Chasidut על משלי 8:14

שלח לך אנשים כו' פירש"י צדיקים. ויש לדקדק, וכי דרך לשלוח מרגלים צדיקים ונשיאים אדרבה נוהג שבעולם אינו כך. ויקרא משה להושע בן נון וכו', פירש"י ז"ל יה יושיעך מעצת מרגלים. ותימה למה לא ביקש על כולם והניחם על בחירתם, ואי נימא שברוח הקודש השיג שיועיל תפלתו על יהושע בן נון ולא על השאר שהיה בחירתם נוטה לרע מאד, אם כן גם על כלב היה לו לבקש, ותו תימה, אומרו מעצת מרגלים, כי לשון עצה לא נאמר אלא על דבר חכמה כאומרו (משלי ח, יד) לי עצה ותושיה, משא"כ על רשעות וטפשות ושטות כזה הלזה יקרא עצה, והוה ליה למימר מטפשות מרגלים. והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים כו', יש לדקדק מאי חיזוק צריך לזה, גם מאי נפקא מינה בלקיחת פירות, הלא ישראל סמכו את עצמם אהמנותייהו דמרגלים כמאמרם נשלחה אנשים לפנינו, גם מאי סמיך ליה והימים ימי בכורי ענבים, מאי נפקא מינה.

וְצָרִיךְ לְהַמְתִּיק הַדִּינִין בְּשָׁרְשָׁן, וְשֹׁרֶשׁ הַדִּינִין בְּבִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח׳:י״ד): אֲנִי בִינָה, לִי גְּבוּרָה. וְעַל כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁמַּנִּיחִין הַיָּדַיִם עַל הַמָּעוֹת נִמְתָּקִין הַדִּינִין,

עוד ביאור על המדרש (קה"ר פ"י) כתבתי עליך שחכם אתה ואתה רוצה לכנוס לארץ, על פי זה שנ"ל לבאר אמרם (אבות פ"ב מ"א) הוי הפסד מחשב כנגד שכרה כו'. כי לכאורה הוא תמוה, הלא אמרו שאין אתה יודע מהן שכרן כו'. ועוד דזה מורה לעשות על מנת לקבל פרס. והנ"ל כי באמת צריך להיות ערום ביראה, כי לפעמים עת לעשות כו' (תהלים קיט קכו), כי העיקר לעשות תענוג ושעשוע לו יתברך, ואם כן אף אם יראה לפעמים באיזה מצוה קצת עבירה, רק שנראה שהתענוג והשעשוע שיצמח הוא גדול מאד, יותר מהעצב כו' שיש מצד העבירה, אז עת לעשות כו' וממילא אין כאן עבירה כלל, לפי שהכל לשמה ומצוה יקרא, אך על ידי זה יוכל היצר הרע להטעות אדם בעבירות שיעשהו שיראה לו קצת מצוה שיצמח מזה, לכך צריך האדם להתבונן אם התענוג גדול, או העצב גדול יותר, ואז עבירה יקרא כמשמעה, וצריך לשקול מאד הטיב הדק דבר זה. ובירור ידיעה זו באמת אינו רק במי שעוסק בתורה לשמה, שנאמר (משלי ח יד) לי עצה, והיינו ונהנין ממנו עצה (אבות פ"ו מ"א), והבן. והנה אצל העובד האמתיי, עיקר השכר אצלו הוא מה שעושה תענוג להש"י כי זה כל מגמותיו, והעונש דהיינו ההפסד ההיפך. ועל פי זה יתבאר אמרם, והבן. והנה במשה דרשו (סוטה י"א ע"א) חכם לב יקח מצות (משלי י ח), שנתעסקו כל ישראל בביזת מצרים, והוא בעצמות יוסף, וכתב מהרש"א שדבר חכמה הוא לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, לכך קרי ליה חכם לב, עד כאן. והדבר הוא תמוה שיהיה משה על מנת לקבל פרס עושה. אבל יובן לפי מ"ש כי אז היה מציוון וישאלו כו' (שמות יא ב), אבל משה לא קיים זאת המצוה, שידע שממצוה זה להעלות עצמות יוסף יהיה תענוג ושעשוע יותר גדול. והיינו דברי המדרש, כי אם רצה משה לכנוס לארץ ישראל לקיים מצות התליות בארץ כאמרם, והיינו לעשות להבורא תענוג ושעשועים בהמצות, הלא תענוג ושעשוע יותר גדול אלף פעמים כהנה שיבא דור המדבר לעולם הבא, ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל.