Chasidut על משלי 19:25

ועל פי הדברים האלה יתבאר דברי המדרש (שמו"ר כ"ז ו') וישמע יתרו, הדה"ד (משלי יט כה) לץ תכה ופתי יערים, לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו וכו'. בהקדים להבין מאמרם ז"ל (מדרש תנחומא תצא, סי' ט') כי עמלק חתך מילתן וזרקן כלפי מעלה. ונ"ל הטעם דאיתא בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) אלא מעתה בני עשו ובני ישמעאל לחייבו, ומשני כי ביצחק (בראשית כא יב), ולא כל יצחק, ועיין היטב הדרוש שבפרשת תולדות (בפסוק ויהי עשו וגו') בארוכה. והנה זה עמלק בן אליפז רצה לומר כי הוא הבכור של יצחק, והוא אותו המקצת של יצחק שנמשך אחר אברהם, ובפרט שבטלו ישראל מדברי תורה כמו שמבואר במדרש ובספרים, ופירשו המפרשים ויבא עמלק, לשון בא בטענה והיה כאשר תריד, ואם כן הוא חשב שהברכה חוזרות להבכור דהוא עשו והוא בכורו, ונמצאת אומה הישראלית אינם הבני ברית ולכך חתך מילתן, וכשהוכה איתגליא מילתא דיעקב העיקר. והנה כאשר יצאו ישראל ממצרים, הנה חשבו בני ישמעאל ועשו ובני קטורה לאו דעדיפא מינייהו, רק דהן כבר ישבו לבטח וכל אומה ואומה מזרעו יש לה מלך וממשלה וניר וארץ מיוחדת, ואלו הם גם כן מזרעו, והם שפלים וגרים היו בארץ מצרים, הוציאם ית' שיהיו לאומה חשובה וינחילם ארץ שישוו לשאר בני אברהם, אבל לא להיות עדיפי מינייהו, וכן עלה על דעת יתרו, ולכך לא רצה להדבק בהם כי גם מדין מזרעו, כמו שמבואר בפרשת חיי שרה (בראשית כה ב) וברבה פרשת פנחס (במ"ר פ"כ כ"ד). אבל אחר הכאת עמלק נתברר לו דהוא מצד חשיבת אומה הישראלית, ולא מצד תולדות אברהם לחוד. והיינו וישמע יתרו כהן מדין דייקא, דלכאורה מיותר הוא. ועוד את ישראל מיותר דהא בהו איירי, והוה ליה למימר כי הוציאם. ובהנ"ל אתי שפיר את ישראל דייקא ממצרים, לכך בא לגייר ולדבק בהם, וז"ש המדרש לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו ודוק, (והיינו דמסיים במדרש רבה אמר אין לי לילך אלא אצל אלקי ישראל, והבן).

עוד י"ל על המדרש הנ"ל (שמו"ר כ"ז ו') לץ תכה (משלי יט כה), וגם לפרש דברי רש"י (ד"ה וישמע) מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, והם דברי המדרש (זבחים קט"ז ע"א). גם אהא דכתיב (שמות יח א) כי הוציא ולא כתיב וכי הוציא בוא"ו העיטוף. וגם להבין בסוף פרשת בשלח מ"ש (שמות יז ז) ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין (שמות יז ח) ויבא עמלק, עיין רש"י (ד"ה ויבא) הסמיכות. דהנה באמת יש לתמוה תמיה הפלא ופלא על דור דעה הלזו, איך יסכלו אחר שראו גבורות ה' באותות ומופתים במצרים, ועל הים בהפך ים ליבשה יוצא מגדר טבעי, איך יסתפקו בהשראת שכינה, ועוד שראו עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום. והנ"ל בזה על פי דברי רז"ל (שבת דף נ"ג ע"ב) בזה שנשתנה ונעשו לו דדים כאשה, שאמר אחד כמה גדול איש הזה, ואחד אמר כמה גרוע איש הזה שנשתנו לו סדרי בראשית, ועיין פירוש רש"י (ד"ה שנשתנו), ומ"ש זקני הגאון מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות, דלכך היא גרוע דמנכין לו מזכיותיו, עיין שם. ולזה חששו ישראל, ועל פי זה תבין שנאמר היש ה' בקרבנו אם אין, ר"ל יש אמיתית שהוא נצחי כמו להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא), ואם אין, על פי דאיתא בקדושין פ"ק (קידושין ג' ע"ב) אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ועיין שם במהרש"א בשם הערוך מדכתיב (שמות כא יא) אין ביו"ד, ולא כתיב אן, דרשינן לאו והן, אין כסף יש כסף. והכי נמי כאן היו"ד מן אין הרומז ליש, כי חששו דהיש יגרום לאין, דשמא ינוכה להם מזכיותיהם בעולם הזה ולא ישאר להם לעולם הבא. והנה עמלק שהיה חכם להרע גם כן חישב כן, והבין שהוא עדיף שנחל את ארצו בדרך טבעי, ולכך בא על ישראל באופן שכל זכות אבות בידו בשלמות ולא בידם, וכן חשבו כל האומות שמזרע אברהם המה. ואחר שהוכה עמלק אז נגלה האמת שהשי"ת רצה להראות להם זאת, ולא יתכן רק על ידי עמלק ודוק. וז"ש הכתוב וישמע יתרו כהן מדין דייקא, ופירש רש"י מה שמועה שמע ובא להתגייר, קריעת ים סוף, ושמא תאמר אדרבא הם עדיפי שהתנהגו בדרך טבעי, על זה אמר ומלחמת עמלק, וז"ש הכתוב את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא, פירוש כיון שהוציא והוי כמו רחם ארחמינו (ירמיה לא יט), ודוק.

