Chasidut על משלי 30:8

ובזה יבואר מה שכתוב בספר רזיא"ל, כי השם יתברך נקרא מלך עלוב כביכול לשון בושה. ויבואר על דרך משל, אם חכם גדול בא לשאול עצה אם יעשה דבר זה או לא ויעצו אותו שלא יעשה והחכם לא חש לעצתם ועשה הדבר וכשעשה הדבר חס ושלום לא עלה כהוגן ונגמר הדבר חס ושלום כעצת היועצים אז חס ושלום החכם ההוא מתבייש. כן השם יתברך כשעלה ברצונו לברוא האדם אמר נעשה אדם שנמלך במלאכי מעלה אם לברוא האדם והמלאכים אמרו מה אנוש כו'. והשם יתברך ברחמיו לא חש לעצתם וברא את האדם. ועתה כשחס ושלום הם עושין נגד רצונו ומוטב היה להם שלא היו נבראים אז כביכול השם יתברך נקרא עלוב. וזהו גם כן מה שאמר הכתוב (תהלים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, עיין בר"ה ד"ח וי"ל הל"ל, כי משפט לאלהי יעקב הוא חק לישראל. ובזה יבואר הפסוק כך, כי חק לישראל הוא, כלומר לישראל עם קדוש בוודאי יהיה להם חוק והוא לשון מזוני פרנסה כמאמר חכמינו ז"ל (ביצה טז.) ממאי דהאי חק לישנא דמזוני הוא עיין שם. והאיך מוכח שבודאי לישראל יהיה פרנסה. על זה מתרץ הכתוב משפט לאלהי יעקב, כלומר מה שרוצים לשפוט את ישראל אם ליתן להם פרנסה המשפט אינו לישראל, רק המשפט הוא לאלהי יעקב כביכול המשפט לאלהים הוא וכמאמר הזוהר עליו דייקא וכו', וכיון שהדבר כן ממילא נסתמו פי כל המקטריגים וכל המסטינים מעמו ישראל, כי לא להם המשפט רק הדבר נוגע להבורא ברוך הוא ואז חיל ורעדה יאחזון לפתוח פיהם, כי אז יעשן אף ה', ויתחיל לשפוט אותם שאף שהם מלאכים קדושים לא יזכו בעיניו כמאמר הכתוב (איוב טו, טו) הן צבא השמים לא זכו בעיניו:

ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'. נסיון הראשון של אברהם אבינו היה לך לך, היינו עניות וצימצם, כי בזה צריך האדם להתברר תחילה שלא יתרעם על הש"י ח"ו, אך שיבקש מהש"י שלא יבא ח"ו לדקדוקי עניות שמעבירין את האדם על דעת קונו. ועיקר דיקדוקי עניות היינו מי שאינו שמח בחלקו ורוצה במותרות וע"ז צריך לבקש מהש"י שלא יתאוה למותרות. כמ"ש ביעקב (בראשית כ"ה,כ"ז) ויעקב איש תם היינו שהיה שלם בנפשו מבלי שום תאוה למותרות רק כפי רצון הבורא ית' כן יקבל באהבה. וכן היה תפלות אאע"ה בנסיון הראשון שיהיה שמח בחלקו ולא יהיה לו דקדוקי עניות, וזה פירוש ויקרא בשם ה' היינו שהעניות לא יעבירנו ח"ו על דעת קונו, וע"כ כשחזר ממצרים נאמר ואברהם כבד מאד, היינו אחר שנתברר בעניות בבירר גמור בנסיון הראשון נאמר כבד מאד לשון כבידות שהיה ירא לנפשו מפני העשירות כתפלות שלמה המלך ע"ה (משלי ל',ח') ראש ועושר אל תתן לי, ובלוט לא נאמר לשון כבד רק נאמר וגם ללוט ההולך את אברם היה וכו' ואין והיה אלא לשון שמחה כי לא היה בו שום יראה כלל, משא"כ באברהם כתיב כבד מפני היראה ע"כ כתיב וילך למסעיו ויקרא שם אברם וכו' כי גם עתה היה מתירא מהעשירות כנ"ל וכן בירר בכל ענינים.

עוד נ"ל לפרש הפסוק הנ"ל (תהלים קב לז) ויוציאם בכסף וזהב וגו'. על פי שכתב הפרשת דרכים (בדרך מצרים), כי הקב"ה היה דן אותם ביציאת מצרים על שם העתיד לטוב ולא רע, כי זה דרכו ית'. והנה מבואר בזוה"ק שאינו מציל בדרך נס למי שעתיד לחטוא, כי למה לעשות נס לרעה. והנה דרשו רז"ל (סנהדרין דף ק"ב.) ודי זהב (דברים א א), בשביל זהב שהשפעתי להם וכו'. ואם כן קשה טובא למה לו נס של נתינת החן לרעה, אלא ודאי כדעת המדרש שישראל לא חטאו רק הערב רב, והם לא היו גרי אמת כי נתגיירו בעת גדולת ישראל, ועל אלו נאמר (איוב יב כג) משגיא לגוים ויאבדם, דהיינו שמניחם על בחירתם, מה שאין כן בישראל. ועל פי זה יתפרש מאמר רז"ל (ברכות דף ט' ע"א) דבר נא באזני העם, אין נא אלא לשון בקשה, כי ישראל היו אז במדריגה העליונה שבאמונה ובטחון, כמו שנאמר (ירמיה ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך וגו', ולכן אין כסף נחשב בעיניהם למאומה, כי אצל הקב"ה אין צריך לבית יד וק"ל, ולא רצו בהון ורכוש שלא יחטאו, כמאמר שלמה (משלי ל' ח) ריש ועושר אל תתן לי, רק הקב"ה הכריחם שלא יאמר אותו צדיק, ואם כן מבואר טענת משה אתה גרמת להם, כי הם לא רצו ובאמת לא חטאו ישראל רק שנענשו על שלא מיחו. ועל פי זה מבואר הכתוב ויוציאם בכסף וזהב, מזה מוכח שלא היה בשבטיו כושל, כלומר שהם לא חטאו רק הערב רב כנ"ל, והבן.