Chasidut על משלי 3:2

ובהקדים מה שפירשתי (ריש פרשת ויצא) על המדרש (ב"ר ס"ח ב') רבי שמואל בר נחמן פתח אשא עיני (תהלים קכא א), והמדרש (ב"ר ע' א') וידר יעקב נדר וכו' (בראשית כח כ). ומה שפירשתי על התרגום במרמה (בראשית כז לה), בחוכמא במעשה דשכם (עיין סוף וישלח), והמבואר משם איך השי"ת מפיר מחשבותיו וקטרוגיו של הס"מ. והנה דרשו רז"ל (יומא דף ע"א ע"א) על פסוק (משלי ג ב) ושנות חיים, אלו שנים של טובה, דשנים של צער לא מקרי שנות חיים. והנה יש להבין איך נתגלגל כל צערו של יוסף על ידי שליחות מצוה שהלך בציויו של אביו, ואף היכי דשכיח היזקא שאני (פסחים ח' ע"ב), מכל מקום על מה עשה ה' ככה להתגלגל על ידי זה, ודאי לא במקרה היה, וגם אין זה שכיח היזקא, דלא שכיח שאחים יעשו כזה והוא חוץ לטבע, כמו שכתבתי ברש"י בפסוק (בראשית לז יח) ויתנכלו וגו', נתמלאו נכלים וערמימיות אתו עיין שם, ואם כן קשה הלא שלוחי מצוה אינו ניזקין. והנ"ל בזה, דזה שומה היה מאת ה', דהנה הס"מ קטרג בבית דין של מעלה על יעקב שיהיה נענש על הי"ד שנה שבבית עבר גם כן, ולא רצה להודות דתלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם אף בזמן כיבוד, ובפרט שהוא שרו של עשו שאין לו רק מצוה זו, על כן מגדילה. והשתא נתפס כדינו, שיוסף הלך בשליחות, והוא קטרג למעלה והסית למטה. השיבו לו והלא שלוחי מצוה אינם ניזקין (פסחים ח' ע"א), טען ואמר שאין זה שליח מצוה דהלא גדול תלמוד תורה יותר, וכשהיה בביתו עסק בתלמוד תורה לפני אביו, כמו שפירש רש"י (ד"ה את) על הפסוק (בראשית מה כז) וירא את העגלות עיין שם, והניחו לו. ואחר כך כשבא לטעון על יעקב על הי"ד שנה, נתפס הלא הודאת בעל דין וכו' (גיטין מ' ע"ב), וכיון שהגיד וכו' (כתובות י"ח ע"ב), ונמצא על ידי שהיה נענש אז ולא בפעם אחר, ניתוסף לו (י"ד) [י"ז] שנה, דאם לא כן גם (י"ד) [י"ז] שנה היו שנים של צער ואין זה שנות חיים.