהו תמים כמו בשוק סמיא וכו'. או שגם הקב"ה קראהו תמים מפני שידע דעתו שאילו היה בדור זכאי היה מקרבם, אבל על כל פנים עתה לא קירב ולא לִמֵד ולכן לא היה כוחו להגין ולהציל כי אם אהלו לבד הכל כאמור.
Ask RabbiBookmarkShareCopy