מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן׃
ישמח משה
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל (דברים א א). במדרש רבה (דב"ר פ"א ב') זה שאמר הכתוב (משלי כח כג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון. הנה הגם דאיתא שם בסמוך ר' פנחס וכו' אמר מוכיח זה משה וכו', עיין שם. מכל מקום ודאי דסתם המדרש ודאי כיון לכונה אחרת במה שאמר זה שאמר הכתוב וכו', דאם לא כן היה לו לפתוח בדברי ר' פנחס, ולומר ר' פנחס וכו' מוכיח זה משה וכו', אלא ודאי דכונת סתם המדרש הוא לדבר אחר, אחר כך מפרש בה דרשת ר' פנחס גם כן, ואם כן יש להבין כונת סתם המדרש. ונ"ל בהקדם הא דאיתא (ביבמות דף ס"ה ע"ב) כשם שמצוה לאדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע וכו'. וכתב מהרש"א בחידושי אגדות וז"ל: דבר הנשמע וכו' פירש רש"י (ד"ה לומר) דכתיב (ויקרא יט יז) הוכיח תוכיח, להוכיח למי שמקבלו ממנו, עכ"ל. מלשון כפול דריש ליה, ובעלמא דרשינן מיניה (ב"מ ל"א ע"א) הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, עכ"ל המהרש"א. ועיין בספר כתנות אור למהר"מ א"ש שתמה עליו וז"ל: מלשון מהרש"א משמע שבא לפרוך על פירוש רש"י, דהכפל אתי לדרשה אחרת. ואני אומר דאגב חורפיה לא דק, דהא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף ל"א ע"א) ואימא הוכח חדא זימנא, תוכיח תרי זימנא, א"ל הוכח אפילו מאה פעמים משמע, תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין, תלמוד לומר תוכיח מכל מקום. וכן דרשינן (ב"מ ל"א ע"א) בהשב תשיבם (דברים כב א), אם כן לא דרשינן ממילות הכפולות אפילו מאה פעמים, כי מהוכח לבד נמי משמע מאה פעמים, אם כן תוכיח לבד אתיא ללמוד דאין מוכיחין אלא למי שמקבל תוכחה, עכ"ל. ונ"ל דכך הוא קושית מהרש"א, דהא בעלמא דרשינן מיניה אפילו מאה פעמים, ואם כן איך דריש כאן שלא יוכיח רק להמקבלו, ור"ל מי שמכיר בטבעו שהוא רך לקבל, אם כן יוכיחנו מאה פעמים ממה נפשך, אם מקבל למה יוכיחנו ויחזור ויוכיחנו כיון שכבר קיבל, ואם לא קיבל בכמה פעמים, הרי הוא עובר על מצוה שאין לומר דבר שלא נשמע, כיון שרואה שאינו מקבל בכמה פעמים, מאין הרגלים לומר שיקבל אחר מאה פעמים, כנ"ל כונת זקיני מהרש"א ז"ל, והוא קושיא עצומה מאד על הגמרא. אבל אין כונת זקיני מהרש"א להקשות דדריש מהאי קרא דרשא אחרינא, והא דנקט הוכח תוכח אפילו מאה פעמים לאו דוקא, רק נקיט הקרא, וזה ברור.
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶהוּ בְּחִינַת: מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד, הַנֶּאֱמָר בַּמּוֹכִיחַ הָרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמיד כח): הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא,
תולדות יעקב יוסף
ובזה כתבתי ביאור קו' הרא"ש וביאור קו' עיין במקום אחר יעו"ש. ובזה יובן ש"ס דשבת גיירני שיכול לבוא לידי בחי' זו לעשות עצמו כגר בעולם הזה ואז אפשר שתלמדני כל התורה על רגל א' שיכול להרגיל עצמו במדת אחדות הנמשך מן רגל אחד דהיינו יסוד אחד האמנה בבטחון בו יתברך כי זה נמשך מזה והכל נמשך כסדר והבן. ובזה נבוא לבאר ש"ס דתמיד הנ"ל כי מצינו בפסוק נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר והעניין כי רמ"ח מצות עשה הם נותנים חיות אל רמ"ח איברי האדם והחיות הוא נפש ורוח ר"ת נ"ר וז"ש נ"ר מצוה דייקא ותורה אור. דכתבתי במ"א שמעתי ביאר ש"ס מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינים שאינם בני תורה וכו' יעו"ש והעולה משם כי לבושי התורה אינו נק' תור' רק פנימי' התור' נק' תורה וז"ש ותורה אור שהוא גי' ר"ז סודי תורה הנק' תורה ודרך חיים תוכחת מוסר. הכוונה התורה הנק' דרך חיים שהוא כי עץ חיים זה בא על ידי תוכחת מוסר והנה כתבתי במקום אחר טובה קללה שקילל אחיה השלוני יותר מברכות בלעם הרשע וכו' והעולה משם מבואר בפסוק משלי סימן כ"ט מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון ובתנחומא דרש מוכיח אדם אחרי זה משה שהוכיח את ישראל אחר הקב"ה ומחליק לשון זה בלעם שהי' מחניף ישראל לומר עשו תאוותכם כי הוא אמר ולא יעשה וכו'.