Chasidut על משלי 20:13

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (ישעיהו ס׳:כ״א). צדיק, היינו שמכריח את עצמו בכח להטות עצמו לדרך הטוב ואינו מטריד את עצמו בתאות עוה"ז, וכענין דאיתא בש"ס (סנהדרין לג:) הרי שיצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מנין שאין מחזירין אותו שנאמר וצדיק אל תהרוג, משמע מזה שצדיק הוא שבשורש אינו נקי, אך ע"י עבודתו שמכריח עצמו להנשא מכל חמדת עוה"ז, כמו הדיין שאינו נוגע לנטות לאיזה צד^נבלעיל פרשת נח אות י, לקמן פ' ויחי אות ח.. וכענין דאיתא בזוה"ק (ויצא קנג:) יוסף צדיק עלאה בנימין צדיק תתאה. והוא כי בחלקו של בנימין נבנה בית הבחירה שמשם הם כל העבודות, וע"ז מרמז צדיק תתאה, שלפי צמצומיו ועבודתו שמגביה את עצמו להתקרב להשי"ת ומבטל רצונו מפני רצון השי"ת, לעומתו יבטל השי"ת רצון אחרים מפני רצונו וישפיע לו כל הטובות, וזהו ברזא דצדיק עלאה, יוסף הצדיק, שהוא המשביר ומכלכל לכל^נגמקורו במי השלוח ח"ב פרשת מקץ ד"ה וישא עיניו: שבט בנימין על ידי התחברותו למדת יוסף הצדיק יתברר, כדאיתא בזה"ק (ויצא קנג:) יוסף צדיק לעילא בנימין צדיק לתתא.. וזהו הענין שנמצא נהורא עלאה אף בעוה"ז שמלא הסתר והעלם, עד שאף הטובות היותר יקרים בעוה"ז כגון יין המשמח לבב איש, גם זה מלא הסתר, שמשכר דעת האדם שלא יבין איזה דרך הטוב בעיני השי"ת, ובזה לא בחר השי"ת שהאדם יטריד דעתו, רק אשרי לו לאדם שמכלכל במשפט דבריו ומשגיח על עצמו לראות נגעי לבבו ולישרם. וכמו שמצינו בדוד המלך ע"ה, שאמרו עליו בש"ס (ברכות נה) שמעולם לא ראה חלום טוב, היינו שבהשקפה ראשונה שהביט על עצמו לבדוק חדרי לבבו לא הוטב בעיני עצמו, ונראה לו שלא יצא ידי חובתו^נדוענין חלום הוא כל הדמיונות של זה העולם. וזהו שלא ראה דוד חלום טוב, היינו שכל מה שעשה היה נדמה לו בעיניו שלא טוב עשה, הגם שבעומק לבו היה בו בטוחות גדול בהש"י, אכן היה נדמה לו שאינו עושה טוב על הגון, ומזה היה מפחד תמיד. לקמן פרשת ויחי אות טז ד"ה וכן הוא.. וכן הזהיר שלמה בנו בספרו (משלי כ׳:י״ג-י״ד) אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם, רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל. היינו שלא ישתקע אדם בשינה מלהביט על עצמו אם ישר הולך, וקודם השלמת האדם נראה בעיני עצמו שהוא מלא חסרון, וזה הוא בכדי שלא יגרע מעבודתו עבודת השי"ת מדי יום ביומו עד שיבא אל השלימות. אבל אחר שיבא אל השלימות, אזי מאיר לו השי"ת שאף מחשבתו הראשונה היתה טובה, וכל מי שמכריח את עצמו לעבודת השי"ת ובוקע ההסתרה מעוה"ז, לעומת זה מאיר לו השי"ת נהורא עלאה ואף רעותא טבא לא תתאביד מלמנותה לו, ואף שמתחלה היה נראה כמו שהלכה לאיבוד. וכענין שמצינו בזמן שבית המקדש קיים, שעל הגוון היה נראה שהקרבנות שהקריבו שם הלכו לאיבוד שנשרפו עד כלה, וישראל לא השגיח על הגוון לבד ובטלו רצונם מפני רצון השי"ת. ולעומת זה הציב השי"ת שכביכול שהאור העליון היה מוכרח לירד לעוה"ז, וירד ארי של אש ורבץ על גבי המזבח, ואף שאין עוה"ז כדאי לנהורא עלאה, אכן מפני שיש לה הכרה שמלא כל הארץ כבוד השי"ת, לזה מתרצה האור לירד אף לעוה"ז שמלא הסתר והעלם, כי מה לה הכא בעוה"ז ומה לה התם בעלמא עלאה, מאחר שמלא אף הארץ כבודו^נהלעיל פרשת ויצא אות יט, תפארת יוסף פרשת בראשית ד"ה ויהי ערב.: