Chasidut על משלי 17:10

וזה מאמר הכתוב (לקמן ט"ו, כ"ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. כלומר זה המחלה שעשיתי במצרים לחזק ולהכביד לבו למנוע התשובה ממנו עד כלותו בכדי לאבדו ולהממו מן העולם, לא אשים עליך כי אני ה' רופאך פירוש שעליך לא אשים כי אם באופן שיהיה אני ה' רופאך שאשלחם לך על דרך הרפואה שהוא כדי שתזכור על ידו לשוב בתשובה לפני בורא עולם, ואת זה תספר באזני בנך וגו' שידעו כי הכל מאתי הוא ולמען לא ילכו עמי בקרי לומר כי מקרה קרה לו כך, במקרה העולם, רק וידעתם כי אני ה' שאתם תדעו ותבינו כי אני ה' המהוה ומשגיח תמיד על כל יצורי עולמים והכל מאתי הוא בכדי שיהיו כל המכות והיסורין לרפואה להם. או וידעתם כי אני ה' שעל ידי היסורין תזכרו לשוב להתקרב ולהתדבק אלי ולהשיג על ידי זה השגת החכמה והמדע עד אשר תדעו בידיעה שלמה והכרה נכונה כי אני ה' לא באמונה לבד וכאשר יהיה לעתיד אם ירצה ה' שנאמר (ירמיה ל"א, ל"ד) כי כולם ידעו אותי וגו'. או וידעתם כי אני ה' כי אתם על ידי הסיפור לבד תדעו שאני ה' כי הכל מאתי הוא. ואף שבני ישראל מעולם יודעים שמו של הקב"ה ומאמינים בו ואך על ידי הסיפור הלז יאמינו יותר וידעו שאני ה' העושה כל ונותן כח ברשעים לקבל פורענותם ולהכביד את לבם שלא ישובו אלי אחרי מכות גדולות ורעות כאלה ותראו שלא לבוא לידי זה ח"ו. מה שאין כן פרעה וחילו הגם שאצלו היה במעשה לא בראיה וסיפור לבד כי נלקה במכה רבה כל כך ואף על פי כן אינו שב אלי, כי תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה כמאמר אבי החכמים (משלי י"ז, י'). או וידעתם כי אני ה' שאתם ח"ו כשיבוא הצרה אליכם ואצליכם יהיה לרפואה לקרבכם תחת כנפי השכינה, ובזה תדעו כי אני ה' בעל הרחמים ועושה חסד בכל הדברים ואף בצער ויסורים שאני שולח לכם הכל הוא לחסד ולרחמים, וכל מה דעביד רחמנא לטב הוא דעביד שיהיה האדם מיטיב מעשיו וישוב אל ה' אלהיו ובזה מהפך מדת הדין לרחמים ונתהפך הקללה עליו לברכה ויצמח על ידי הרעה הזו כל מיני טובות וברכות, והכל לזכותו בטובה בזה ובבא כדבר האמור.

ויאמר בלעם לבלק התיצב על עולתך וגו'. כלומר כיון שאתה העלית העולה כעיקר התיצב עליה כחיוב הבעלים להיות עומדים אצל קרבנם ואני אלכה אולי יקרה ה' לקראתי. כי אם הייתי מעלה בעצמי היה ה' מתגלה אלי אצל קרבני כמו בכל המעלים קרבנות גם שלא הייתי יכול ללכת עבור עמידתי אצל הקרבן. ועתה אלכה אולי יקרה ה' לקראתי כלומר הגם שאתה הקרבת הקרבן, אף על פי כן אם יקרה ה', לא יקרה לקראתך כי אם לקראתי. ואמר לו כן מפני גסות הרוח שבו. ואף על פי כן בלשון ספק אמר לו אולי וגו'. כי אמר שלפי שכבר הזהיר אותו על ישראל אחת ושתים אפשר לא ירצה עוד להתראות עליו. ואמנם כי טוב גערה במבין כתיב (על פי משלי י"ז, י') ולא בכסילים כמוהם. ולזה אמר לו,

ואמנם שאר השלושה תדע האמורים למעלה הוא להודיע לו על כל השלושה דברים שכפר, והראו לו בידיעה ברורה כי הוא כסיל בחושך הולך ועל כן צריך למכות. כי אם חכם היה הלא טוב גערה במבין מהכות כסיל מאה (על פי משלי י"ז, י'). ואפשר שמה שאנו מיחדים שמו בכל יום תמיד פעמים ואומרים שמע ישראל וגו', עד אחד. ירמז גם על זה להראות שאין אנו ח"ו מכת האפקורסים בשלושה בחינות שזכרנו למעלה (גם כי נודע בכוונות האר"י ז"ל שמה שאנו מברכין בכל יום שלא עשני גוי הוא לומר שלא נתחלף נשמותינו בנשמת נכרי עיין שם, ועל כן אנו מראין חזקת אמונתינו שלא נעשינו ככופרים בשלושה בחינות הנזכרים) ואנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים להתגלות שאנחנו מבטלים כל אלה. והוא כי נגד מה שאמר פרעה מי ה', הנה הא' שבאחד מורה על אמתת יחידו של עולם כי הוא הבורא הוא היוצר, ונגד מה שאמר לא ידעתי את ה' כלומר שאינו בארץ כנאמר, הנה הח' מורה על שהוא המשגיח בשבעה רקיעים והארץ השמיני להם, ונגד מה שאמר וגם את ישראל לא אשלח שאינו מוכרח לעשות רצון קונו, מורה הד' שהוא השליט ומושל בארבע רוחות העולם ובידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ובאמירה זו אנו מבטלין חיות האפקורסים שאינם מאמינים בזה.