Chasidut על משלי 28:4

ועל פי זה יתורץ קושיא א' ב' במאמר הנ"ל, דשאלת מדת הדין היה מה נשתנו וכו', משום דהלא משניתן רשות וכו', אם כן שורת הדין נותן ח"ו או שיספו גם הצדיקים, או דמשום הצלת הצדיקים ינצלו גם הרשעים. ועל זה השיב השי"ת הללו צדיקים גמורים דייקא, דלא שייך בהו הך משניתן רשות וכו', ושמא תאמר אם כן יגינו בזכותם, לזה אמר הללו רשעים גמורים, דהיינו שנגמר רשעתם ונתמלא סאתם ואינו מועיל להם הגנת הזכות, וקצת מזה שמעתי בשם חכם אחד. ונקדים עוד דבמסכת ברכות (דף ז' ע"ב) איתא ר' דוסתאי בר מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, ומקשה איני והא אמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו. ומשני לא קשיא, הא במילי דידיה הא במילי דשמיא, ואיבעית אימא הא בצדיק גמור וכו', ואיבעית אימא שעה משחקת לו שאני. הרי לפניך ג' בחינות שאין מתגרין ברשעים, או שהצדיק הוא צדיק שאינו גמור, או שהרשע הוא רשע שהשעה משחקת לו, או דהוא במילי דידיה ולא מילי דשמיא. ונקדים עוד דבמסכת ברכות (דף ז' ע"א) איתא דרשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור, עד כאן. הרי דהשעה משחקת לו, הוא ודאי רשע שאינו גמור. ועל פי זה יתורץ גם קושיא הג', כי יש לומר במילי דשמיא, ואף על פי כן לא היה מקום למדת הדין לטעון היה להם למחות, דנאמר לו בתרין אנפין, או שהצדיקים אינם גמורים ואין להם להתגרות, או שהרשעים הם רשעים שהשעה משחקת להם ואין להתגרות בם. אבל מאחר שאמר השי"ת הללו צדיקים גמורים, ואם כן הם רשאין להתגרות, והללו הם רשעים גמורים, ובודאי לא היו רשעים שהשעה משחקת להם וראוי להתגרות בם, וטען שפיר היה להם למחות כנ"ל. והנה תמים בלשון המקרא, הוא כמו גמור בלשון הגמרא, ולכן לא נקרא צדיק תמים, רק מי שאין צריך סעד לתומכו, לכך נאמר לאברהם קודם המילה (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים, כי אברהם זכה לאותה מדריגה שלא היה צריך סעד לתומכו אחר המילה, אבל קודם המילה היה צריך סעד לתומכו, לכך נאמר (נחמיה ט ח) וכרות עמו הברית, ודרשו רז"ל (ב"ר מ"ט ב') שאחז הקב"ה ידיו עמו, וכמו שאבאר בפרשת המילה על המדרש שהיו ידיו מרתתין, עיין שם. ולכך נאמר אז והיה תמים (בראשית יז א) כי עד עתה שהיה צריך סעד לתומכו, לא נקרא תמים כנ"ל. והנה איתא בב"ר (פרשה מ"ה סי' (ג') [ב'] (ב"ר מ"ה ב')) וז"ל: תנא כל מי שאין לו בן כאלו הוא מת, כאלו הוא הרוס. כאלו מת, שנאמר (בראשית ל א) ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים וגו'. כאלו הרוס שנאמר (בראשית טז ב) אולי אבנה ממנה, ואין בונין אלא ההרוס, עד כאן דברי המדרש. וכתב היפה תואר וז"ל, ויתכן שהמיתה בבחינת הנפש שאין לו בן לזכותו, וגם שלא יזכה לעלות בעולם הבא למקום הראוי. ומ"כ בתשובת שאלה להר"ר אברהם חדידה על המת בלא בנים שמת בכרת, והמת בכרת אינו זוכה למעלה ידוע הנקרא בינה, וכתב שם שהר"ר יחיאל בן הרא"ש ז"ל מת בלא בנים, ובא בחלום לאביו לאחר מותו, ואמר לו ראוי הייתי להיות מבני עליה, אלא שדחפוני מפני שלא היה לי בנים, ואולי זה טעם להקים שם המת על נחלתו בתת לו אחיו זרע. וההריסה בבחינת הגוף הבנוי מד' יסודות, שבמותו בלא השארת מינו הממלא מקומו, נהרס בנינו לגמרי, עכ"ל יפה תואר ודפח"ח. והנה אמרו רז"ל (תוספתא סוטה פ"ד א') מדה טובה מרובה ממדת פורעניות ת"ק על אחד, ואם כן אם ההולך בלא בנים, אינו זוכה למעלה הראוי לו ונגרע מערכו, על אחת כמה וכמה מי שזוכה להרבות בנים ובפרט צדיקים, ודאי מתעלה מדריגתו הרבה יותר ממה שראוי לו. והנה מבואר בנזר הקודש (סוף פרשה כ"ט) כי בניו של נח לא היו צדיקים יותר ממנו, רק עיקר עילוי נח על ידי הדורות העתידים לבא מזרעו, כמו האבות והשבטים וצדיקי הדורות שלומי אמוני ישראל, עד כאן. ועל פי זה יתבארו הפסוקים, הנה הפסוק אמר כי מה שנח מצא חן אלה תולדות נח, היינו שתולדותיו גרמו דבר זה כדעת המדרש, ושמא תאמר למה לא בזכות עצמו, והלא בצדיק גמור לא שייך אינו מבחין וכו' וראוי להנצל בעת הזעם, לזה אמר איש צדיק תמים היה, ר"ל הא דנחשב לצדיק תמים היינו לצדיק גמור, בדורותיו ר"ל עם דורותיו בצירוף דורותיו העתידים לצאת ממנו, על ידם נתעלה מדריגתו יותר ממה שראוי לו ולכך נחשב לצדיק תמים, אבל בעצמו לא היה רק צדיק שאינו גמור, על כן לא ניצל רק בזכות תולדותיו, ומפרש מה היה חסר שבעצמותו לא נחשב רק לצדיק שאינו גמור, לזה אמר את האלקים התהלך נח, דהיינו שהיה צריך סעד לתמכו, ולכך נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כי בדור הזה דייקא בלי צירוף דורותיו נחשב רק לצדיק, כנ"ל.