Chasidut על משלי 26:4

ואפתחה במשל פי למה אנחנו דומים, לבן יחיד אהוב לאביו מאד, אשר לימים חלה מאד, ושקד אביו על פתחי הרופאים לדעת מה יעשה לו למצוא לו עזר ותרופה לרפאותו מחליו, וישקוהו הרופאים סמים מרים כלענה לרפאותו, והנה הבן צעק מאד אל אביו אהה אדוני אבי לא אוכל שאתו לשתות הסמים המרים האלה וטוב מותי מחיי. ואף על פי כן אביו לא הטה אוזן באהבתו אותו, כי חייו תלוים בשתיית הסמים האלו ונצרכים מאד לרפאותו, ונתאכזר מאד עליו להכריחו לשתות מי המרים האלה, בידעו כי הרחמנות והחמלה בזה היא אכזריות, ואכזריות היא רחמנות וחמלה. ויהי בתוך התעסקות ברפואה, בא תינוק אחר חברו של בן היחיד הנ"ל, ואמר לו ראה איך אביך עזב אהבתו ממך ונהפך לך לאויב ולשונא בהתאכזר עליך אכזריות משונה להשקותך מי המרים האלה. והבן יחיד הנ"ל השיבו בחכמתו, שוטה איך לא הבינות, כי אהבת אבי כאז כן עתה, ומה שהתאכזר עלי להשקות מי המרים האלה, אדרבה מגודל אהבתו אותי הכריח טבעו להפוך מרחמנות לאכזריות אף שקשה מאד בעיניו ורע ומר לו מאד להתאכזר עלי, עם כל זה סובלו בשביל אהבתו אותי בידעו כי רפואתי תולה בזה. וחברו של אותו התינוק אינו מודה, ואומר לא כי אלא מחמת שנאה עושה זאת, ואין זה רפואה כלל. והנה הבן יחיד החכם הנ"ל שותק, ושוב לא השיב לו כלום, וקיים בעצמו אל תען כסיל באולתו (משלי כו ד), וחישב בנפשו שיבא העת שיודה לדבריו. ויהי לימים נתרפא הבן הנ"ל על פי הרפואות ושב לאיתנו, ואביו הטיב לו בכל מילי דמטיב, אז קרא לחברו ואמר לו שוטה מה תאמר עכשיו, הלא אתה אמרת כי לא עשה לי אבי כלל רפואות, רק מגודל שנאה השקני מי המרים יין חמת תנינים, והלא הוכיח סופו על תחלתו דהשקאת הסמים היו רפואה, ולא מגודל השנאה רק מגודל אהבה, עד כאן המשל.

ויבא משה ויספר לעם את כל דברי י"י ואת כל המשפטים (שמות כד ג). עיין ברש"י שהיה קודם מתן תורה, וסיפר להם ז' מצות בני נח וכל מה שנצטוו במרה. והרמב"ן מיאן בזה. ועוד הקשה בספר קדושת לוי האיך שייך בזה לומר ויספ"ר, סיפור משמע ולא ציווי. ועוד יש להתבונן מהו הכפל את כל דברי ה' ואת כל המשפטים. ויראה לי דהנה הפלסופים הזרים בנפשם דברו וחקרו איך אפשר שעל ידי מצות גשמיים, יהיה הצלחה אחרונה נצחיית לנפש הרוחניית, והנה מעשה המצוה חולפת ברגע בגשמיות, ומזה בא להם להתפקר וחשבו מעשה המצות הם רק המצאות להשיג על ידי זכירת המעשה איזה מושכל, ממילא מי שמשיג המושכל הזה אין לו מן הצורך למעשה הגשמיי מצוה ממש, כי לא יקנה קנין נצחיות בנפשו על ידי המעשה דוקא רק על ידי המושכל דוקא, ובזה פרקו עול והפרו חוקי התורה תפח רוחם ונשמתם. והנה הגם דנאמר (משלי כו ד) אל תען כסיל כאולתו, ותורתינו הק' מלאה מזה כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום תשמרון לעשו"ת דייקא (דברים ח א), וזכרתם את כל מצות ה' ועשית"ם אות"ם דייקא (במדבר טו לט), עם כל זה פרט אחד אבאר לך אשר ביאר הגאון בעל גור אריה בספר התפאר"ת, כאשר שחק ולעג עליהם דבר בקדשו, הנה המצות הללו חיות הנה דבר ה' נמשכים מרצונו ית', כי רצה הש"י שיעשו ישראל מצות זאת וזאת, ואם כן בעשות המצוה דבוק ברצונו ית"ש, ואם כן המצוה דבוק במצוה על ידי המצוה, ואין לך נצחיות הנפש גדול מזה דביקות הנפש ברצונו ית"ש, ואין לך להביט אל גשמיות המצוה רק אל נצחיות המצווה ית"ש, (ואם תרצה לרוות צמאונך בזה, דרוש נא בספרינו מעין גנים). וזה שיש לפרש ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, רצ"ל שסיפר לעם את כל דברי ה' אשר הם בתוך כל מצוה, (חסר איזה תיבות) הם המשכת רצונו האין סוף ית"ש, ממילא על ידי עשיית המשפטים דוקא בפועל יומשך נצחיות הנפש, על כן סיפר להם (חסר איזה תיבות) נצחיות דברי ה' סיפר להם משפטים, הבן הענין:

וְזֶה בְּחִינַת סְמִיכוּת הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת פֶּרֶק ג) מָסֹרֶת סְיָג לַתּוֹרָה מַעַשְׂרוֹת סְיָג לָעֹשֶׁר נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה מָסֹרֶת סְיָג לַתּוֹרָה, זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁנִּמְסְרָה לָנוּ בְּעַל פֶּה שֶׁהוּא סְיָג לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, כִּי מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בִּלְבָד אֵין יוֹדְעִין דָּבָר וְלֹא שׁוּם מִצְוָה אֵיךְ לְקַיְּמָהּ כַּמְבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים בְּכָל הַסְּפָרִים וּבִדְבָרֵינוּ, רַק עִקַּר הַסְּיָג לְקַיֵּם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הוּא עַל-יְדֵי הַמָּסֹרֶת שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְעַל-כֵּן מְבֹאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כח) בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ שֶׁעִקַּר הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הוּא רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְכוּ', וְעַל-כֵּן כָּל הַמְחַקְּרִים וְהַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵיהֶם עוֹסְקִים רַק בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְרוֹצִים לְפָרְשָׁהּ עַל-פִּי דַּרְכֵיהֶם וּלְגַלּוֹת פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה הַמְּסוּרָה בְּיָדֵינוּ בְּעַל פֶּה כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה כִּי כ"ד סְפָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הֵם כְּנֶגֶד הַכּ"ד בָּתֵּי דִּינִים הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַמְתָּקָתָן עַל-יְדֵי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כִּי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נִמְסְרָה מִדּוֹר לְדוֹר לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה וּמַפְרִיד חַס וְשָׁלוֹם תּוֹרָה שֶׁכָּתַב מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הוּא נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, וַאֲזַי מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵהַדִּינִים שֶׁל הַכּ"ד בָּתֵּי דִּינִים אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵל אַחֵר-כְּפִירוֹת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כ"ד מִינֵי עוֹפוֹת טְמֵאִים שֶׁהֵם בְּחִינָה אַחַת עִם הַחַיּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם כָּל יְנִיקַת חַכְמֵי הַטֶּבַע, וְעַל-כֵּן עִקַּר סְיָג וְקִיּוּם הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי מָסֹרֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כִּי הַדִּבּוּר פֶּה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְגַלּוֹת הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים פֶּרֶק ט) אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה כִּי אַף הֵם בָּאִים בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו, כִּי פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם יב) יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ שֶׁכָּל זֶה הוּא מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בְּעִנְיַן בִּלְעָם שֶׁהוּא בִּקְלִפָּה כְּנֶגֶד מֹשֶׁה בִּקְדֻשָּׁה כִּי הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הֵם אוֹמְרִים שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ וְכוּ' כִּי גַּם הֵם מִתְגַּבְּרִים בִּלְשׁוֹנָם וּבְפִיהֶם לְהַסְתִּיר הָאֱמֶת וּמְפָרְשִׁים הַתּוֹרָה בְּפִיהֶם כְּדַרְכָּם הָרָע, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִמֵּצַח הַנָּחָשׁ וְכוּ' כַּנַּ"ל. אֲבָל הַכְנָעָתוֹ עַל-יְדֵי צְדָקָה אֲמִתִּית שֶׁהוּא בְּחִינַת נְדָרִים וְכוּ' וְזֶה שֶׁסָּמַךְ הַתַּנָּא מִיַּד מַעַשְׂרוֹת סְיָג לָעֹשֶׁר נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת כִּי עַל-יְדֵי בְּחִינַת מַעַשְׂרוֹת שֶׁהוּא צְדָקָה שֶׁהוּא סְיָג לָעֹשֶׁר שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הָעֲשִׁירוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְכֵן עַל-יְדֵי נְדָרִים שֶׁהֵם סְיָג לַפְּרִישׁוּת עַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים עַל הַחוֹלְקִים עַל הַמָּסֹרֶת שֶׁהוּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כִּי כָּל הִתְגַּבְּרוּתָם הוּא עַל-יְדֵי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁהוּא עַתָּה בְּגָלוּת אֶצְלָם וְעַל-יְדֵי רִבּוּי תַּאֲוַת נִאוּף שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים בָּזֶה מְאֹד שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת בִּלְעָם שֶׁהָיָה לוֹ נֶפֶשׁ רְחָבָה לְמָמוֹן וְכָבוֹד וְלִזְנוּת וְכוּ' שֶׁמִּשָּׁם כָּל קִנְאָתָם בְּעַם ה' הַכְּשֵׁרִים הַדְּבֵקִים בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת עַל-כֵּן עַל-יְדֵי צְדָקָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַעַשְׂרוֹת שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת עַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם וְכַנַּ"ל וְהָעִקָּר שֶׁעַל-יְדֵי הַצְּדָקָה בְּחִינַת נְדָרִים מִתְגַּבֵּר הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן בָּעוֹלָם שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג בִּרְצוֹנוֹ לְבַד וְאֵין שׁוּם טֶבַע כְּלָל כִּי גַּם הַטֶּבַע בְּעַצְמוֹ מִתְנַהֶגֶת בִּרְצוֹנוֹ תָּמִיד וּבְיַד יִשְׂרָאֵל לְבַטֵּל הַטֶּבַע כִּרְצוֹנָם עַל-יְדֵי תְּפִלָּתָם וְכַנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר כָּל אֶחָד בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים וְתַקִּיפִים תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה הָעִקָּר וְכַנַּ"ל וּמִי שֶׁחָזָק בָּזֶה תָּמִיד וּמַכְנִיס דֶּרֶךְ זֶה בָּעוֹלָם וַדַּאי יִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְיַכְנִיעַ עִקַּר הַמִּינִים וְהַחוֹלְקִים וִיבַטֵּל דֵּעוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת מִן הָעוֹלָם וְזֶהוּ סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְוַכֵּחַ עִמָּהֶם עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן רַק צְרִיכִין לְדַבֵּר בְּחָכְמָה אֲמִתִּית מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר וְכָל מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בְּחָכְמָה נֶגְדָּם הֵם חוֹתְרִים בְּיוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הָאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְעַל-כֵּן סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה שֶׁצְּרִיכִין לִדֹּם וְלִשְׁתֹּק עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם בְּחִינַת (תְּהִלִּים לז) דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ בְּחִינַת (שָׁם סב) אַךְ לֶאֱלֹקִים דומי נַפְשִׁי בְּחִינַת (אֵיכָה ג) טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה' כִּי הָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת חָזָק בְּעַצְמוֹ בְּהָאֱמֶת וּלְהִתְחַזֵּק בְּרָצוֹן חָזָק תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַאֲמִתַּת תּוֹרָתוֹ, וְאִם אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם אֶחָד וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל הָאֱמֶת מַה טוֹב וְאִם לָאו צְרִיכִין לִשְׁתֹּק בִּבְחִינַת סְיָג לְחָכְמָה שְׁתִיקָה וְעַל-כֵּן כְּתִיב (מִשְׁלֵי כו) עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ וּכְתִיב (שָׁם) אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ כִּי עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר אַךְ סוֹף כָּל סוֹף כָּל יְמֵי הַגָּלוּת הֵם מִתְגַּבְּרִים בְּדִבּוּרֵיהֶם וּצְרִיכִין הַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים לַעֲשׂוֹת סְיָג לְדִבְרֵיהֶם עַל-יְדֵי הַשְּׁתִיקָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן בְּחִינַת דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ וְכוּ' וְכַנַּ"ל: