Chasidut על משלי 28:28

והשיב לה השי"ת שני גוים בבטנך היינו כדכתיב (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. היינו שבעולם התיקון מדד הש"י האור והחשך במדה אחת, וזה דאיתא בזוה"ק (בראשית טז.) בוצינא דקרדינותא, וע"י החשך יהיה האור יותר גדול. וזהו שני גוים בבטנך, היינו שמהרע יהיה גם כן כבוד שמים, שע"י שהרע מכחיש הכבוד שמים יהיה לישראל יותר חשק לעבוד השי"ת. ושני לאומים ממעיך יפרדו, היינו שעד עתה היו משתמשין בבת אחת וכמו החשך והאור קודם ההבדלה, ומהיום יפרדו הרע לבד והטוב בפני עצמו^קיכעין זה מפרש בקומץ המנחה למרן רבי צדוק הכהן זי"ע ח"ב אות סא ונביא כאן מקצת מדבריו: יעקב הוא הריגת היצר, והוא כולו טוב ולב חכם לימינו. ועשו כולו רע, לב וגו' לשמאלו היינו שאין לו יצר טוב כלל וכו'. וכן יעקב סוף הטוב ועומק הטוב, ועשו סוף ותכלית הרע, ושניהם במקום אחד בלב מדרגת יצחק (כמו שכתב יומא עב: דיראה בלב). עשו בכור ללידה, שהיא היציאה לפועל, כברייתו של עולם ברישא חשוכא וכו'. ועוה"ז של עשו שהחושך גובר בו והוא קודם וכו'. ולכך כל עניני יעקב ועשו מתחלת היצירה, שאינם באים מצד הבחירה בעוה"ז והיגיעה, רק עצם היצירה זה טוב וזה רע. ולכך ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, בבטן עקב את אחיו, ולכך ויתרוצצו הבנים בקרבה, שעודם בקרבה היו מתרוצצים והפכים. וזה שאמר לה שני גויים בבטנך וגו', וממעיך וגו' וכדרז"ל. עכ"ל ועיין שם כל הדברים.. וזהו ממעיך יפרדו, שיעקב יהיה לגמרי לחיי עולם, ועשו לא יהיה רק לפי שעה, שכל הששת אלפים שנה הוא גם כן לפי שעה, ולעולם יתחזק הטוב, והרע יאבד לגמרי, ואז יהיה הכבוד שמים מהם, כדכתיב (משלי כ״ח:כ״ח) ובאבדם ירבו צדיקים. ולפי שעה נצרך גם הרע, כדכתיב ורב יעבוד צעיר, ואיתא במדרש (תולדות סג) אמר ר' הונא אם זכה יעבוד אם לא זכה יעבד, היינו כדכתיב יעבדוך עמים, שכל האומות מוסיפים כח עבודה בישראל, היינו שע"י הכשלון יצאו אח"כ דברי תורה יותר גבוהים, וע"י הרע יתברר הטוב יותר כדכתיב (שופטים ג׳:א׳) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, כי באם לא היה שום קטרוג ושום כח הרע, היה בישראל תקיפות גדול עד שלא היה נצרך לעבודה. ולזה הניח השי"ת קוצים לגדור את הכרם כדאיתא במדרש, ועי"ז נעשו ישראל מבוררים מאד, כמו שבורר אוכל מתוך פסולת, ומתוך החשך יוכר ויתברר האור מאד, ובין כך לא יופסד האור כלום. כמו שאנו רואין שהאדם נולד בקטנות הגוף ובקטנות השכל, וע"י האכילה נתגדל הגוף, ואם פונה לדברי תורה נתגדל השכל והנשמה גם כן ע"י האכילות, אף שהאכילה היא מקליפת נוגה מעורב טוב ברע וחשך באור, מכל מקום מהאכילה יתגדל הגוף והשכל, ובאם לא היה אוכל היה נשאר הגוף קטן. וכמו כן האור יוגדל מהחשך, כי העוה"ז הוא אילנא דספיקא וצריך לבירורים, וכל קבלת עולם הזה והשפעת עוה"ז צריך בירורים, וזה הוא המשכת הגלות שיתברר האור מתוך החשך^קיאבית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה ותאמר אם כן., כדאיתא בזוה"ק (פקודי רנח.) לבתר גרמו חובין ושלטא ההיא ערלה וכו' היינו שיתערב טוב ברע. ושם מסיק, ומאן דידע ומדיד בשיעורא דקו המדה ארכא דמשיכו דירכין עד רגלין יכיל למנדע משיכא דגלותא דאתמשך (ועיי"ש כל הענין). אבל אחר הכשלון, היינו אחר כל הבירורים, אז יתברר מאד הטוב ויתגבר על הרע, ואז יהיה שמחה לצדיקים בעת שיאבדו הרשעים. וזה הכבוד שמים שיהיה מהרע בעת שיאבד לגמרי, כי בעת הויית הרע בעולם נסתר הכבוד שמים, אבל באבדם ירבו צדיקים, שאז יתגלה מפורש לעין כל הכבוד שמים מכל דבר. וזהו דאיתא בש"ס (ר"ה יז.) על הרשעים שאח"כ רוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. היינו שעי"ז יהיה שמחה לצדיקים, שיראו את שהיו בעולם אחד עמם והם נטרדו מן העולם לגמרי, ומזה יצמח תקיפות ושמחה, כי אפר הוא פחות שבברואים, כי עפר ראוי להצמיח ממנו דבר צומח ואפר אינו עומד לכלום, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) וכמו שנתבאר שם^קיבמבואר לקמן פרשת וישלח אות ד ד"ה ובאמת: ואף מהעכו"ם שישרפו למאכלת אש, כדאיתא (ר"ה יז.) ויתפזרו תחת כפות רגלי הצדיקים לעתיד לבא, שלפי ראות העין אין נראה הכבוד שמים שיהיה על ידם, כי אפר הוא אבק דאשתאר מנורא דלא עביד אבין לעלמא, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קע.) מ"מ יהיה אף מהם עזר לישראל. וביום ההוא תגדל הרנה והשמחה במחנה ישראל בזכרם עת היותם גם הם על אדמה טמאה בגודל ההסתר וחשכת עוה"ז, והם צמצמו את עצמם ולא עשו כמעשיהם, ישמחו וירונו עד עולם. בית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה וענין ששלח., לכן יהיה שמחה לצדיקים שהם קיימים לעולמי עד, וזה הוא עיקר עבודה שיהיה לעתיד בנייחא ושמחה. וזה הוא ורב יעבוד צעיר, שמחמת עשו יקבל יעקב קדושה ושמחה לעתיד, וזה יהיה בחינת אנכי לעולם התיקון, שהוא יהיה קיים לעד בלי שום פסולת, והרע יאבד לגמרי, ויהיה הכבוד שמים מפורסם לעין כל בעת שיעביר ממשלת זדון מן הארץ. וזהו ורב יעבוד צעיר, היינו אף בעת שעשו גובר ח"ו, יברר השי"ת שכל זה הוא לטובת ישראל^קיגוזה לשון קדשו של רבנו האר"י ז"ל בספר הלקוטים (פרשת תולדות עה"פ ויתרוצצו): ותלך לדרוש את ה', ואז נאמר לה כי לא תירא, כי ממעיה יפרדו איש מעל אחיו זה לקדושה וזה לקליפה, ואח"כ לאום מלאום יאמץ, וכל צד התערובת שעירב אדם הראשון בנשמות וכולם ישובו לקדושה, ויתפרדו כל פועלי און, ואז ישאר יבש כעץ בלא קדושה כלל. ואח"כ רב יעבוד צעיר, ויתבטל כחו מן העולם.: