Chasidut על משלי 24:21

ויגש אליו יהודה. זש"ה (שמואל ב' כ"ג,ג') אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. וכמו שביארו ז"ל (מועד קטן ט"ז:) צדיק מושל ביראת אלקים. אמר אלקי ישראל, היינו הכללים של ד"ת והם הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה אשר ניתנו בכל נפש מישראל שוה בשוה. לי דבר צור ישראל, לי היינו להבעל תשובה, לזה מדבר הש"י בפרט ונותן לו תקופות אחר חטאו שנדמה לו כי אפס תקוה ממנו וישוב אל ה', אז נותן לו הקב"ה תקופות. ולזה נשתנו הדברים, כי בתחילה נאמר אמר היינו לשון רכה, ואצל הבעל תשובה נאמר דבר היינו תקופות, גם בתחילה נאמר אלקי ואח"כ נאמר צור אשר הוא ג"כ לשון תקופות וחיזוק. מושל באדם צדיק היינו אם היה החטא בדבר בגזרת חכמים ע"ז נאמר מושל באדם צדיק היינו שהבעל תשובה מושל עליהם, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה. מושל יראת אלקים היינו אם היה החטא נגד תורה שבכתב על זה נאמר מושל יראת אלקים היינו שגם על זה ימשול, על הכל נאמר (עבודה זרה ה.) נאום הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשובה, כי אף שד"ת ניתנו ביראה מופלגת ועל כמה דברים שאיימו חז"ל כידוע, זאת אינו רק לפני החטא נאמר, אבל נגד תשובה אין לך שום דבר שעומד, ולאחר שיארע לאדם מכשול לא יתיאש עצמו כי לא ישאר לעתיד שום חטא על נפש מישראל, ועיקר זאת התקופות נמצא בשבט יהודא, ע"כ ויגש אליו יהודא אף שלא נראה עתה חדשות בדבריו, אך שמראה בדבריו גודל תקופתו אשר בלי ספק נמצא עתה צמיחת ישועה. וזה פי' הפסוק (משלי כ"ד,כ"א) ירא את ה' בני ומלך. בני היינו לשון בינה והוא שיהא יראתך מבוררת ואמיתיות, ומלך היינו שתהיה מלך ותקיף בבטחון גדול בהש"י, ועם שונים אל תתערב, ואיתא בגמ' (סוטה כ"ב.) אלו המורים הלכה מתוך משנתן, ומקשה פשיטא ומשני מ"ד כרב הונא דאמר כל העובר עבירה ושנה בה הותרה לו קמ"ל, היינו שבאמת נמצא איזה מקום גם לזה כמבואר על פסוק ויד תהיה לך [ח"א תצא], וזה היה תקופות יהודא אחרי אשר אירע לו שאמר אנכי אערבנו, ועבר על מה שנאמר (יבמות ק"ט:) הרחק מן הערבות ואעפ"כ היה בטוח שיוצמח לו הישועה.

ב' רבתי (בראשית א א). עיין באור תורה מנהג הסופרים לעשות האתוון רברבין שוין בגגיהם לשארי האותיות, ומלמטה הם עודפים ברבו יתירה. ובשם הזוהר (ח"ג ב' ע"א) הביא אתוון רברבין דסליקין על כל שאר אתוון וכו', משמע בהיפך. ומהראוי לקיים שניהם דמנהגי הסופרים בקבלתם גם כן תורה היא, וצריך לעשות עובי הגג שמעובה יותר משאר הגגות, אותו עובי העודף יעלה למעלה מגגי האחרות, ורבו יתירה של האות יציץ ופרח למטה. וכאן באות הב' ובהתחלת התורה ירמוז לפי זה, על פי מה שנודע ב' רומז לחכמ"ה, בחכמה יבנה בית (משלי כד ג), וגם רומז לכנסת ישראל מלכו"ת בתים מלאים כל טוב (דברים ו יא). והנה בכאן נרמזו שתיהן ב' ראשית, היינו ראשית חכמה מלמעלה למטה, וראשית חכמה תתאה חכמת שלמה ממטה למעלה, זה השער לד' והוא אתר דיראה (עיין זוהר ח"א ז' ע"ב) ירא את ה' בני ומלך (משלי כד כא), שום תשים עליך מלך (דברים יז טו), שתהא מוראו עליך (כתובות י"ז ע"א). ונרמז בבי"ת הרבתי בהתחלת התורה, אשר שגבה למעלה ראש בעובי הגג ותעשה פוארות למטה, רמז אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה (אבות פ"ג מי"ז), ואורייתא מחכמה נפקת (זוהר ח"א מ"ז ע"ב), ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין, וכמ"ש לעיל עירוב קב חומטין כו' (שבת ל"א ע"א), בכדי שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט וכו' (ברכות י"ז ע"א). ורמז בראשית ב' ראשי"ת בר"א אלקי"ם א"ת השמי"ם, היינו הראשי"ת מן השמים לארץ הוא ראשית חכמה מלמעלה למטה, וא"ת האר"ץ היינו הראשית מהארץ לשמים, היא חכמה תתאה חכמת שלמה יראת י"י היא תתהלל (משלי לא ל), הבן:

"יראי "אלקים (שמות יח כא). תרין במסורה. דין. ואידך לכו שמעו ואספרה כל "יראי "אלקים (תהלים סו טז). רמיזת המסורה דהנה אית יראה ואית יראה, אית יראת העונש דא הוא יראה תתאה ומעורר ח"ו דינין, אבל עיקרא דיראה למדחל בר נש לקוב"ה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין (זוהר ח"א י"א ע"ב), והוא כדמיון הרואה את המלך בכבודו, מגיע לו היראה ממנו הגם שיודע שלא יעשה לו מאומה, עם כל זה בהתבוננו אמיתיות ענין המלך מגיע לו היראה, וזהו ירא את י"י בני ומלך (משלי כד כא) המליכהו עליך (במ"ר פט"ו י"ד), אבל צורך היראה תתאה גם כן להטיל מורא על הרשעים ישובו מדרכם הרעה. והנה ודאי מן הצורך לשופט גם כן ליראה תתאה, אבל הוא בעצמו צריך להיות "מאנשי "אמת הוא יראה עילאה. וז"ש "יראי "אלקים (היינו יראת הדין), "אנשי "אמת כנ"ל, ולמאי צורך ליראה תתאה היינו לספר. וז"ש לכו שמעו ואספרה כל יראי אלקים, קצרתי והמ"י: