Chasidut על משלי 17:26

אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא טז א). במדרש רבה (ויק"ר כ' ו') ר' ברכיה פתח (משלי יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב, אמר הקב"ה אף על פי שענשתי את אהרן, לא טוב אלא להכות נדיבים עלי יושר, עכ"ל. והוא פלאי (והובא בשפת אמת על משלי סימן י"ז), ונדחק בפירושו, ושורש דבריו אף על פי שענשתי ושתק, לא נתעלה משום זה ממשה, אלא שמתחילה היה גרע ממשה, ועל ידי השתיקה בא למדריגת משה, וזה נדיבים עלי יושר כמובן. ולי נראה כי יש צדיקים שעושים מעשה טוב, כי אם היה אחר עושה מעשה זו, היה מקבל שכר כי הוא מעשה טוב, אבל הצדיק לפי צדקתו נענש כי יש חילול השם גדול, וכגון מעשה דאהרן על פי מה שפירש בחן טוב על הפסוק (שמות לב כה) כי פרעו אהרן, ותוכן דבריו כי מחמת בעת עמדם לפני הר סיני חשבו לעשות העגל, ובעבודה זרה מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה (קידושין ל"ט ע"ב), ונתחייבו עונש, אולם לפני האומות העולם יש חילול השם גדול שיענש אותם על חנם, כי לא ידעו מחשבות לבם הרעה, ועשה אהרן לגלות עונש הנסתר והמכוסה כדי שלא יהיה חילול השם, עד כאן דבריו. ואם כן הוא צדקת גדול, ואם אחר היה עושה כן, היה טוב מאד, אך אין זה כדאי לנגד חילול השם שאהרן עשה כך. והיינו יש צדיק אובד בצדקו (קהלת ז טו). ועל פי זה מיושב דאמר גם ענוש, כי תיבת גם אין לו מובן כלל. ולפי מ"ש הכי פירושו שמצינו גם כן עונש לצדיק, כלומר מחמת שהוא צדיק, אבל איש זולתו לא נענש על זה כלל, כי גוף המעשה טוב, רק לפי ערכו יש חילול שם שמים ח"ו. והיינו דברי חושי הארכי עם דוד, במה שאמרו רז"ל (בסנהדרין ק"ז) ויהי דוד בא עד ראש (שמואל ב' טו לג), שרצה לעבוד עבודה זרה כדי שלא יהיה חילול השם שמלך כמותו יהרגנו בנו, ואמר לו חושי יאמרו מלך כמותו יעבוד עבודה זרה עיין שם, וכנ"ל היה טענת חושי, ואם כן לא טוב היינו בלשון תמיה, כלומר האם אינו מעשה טוב (וכדמצינו בקרא כמה פעמים כן והבן), והיינו להכות נדיבים עלי יושר כנ"ל שלא יהיה חילול השם כמובן.

