Chasidut על משלי 25:17

כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ. זש"ה (משלי כ"ה,י"ז) הוקר רגליך מבית רעך. וכמו שנתבאר בזוה"ק הוקר הכעס מחמת שהוא דבר בזוי, מבית ריעך היינו שלא יכנוס הכעס לתוך לבך, כי ריעך היינו החכמה ומחשבה שבלב, כי כשם שהאדם מתנהג כן הש"י ינהג עמו אם הוא מרחם על הבריות הש"י מרחם עליו ויאהב אותו אף שיהיה עליו כמה מקטריגים, וזה פי' הפסוק (שמות ט"ו,ב') עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה כי אלו השני אותיות מהשם נותנים באדם חיים על כל רגע ורגע כמ"ש (תהלים ק"נ,ו') כל הנשמה תהלל יה, היינו על כל נשימה ונשימה. וזמרת יה היינו כשאדם רואה נכחו את הש"י אז ויהי לי לישועה. וזהו באחד בניסן ראש השנה למלכים כי בזה היום נמצא גאולה ולכן תקנו חכמינו שגם ההתנשאות יהיה בזה היום, ובזה היום נכרת הבליטה, כי האדם צריך להש"י וזאת היתה מה' לחשוב לכורש מניסן כדי שלא יחמיץ כל עת שהיה צריך, ומה שאמרו על כורש שהחמיץ אף כי ישראל הנותן צדקה על אופן כזה נקרא צדיק גמור ובנכרי הרי זה רשע, כי על מעמקי לבבות ישראל מעיד הש"י שהם זכים, לכן אף שעושה באיזה כוונה מעיד הש"י עליו שהוא טוב, אבל בנכרי צריך להיות כלו לשמה.