ועשית מזבח מקטר קטורת.
איתא בזוה"ק (ויקהל רי"ט.) תרי מדבחין הוה חד דעלוון וחד דקטורת בוסמין וכו' האי דקטורת בוסמין אמאי אקרי מזבח והא לא דבחין ביה דבחין ומזבח על דא אקרי, אלא בגין דא אקרי מזבח בגין דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין וכו' ואיתא בזוה"ק (בהעלותך קנ"א:) מאי קטורת קטורי דכלא. הענין בזה ביאר כבוד אאמו"ר זללה"ה, די"א סממני הקטורת אינם מאכל אדם ורחוק ביותר מצורת אדם. זש"ה (ירמיהו כ״ד:א׳) הראני ד' שני דודאי תאנים וגו' הדוד האחד תאנים טובות מאד כתאני הבכורות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע. ואיתא בש"ס (עירובין כ"א:) תאנים טובות אלו צדיקים גמורים תאנים רעות אלו רשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סכוים, ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידים שיתנו ריח. היינו, כי בעוה"ז הוא אילנא דספיקא ומעורב טוב ברע ורע בטוב. כי אילו היה נפרד רע מהטוב אז היה הטוב נתבטל במציאות, ורע גם כן היה נתבטל לגמרי. כי כל מה שברא הקב"ה לא ברא דבר אחד לבטלה, ומחמת זה יש להם קיום, מחמת שמעורב טוב ברע ורע בטוב. וזה, שמא תאמר אבד סברם ובטל סכוים ת"ל הדודאים נתנו ריח, שתדמה לך שהם רע לגמרי, ע"ז אמר אלו ואלו עתידים שיתנו ריח, כי יש בהם טוב ג"כ. ולעתיד אחר הבירור, אז יהיה נפרד רע לחוד וטוב לחוד. וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה בספרו הקדוש (מי השלוח ח"א בראשית ד"ה ויצו) שלעתיד יהיה הצירוף מהפסוק מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב, ורע לא תאכל, יהיה פסיק באמצע הפסוק, שהטוב יהיה נפרד מן הרע. וכמו שאיתא במדרש (תנחומא יתרו ג') לץ תכה ופתי יערים (משלי י״ט:כ״ה) לץ תכה זה עמלק ופתי יערים זה יתרו, היינו, כי אחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף נפרד הרע מן הטוב. ועמלק נפרד לגמרי לרע ויתרו נכלל בישראל. וזה פירוש הפסוק ועשית מזבח, היינו כמו דאיתא בזוה"ק הנ"ל דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין, דהיינו שתפרד הרע מהטוב, אז הוא מקטר קטורת, דהיינו קטירו דכלא, היינו שאע"פ שי"א סימני הקטורת אינם מאכל אדם, מ"מ נתכללו בישראל ומורה על אלו ואלו עתידים שיתנו ריח: