Chasidut על משלי יג:12

וּבְחִינַת כְּסֵדֶר נִקְרָא יוּד. שֶׁמַּלְכוּת הַנִּקְרָא דָּלֶת, לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמְשִׁיךְ לָהּ חִיּוּת הַחָכְמָה, הַנִּקְרָא יוּ"ד, וְזֶה: יוּ"ד וָ"ו דָּלֶ"ת. וְזֶה: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּךָ – אַל תִּקְרֵי כַּפֶּךָ, אֶלָּא כָּפֶךָ, הַיְנוּ יוּד גִּימַטְרִיָּא כָּף. וּכְשֶׁמְּחַלֵּק אֶת הד' לְעַצְמוֹ וּמַמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ חִיּוּת מִמֶּנָּה, אֲזַי נַעֲשֵׂית לוֹ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר: דַּוָּי – מִיּוּד נַעֲשֶׂה דַּוָּי. וְזֶה (ישעיה א): וְכָל לֵבָב דַּוָּי, כִּי כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְאָדָם שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, זֶה לוֹ מַחֲלַת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יג): תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה וְכוּ'.

ובזה נבין משארז"ל (סנהדרין י"א.) הוי קבל וקיים, ר"ל שע"י שמשפיל אדם דעתו ובורח מהכבוד יאריך ימים. ועם היות הדבר כפשוטו נכון על פי הטבע, כי איש המתגאה ועושה התפעלות להתגדל, והרודף אחר כבוד, הכבוד בורח ונעשה תמיד ההיפך מכוונתו, ותוחלת ממושכה מחלת לב (משלי יג, יב), משא"כ שפל רוח וזה פשוט. יבואר גם כן לדרכנו עפ"י הדין ומשפט, כי ביארנו בדרוש שלח לך תקס"א התרגום יונתן כד חמי משה ענוותנותיה דיהושע, וביאור המאמר בעירובין (י"ג:) ג' שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל ע"ש באורך כל הדרוש, יוצא משם כי מי שהוא בתכלית ענוה, מובטח לו שלא יתגלגל, כי עיקר הגלגול להשלים מצוה שחסר לו, והעניו עבור שאוהב כל ישראל ממילא כל מה שאחרים עושים נחשב כאלו הוא עושה.

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לב:): הַמְעַיֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י״ג:י״ב): תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב. מַאי תַּקַּנְתֵּהּ, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה.