Chasidut על משלי לא:א

אשת חיל מי ימצא וגו' (משלי לא, א) ידוע מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ג) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כי היראה מכונה בשם אשה דכתיב (משלי לא, ל) אשה יראת ה' וגו' וכל הולדות הם על ידי יראה ולכן בלא אשה א"א לבא לידי הולדה שהוא תולדותים של צדיקים מעשים טובים אבל מי שיש לו יראה אז מקיים מה שלומד וזהו חכמתו מתקיימת והדבור נקרא זיווג כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות יג א) מאי מדברת נבעלה ר"ל מה שהאדם מדבר בתורה הוא מתדבק עם היראה ובא לידי קיום מעשים טובים וזהו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף (תהלים קיט. עב) על דרך משל מי שיש לו אשה כשירה מניח כל יגיעו בידה כי היא לא תוציא לריק מאומה ומי שיש לו אשה רעה אז היא מוציאה כל עמלו ומחסרו לריק ולבהלה כן על דרך זה מי שיש לו יראת ה' טהורה אז כל מה שעמל בתורה היא עוזרתו לקיים ולא יחסר כל מאומה ומי שיש לו יראה יראת עולם הזה אז כל מה שיגע בחכמה הוא מוציאה לריק בשביל ענייני עולם הזה ועושה קרדום לחפור בה וזהו טוב לי תורת פיך כי ידע האדם שדבורו נמשך מדבור ראשון הנקרא דבר ה' דכתיב (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו ובשביל זה מתקשר עם הדבור כי התורה היא דבורו של הקב"ה שבה ברא הכל ולכן נקרא תורת פיך ואמר שזה טוב לי יותר מאותן של אלפי זהב וכסף הלומדים לשם עושר ואלפי לשון לימוד מלשון ואאלפך (איוב לג, לג) ולכן עיקר עסק התורה לשמה ר"ל בשביל היראה שהיא העיקר אמנם ידע כי התורה היא בכל אדם וכל אדם היא תורה שלימה דכתיב (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם וזה נתבאר כמה פעמים והנה התורה עצמה היא רוחניות גדולה מאד אלא שנתלבשה בלבוש גשמי לעינינו בכדי לשבר את האוזן ובאמת הכל א' התורה עם לבושין שלה כן האדם שהוא רוחניותו הנקרא אדם לגו היא התורה ומלבושיו הם לבושי התורה וצריך שיהיו לבושיו אחד עם התורה דהיינו שיהיה לבושיו על פי התורה כענין לא תלבש שעטנז גו' (דברים כב, יא) וכדומה לזה ואז כשהלבושים על פי התורה מתלבשת רוחניות התורה בלבוש כראוי והם מוחין ושכלו של אדם ואם לבושיו שלא כד"ת אז גורם התערבות מוחין כי לא יתלבשו במלבושי נכרי ולכן כתיב לא תלבש שעטנז אז גדילים תעשה לך ר"ל גדלות המוחין ושכל שימצאו מלבוש להתלבש כראוי ומאי דאפקי ציצית בלשון גדילים הוא מטעם זה ואמנם מי שלומד בשביל ליהנות נק' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע וגו' (משלי כח, כד) רצה לומר שאביו ואמו הם תורה שבכתב ושבעל פה וגוזל אותם לעצמו והנאתו ולא עוד אלא שמחמת טפשותו אומר אין פשע בזה אז חבר הוא לאיש משחית ולכן כתיב ועשו להם ציצית משלהם ולא גזול ר"ל ציצית הוא לשון הבטה שיביט אדם בכל מעשיו שיהיה רק לשם הדבור של תורה והיראה ולא יביט על עצמו והנאתו וזהו ציצית משלהם ולא משלו והנה כמו שבעולם יש ד' רוחות כן האדם הוא עולם קטן ויש בו ד' יסודות החומר שהם ארבע רוחות המכסים אור שכלו ולכך כתיב (דברים כב, יב) גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה שיביט האדם על ארבע ההתכסות שמכוסה בהם אור שכלו ואזי יעשה לו גדלות מוחין שיצא מן ההתכסות וזהו אשת חיל היא היראה מי ימצא ר"ל מי שימצא היראה אז ורחוק מפנינים מכרה כי לפעמים כתיב (ירמיה לא, ב) מרחוק ה' נראה לי ר"ל שמתראה השם על ידי מרחק וצמצומים רבים בהיות האדם גם כן מרחוק עכ"ז גם שם נראה לי ה' כמבואר זה כמה פעמים וכל זה כשהאדם בבחינת יראה אז אף שהוא בקטנות וריחוק עכ"ז גם שם יכול להשיג ולהכיר השם וזהו ורחוק מפנינים אף שהוא רחוק מלפני ולפנים שהם פנימית השגתו עכ"ז מכרה הוא מלשון הכרה היראה מביאה לידי השגה והכרה כפי ערך בחינתו ומזה יכול לבא לגדלות שכל ואז בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר ר"ל שלל שאסף האדם ויגע לא יחסר בבחינת חסרון ח"ו רק יהיה בטוב השלימות כדמיון המשל המבואר למעלה כי גמלתהו רק טוב ולא רע כל ימי חייה כי היא יראת ה' לחיים ואין בהם רע אך דרשה צמר ופשתים ר"ל שדורשת אחר מקום מוכן להשרות בו שיהיה מלבושים של תורה נאים ללובשם שלא יהא צמר ופשתים שאז גורמת התערבות מוחין ח"ו כשהם ראוים אז גדילים תעשה לך כאמור.