Chasidut על משלי 15:8

והנה נודע (משלי ט"ו, ח') אשר זבח רשעים תועבה, ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו' (תהלים נ', ט"ז). ונמצא כיון שאין ה' חפץ בקרבנו, וכל קרבנותיו תועבה הוא לפני המקום, הרי כל פריו פרי ה' אשר נטע בעולמו קודש הילולים לה', לנגדו. ואסור לו להנות משום דבר מעולם הזה כיון שאינו מתקנו להעלותו, כמו הקרבן במזבח. אף אתה הקהה את שיניו ואסור באכילה ובהנאה כי קודש הוא לה', נגדו לא יאכל וכל אשר אוכל ונהנה מדבר מדברי עולם הזה, הוא בגזילה בידו ועתיד ליתן דין וחשבון מה לו לאכול מה שאינו שלו. לזה אמר הכתוב ותשחת הארץ לפני האלהים ופירש רש"י לשון ערוה ועבודת אלילים וכן אמרו חז"ל (סנהדרין נ"ז.). וכיון שנעשו רשעים גמורים כאלה אז שיני רשעים שברת שהיה אסור להם להנות מעולם הזה ועל כן ותמלא הארץ חמס שכל מה שנהנו מעולם הזה הכל היה גזל גמור בידם כאשר ביארנו כי לה' הארץ ומלואה, ואוקמוה חז"ל (ברכות ל"ה:) כאן קודם ברכה, כי עד שלא יוכל לתקן הדבר הרי הוא קודש לה' לא יֵאָכֵל, וכן בזבחי רשעים אשר לא חפץ ה', כל פריו קודש כאשר אמרנו.

ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה' וגו'. פירוש כי אמר אל ה' שהמחלוקת הזה אל ה' הוא אחרי שאינם חפצים בשום עול מלוכה עליהם וכמאמר חז"ל (שמות רבה א', ח') אשר לא ידע את יוסף היום לא ידע את יוסף ולמחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'. כי אחר כל הטובות שנעשה להם על ידו בגאולת מצרים מבית עבדים ובים ובמן ובשליו והמה כופרים בכל ונדמה להם לעול, ודאי הם כופרים בה' ובכל טובותיו ואומרים לאל סור ממנו ומה שדי כי נעבדנו (על פי איוב כ"א, י"ד). ועל כן אל תפן אל מנחתם כי אף על פי שמקבלים קרבנות מפושעי ישראל הוא כי אף על פי שחטא ישראל הוא ואפשר יחזור בתשובה, ועל כל פנים הוא אינו כופר בה'. אבל הם שכופרים בה' ובטובותיו הנה הכופר בה' כאילו מודה בעבודה זרה ואין מקבלין קרבנות מעובד עבודה זרה. והראיה לזה שהמה כופרים בה' כי הן לא חמור אחד מהם נשאתי כלומר אפילו חמור אחד מכולם לא נשאתי ובאמת חמור אחד מס' רבוא אנשים לכלום יחשב ובאמת הייתי צריך על כל פנים לחמור אחד בשבילם כפירוש רש"י ז"ל אף על פי כן משלי נטלתי. ולא הרעותי את אחד מהם פירוש אפילו מי שהיה אחד מהם בלי קרובים ומשפחה כמו גר יתום ואלמנה לא הרעותי לו בשררותי. ועל כן זה שאינם חפצים בשררותי לא בשביל עולם הקשה שהכבדתי עליהם או המסים וארנוניות שאני מקבל מאתם. ומכל שכן שזה שקר מה שאומרים שיראים שלא ארדה אותם בפרך בשוטים ועקרבים. ואין זה כי אם רוע לב שרוצים לפרוק מעליהם עול מלכות שמים לאמור מה שדי כי נעבדנו ודעת דרכיו לא חפצנו. ובודאי בזה ראוי למנוע חלקם בקרבן אשר הם מקריבים, כי זבח רשעים תועבה (משלי ט"ו, ח'). ועל כן תיכף,

אשר על כן כאשר יוגדל לב האדם אחר המצוות על שערה אחת מכאשר היה, לא פגע ולא נגע כלל בהמצוה לא מיניה ולא מקצתיה. וגם אם לא הוגדל במצוה רק שלא נכנע לבבו בהמצוה, גם זה הבל הוא. רק קודם עשותו המצוה נכון ונכון טוב וטוב להעלות בלבו כל מיני גבהות בהמצוה כי באמת הקב"ה מקבל ברוב חסדיו באהבה כל מצוה כשנעשית כראוי להיות נעשה ככל אשר הזכרנו, ועל ידי זה יעשה המצוה לפי ערך כוחו ככל אשר יוכל באהבה ושמחה באימה ופחד לומר מה אני גורם במצוה זו כתר הכבוד לקוני ושאר הדברים שהוזכרנו ממילא תפול עליו אימה ופחד, ובלבו יוגדל אף על פי כן האהבה והשמחה שזוכה לעשות כל אלה בחסדי המקום ויעשנה על צד היותר טוב, ובזריזות היותר אפשרי, כי תצמא נפשו ויכמה בשרו לאהבת המצוה עד אין קץ וערך וכמעט שיחלה חולת אהבה על מצוה אחת, כשלא יקרה לו כל כך כאשר עם רצונו. ואפשר לזה רמזו חז"ל (אבות ב', י"ח) שאמרו ואל תהיה רשע בפני עצמך, כי כאשר האדם יהיה רשע בפני עצמו אם כן הלא כל מצוותיו להבל ותהו נחשבים, כי (תהלים נ', ט"ז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו', וזבח רשעים תועבה (משלי ט"ו, ח'). ואם כן מה לו לעשות המצוה או ללמוד תורה וכדומה. ועל כן אסור לאדם להיות רשע בפני עצמו.