ועל פי זה יובן פירוש הפסוקים (במדבר טז ח) ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי, דקשה דאמר (במדבר טז ט) המעט מכם, המעט לכם ראוי לומר. ועוד מה הקושיא (במדבר טז י) ובקשתם גם כהונה, הלא לפי דעתם גם עליו ועל אחר תיסוב הקושיא הלזו. ואמנם על פי האמור יובן דאמר המעט, ר"ל אם דבר זה שהיא מעט בעיניכם, הוא מכם מעצמיכם ולא בחסד השי"ת בתמיה, והיינו החסד כי הבדיל וגו', וכיון שגם זה אינו רק בחסד השי"ת, אם כן ובקשתם דייקא, דכיון שאתם מבקשים אין לכם, דהחסד אין ניתן רק למי שמקבלו בתורת חסד, וכל המבקש אין לו, לכן כיון שהמבקש אין לו, אם כן אהרן ודאי לא בקש, דאם היה מבקש לא היה לו, אם כן (במדבר טז יא) אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא חייב בדבר, כי הוא לא בקש, והבן. ועל פי זה יתפרש המדרש (ילקו"ש רמז תשנ"ב) ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, הלא בתחלה מתו שני בניו, (הובא בעטרת שלמה פרשה זו). והנ"ל בזה, על פי מ"ש לפרש המדרש (בפרשת אחרי, ויק"ר פ"כ ו') גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז כו), אף על פי שענשתי את אהרן וכו', עיין שם. והנה המדרש דילן סובר דלא מתו בניו בחטאו כלל, שלא חטא אהרן כלל כנ"ל, והנה במדרש ויקרא רבה (פרשה י"ב סי' ג' (ויק"ר י"ב ג')) איתא פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט ט), זה אהרן שהיה לבו עצב על בניו שמתו, וכיון שנתיחד אליו הדבור, מיד שמח. ועיין בעטרת שלמה (פרשת שמיני) מה שפירש במדרש זה. והנה מפירושי על המדרש בפסוק גם ענוש לצדיק וגו', מבואר דאהרן לא חש על כבודו כלל, ורצה בקלון עבור כבוד ה', אף שיחשבו אותו לעובד אלילים ח"ו רק שלא יתחלל שם שמים, מזה נראה כי הוא לא רדף אחר הכבוד, ושמא יאמרו מאן יימר כי כונתו לשם שמים, לזה אמר הלא בתחלה קודם שנתייחד הדבור אליו מתו שני בניו, ואחר כך נתייחד אליו הדבור, ואם חטא ומתו בחטאו, הלא אין מכניסין אותו וכו' (שבת קמ"ט:), אלא ודאי דכונתו לשם שמים, מזה נראה כי אינו רודף אחר הכבוד, ואם כן מה הוא חייב בדבר כי תלינו עליו. ויתכן לומר דהוצרך הדבר הזה לומר, דאולי היו אומרים דכיון שמתו בניו בחטאו אין מכניסין אותו וכו', ואין ראוי להיות כהן גדול ליכנס לפני ולפנים, דהמשכן הוא דוגמא דלעילא, והבן. ועוד י"ל באופן אחר, כי הנה יש מופת אם נספה בעון הדור או לא, כי אמרו רז"ל (ויק"ר י"ז ד') (ויק"ר פרשה י"ז ס"ד) אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה, מה שאין כן בנספה בעון הדור, כמ"ש הבית שמואל אחרון בשם יד יוסף בפרשה דילן. והיינו הלא מתו בניו בתחלה דייקא, שמע מינה שהוא רק בעון הדור ואהרן לא חטא כלל, וכנ"ל. והנה לפי מ"ש הפירוש על המדרש פרשת פרה אדומה ראה, י"ל קצת באופן אחר שיהיה עולה בקנה אחד עם המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה, ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, על פי מ"ש (לקמן פרשת חקת ד"ה ויקחו אליך), בפסוק (פרשת בשלח, שמות טו כה) שם שם לו חוק ומשפט, ודרשו רז"ל (מכילתא) חק זה פרה אדומה. דהא טעם פרה ידוע תבוא אמו ותקנח צואת בנה, כמו שפירש רש"י ז"ל שם בריש פרשת חקת (במדבר יט ב, ד"ה פרה), אך שם במרה קודם מתן תורה היה חק, כי הסבה עדיין לא נודע, והשי"ת הקדים רפואה למכה. ועל פי זה פירשתי אמרם ז"ל (במדרש רבה חקת, במ"ר פי"ט ו') שאמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעמה של פרה, אבל לאחרים חקה. על פי מ"ש בפרשת ואתחנן על המדרש (קה"ר פ"ז ט"ז) כתבתי עליך שחכם אתה. המורם מזה דמשה יכול להשיג מה דלבא לפומא לא גליא. והנה ידוע בבחירה ידוע דלבא לפומא לא גליא, ולכך לך אני מגלה טעמה של פרה וכו', והבן. והנה אם ראה קרח ששמואל אשר יצא ממנו יהיה שקול כמשה ואהרן, קשה הלא זה ענין בחירה, וצריך לומר דהשיג קרח מה דלבא לפומא לא גליא, ואם כן גם פרשת פרה ראה והשיג בשעת אמירתה, והבן.

כְּמוֹ־כֵן אֵצֶל הַצַּדִּיק גַם־כֵּן, כִּי גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב (משלי יז), כִּי הָעֹנֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישׁ אֶת אֶחָד, הוּא נוֹגֵעַ לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ. כִּי הָאָדָם נִתְהַוָּה מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר. וְכָל אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת נִמְשָׁכִין מִיסוֹד הַפָּשׁוּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק, בְּחִינַת (משלי י): צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם;