Chasidut על משלי לא:15

אך נודע שיש לנו שתי תורות שבכתב ותורה שבעל פה. ולהבין הדבר מפני מה נחלקו לשתי תורות. הענין הוא כי זאת התורה אדם כי שיש בהתורה רמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות לא תעשה ונקרא התורה קומה שלימה רוחניות כלולה מתרי״ג מצות והאדם נברא ברמ״ח אברים ושס״ה גידים גשמיים ובעשותו אחת מרמ״ח מצות עשה אזי ממשיך חיות מהמצוה אל האבר הפרטי המתייחס לאותה מצוה וכן ישב ולא עבר עבירה בהזדמנה לו אזי נמשך שפע חיות רוחני אל הגיד הגשמי המתייחס לאותו לא תעשה כאמרם רז״ל ישב ולא עבר עבירה נחשב לו כאלו עשה מצוה ואם ח״ו עבר על איזה לא תעשה ונתרשל מאיזה מצות עשה אזי נסתלק החיות מהאבר או מהגיד המיוחס נגד אותה מצוה פרטית ואז נקרא האבר או הגיד מת ולכך הרשעים בחייהם קרויים מתים כי הם עוברים על כמה וכמה מצות ונקראים מתים. והנה בצלם אלקים עשה את האדם אלקים נקרא התורה כי אורייתא והקב״ה חד והנה מבשרי אחזה אלוה (איוב י״ט, כ״ו) כמו שבאדם הגשמי צריך דווקא שיהא דכר ונוקבא כי זה בלא זה נקרא פלג גופא ובהזדווגם נקראים אדם שלם כך הוא באלף אלפי אלפים הבדלות בקומה הרוחניות דכר ונוקבא בחי׳ דכר הוא תורה שבכתב ובחי׳ נוקבא הוא תורה שבעל פה וכמו שבאדם הגשמי הנוקבא לית לה מגרמה כלום אלא מהשפעת הדבר ואחר שקבלה השפע מהדבר אזי תתן טרף לביתה וחוק לנערותיה (משלי ל״א, ט״ו) וכל הנהגת הבית על ידה כך באגף אלפי הבדלות תורה שבעל פה לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מהדבר הוא תורה שבכת כי בי״ג מדות התורה נדרשת והמקור נמשך מתורה שבכתב לתורה שבעל פה ואחר כך כל הנהגת העולם ומלואו הוא על ידי תורה שבעל פה כי אם יתבונן האדם בשכלו איך בכל דבר שיפנה ויראה יש תורה ודינים דהיינו לשמל אם ישא ויתן במשא ומתן יראה על זה כמה דינים המפרשים היטב בתורה שבעל פה ויש שולחן ערוך חושן משפט על זה ואם באכילה נטילת ידים וברכת המזון וכיוצא בזה יש תורה על זה והתורה ההיא שבדבר ההוא היא המנהגת את הדבר ההוא ונותנת חיים עליונים בו ומשפעת השפע בתוכו ואורייתא וקב״ה חד נמצא כי לית אחר פנוי מיניה והוא מלא כל הארץ כבודו וצריך לייחד את שתי התורות שלא להפרידן זה מזה כי אי אפשר לזה בלא זה והבן זה ובא וראה איך אפילו בדבר שפל כמו בית הכסא יש גם כן כמה דינים על זה וכמאמר אותו תלמיד שהלך אחר רבו לבית הכסא ואמר לו תורה היא וללמוד אני צריך כי כביכול התורה מצמצמת את עצמה בכל דבר שהוא להנהגת העולם. וזהו שאמר הכתוב (משלי ג׳, ו׳) בכל דרכך דעהו כי צריך האדם בכל דבר אשר יעשה או יסתכל שיהא על פי התורה שבדבר ההוא ויאמין בזה אמונה שלימה כי כל הנהגת הדברים היא על פי התורה וע״ז אמרו בא חבקוק והעמידן על אחת כי העיקר היא האמונה ואז בודאי יקיים בכל דרכיך דעהו ויחשוב כי לא הוא העושה המשא ומתן ושארי דברים כי אם התורה שבדבר ההוא ועל ידה נעשה מעצמו ומתלבשת באדם ההוא ופועלת על ידי אבריו ודבורו כאמור לעיל דהיינו בקיימו מצותיה שבדבר ההוא:

וּמַשָּׂא וּמַתָּן, הִיא בְּחִינַת: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה הַנַּ"ל, הַיְנוּ בְּחִינַת יִחוּד צַדִּיק וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַנַּ"ל. כִּי צַדִּיק וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן; הַצַּדִּיק נִקְרָא מַשָּׂא, כִּי הוּא נוֹשֵׂא אֶת הָעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק (במדבר י״א:י״ב), וְהוּא נוֹשֵׂא כָּל הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י׳:ו׳): וּבְרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק; כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים כ״ד:ה׳): יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה'. וְהוּא נוֹשֵׂא הַטִּפָּה זַרְעִיִּית שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמוֹת, בִּבְחִינַת (שם קכו): נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע; וּמַשְׁפִּיעַ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהִיא נוֹתֶנֶת לְכָל הָעוֹלָם. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרֵאת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מַתָּן, עַל שֵׁם (משלי ל״א:ט״ו): וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָה וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ.

וְעַל-כֵּן זִוּוּגָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשַׁבָּת, כִּי אָז בְּשַׁבָּת מִתְחַבֵּר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי אָז זוֹכִין לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּנַּ"ל וּמִתְחַבֵּר יַחַד עִם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב שֶׁכְּלוּלָה בָּאֲבָהָן שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה קַוֵּי הָאֱמֶת, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁכָּלוּל מִשְּׁלֹשָׁה אָבוֹת, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, רָזָא דְּשַׁבָּת אִיהִי שַׁבָּת דְּאִתְאַחֲדַת בְּרָזָא דְּאֶחָד לְמִשְׁרֵי עָלֵיהּ רָזָא דְּאֶחָד וְכוּ', וְהָא אוּקִימְנָא דְּהוּא אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד הוּא אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶחָד זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּיָּדוּעַ שֶׁמִּתְיַחֲדִים יַחַד בְּרָזָא דְּאֶחָד כוּ'. וְאָז הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וְהַכָּבֵד בְּחִינַת עֵשָׂו, נִכְנָע, וְאָז הַזִּוּוּג בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת הִתְחַבְּרוּת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְאָז אֵין תַּעֲרֹבֶת פְּסֹלֶת בְּהַטִּפָּה הַנִּמְשֶׁכֶת כְּפִי הָאֲכִילָה שֶׁאָדָם אוֹכֵל, כִּי אָז הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וְאֵין לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שׁוּם חֵלֶק בְּהָאֲכִילָה שֶׁל שַׁבַּת, וְאָז אֵין שָׁם תַּעֲרֹבֶת בְּהַטִּפָּה מִבְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס וְכוּ', שֶׁזֶּה עִקַּר הַפְּסֹלֶת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וְאָז כֻּלָּא אַהֲבָה וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְאָז זוֹכִין לְהוֹלִיד בָּנִים בִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁזּוֹכִין עַל-יְדֵי שַׁבָּת וְעַל-יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר הַהוֹלָדָה עַל-יְדֵי הִתְחַבְּרוּת שְׁנֵי הֲפָכִים, כִּי אִישׁ וְאִשָּׁה הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הֲפָכִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִישׁ מַזְרִיעַ לֹבֶן שֶׁמִּמֶּנּוּ כוּ', אִשָּׁה מַזְרַעַת אֹדֶם וְכוּ'. וְהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים לָבָן וְאָדֹם, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הוֹלָדָה כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַשָּׁלוֹם שֶׁמִּתְחַבְּרִין שְׁנֵי הֲפָכִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַהוֹלָדָה עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁהִוא בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה' שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְשַׁבָּת שֶׁהוּא שַׁעֲתָא דְּזִוּוּגָא, וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם שֶׁעִקַּר הַהוֹלָדָה בָּא מִשָּׁם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם וְחִיּוּתוֹ וְהַשְׁפָּעָתוֹ עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁהִוא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה', שֶׁהִוא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁמַּנְהִיג הָעוֹלָם בִּבְחִינַת וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְכוּ' (מִשְׁלֵי לא), כִּי כָּל הַחִדּוּשִׁין דְּאוֹרָיְתָא וְכָל הַהוֹלָדוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁכֻּלָּם בְּחִינַת הַרְכָּבוֹת, כֻּלָּם עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְכוּ' דַּיְקָא וְכַנַּ"ל: