חסידות על נחמיה ב:יג

וָאֵצְאָ֨ה בְשַֽׁעַר־הַגַּ֜יא לַ֗יְלָה וְאֶל־פְּנֵי֙ עֵ֣ין הַתַּנִּ֔ין וְאֶל־שַׁ֖עַר הָאַשְׁפֹּ֑ת וָאֱהִ֨י שֹׂבֵ֜ר בְּחוֹמֹ֤ת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ אֲשֶׁר־המפרוצים [הֵ֣ם ׀] [פְּרוּצִ֔ים] וּשְׁעָרֶ֖יהָ אֻכְּל֥וּ בָאֵֽשׁ׃

אגרא דכלה

ושמה תמר (בראשית לח ו). פרסם שמה ולא עשה כן באשת יהודה. על כרחך להשמיענו דשמא גרים, וכבר אמרנו בפסוק (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח, תדע כי אות פתוחה מקומה באמצע התיבה וסתומה בסוף התיבה, ונמצא ב' פעמים בכתבי הקדוש שינוי, כי "לםרבה המשרה" בישעיה (ט ו) יש מ"ם סתומה באמצע, ובנחמיה (ב יג) חומת ירושלים המ פרוצים יש פתוחה בסוף התיבה. וכבר נודע כי מ"ם הוא בחינת המלכות, (פתוחה אחר הזיווג וסתומה קודם לכן, כן הוא במאורי אור). והנה בהיות המלכות קרן ישראל בתוקפו, מחויב להיות ענין הממשלה והשררה בבחינת מ"ם פתוחה, דמיון פתיחת הפה אחר הלידה, שנפתח הסתום דהיינו הפה, וכן הוא המושל שעל פיו יצאו וכו' וכל אשר יצוה באמרי פיו כאשר דבר מלך שלטון (קהלת ח ד). וחומת ירושלים מחוייבים להיות בבחינת מ"ם סתומה, בסוד הטבור שנסתם אחר הלידה, בסוד שררך אגן הסהר (שיר השירים ז ג), מה שאין כן בעת הגלות שהוא סוד העיבור הוא להיפך, שבימים ההמה אין מלך בישראל לצוות באמרי פיו, ואז נסתם הפתוח דהיינו הפה, אז השררה והממשלה בחינת מ"ם סתומה, ונפתח הסתום דהיינו חומת ירושלים, שהוא סוד הטבור שררך אגן הסהר, המה פרוצים כענין הטבור בעת העיבור. ובזה תבין למה המ"ם של למרבה המשרה מ"ם סתומה באמצע, וחומת ירושלים הם פרוצים פתוחה בסוף התיבה שלא כמנהגם, דמיירי הכל בסוד הגלות והעיבור, ובעת הלידה אי"ה דהיינו לזמן הגאולה במהרה, אזי יפתח הסתום ויהיה מ"ם פתוחה בלמרב"ה המשרה, וחומת ירושלים הם וכו' יהיה המ"ם סתומה כמנהגה, והבן הדברים הגדולים הללו. וזה סוד צדיק כתמר יפרח, בענין מ"ם פתוחה וסתומה, כי וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם (קהלת א ה), וכשנסתם מכאן בעולם הזה, יתפתח בעולם העליון, והדברים עמוקים צריכין ביאור רחב אין כאן מקומו. אך נחזור לענינינו שענין מדת המלכות וקרן ישראל מתנהג בענין מ"ם סתומה ופתוחה, על כן תמר דייקא היתה מסוגלת למלכיות, ושמא גרים וממנו ית' יצאו כבושים (סוטה י' ע"ב), והבן. וזהו שתמצא בכל הסיפור נזכר שמה בפירוש, והנה תמצא ה' פעמים תמר בפרשה, להורות שינויים חמשה פעמים בממי"ן, כי בעת אשר נברא אדם על הארץ קודם הקלקול, היתה המ"ם פתוחה פתוחה והסתומה סתומה, הרי תמר אחד. ואחר הקלקול נפתח הסתום ונסתם הפתוח, הרי תמר ב'. ואחר כך בעת מלכות דוד ושלמה, נפתח הסתום וכו' הרי תמר ג'. ואחר כך איתחשכת סיהרא בימי צדקיה ונפתח וכו'. ומאז לא היה קרן להרמת מלכות דוד עד שיתגלה משיח צדקינו במהרה בימינו, ואז נפתח הסתום מלמרבה המשרה והפתוח מחומת ירושלים, הרי תמר ה' נ"ל:
שאל רבBookmarkShareCopy

אגרא דכלה

או יאמר (ישעיה מ ב) מי"ד הוי"ה כפלים. על פי מה שרמז בקינות כי נגעה בי י"ד הוי"ה. כי י"ד הוי"ה גימטריא מ', על פי מה דידוע דבגלות נשתנו ב' ממי"ן, דהמ"ם של למרב"ה המשרה (ישעיה ט ו), מחוייבת להיות פתוחה ונסתמה, כי קרן בית דוד היא בסתימה כעת בסוד העיבור. ובנחמיה (ב יג) נכתבה חומ"ת ירושלים פרוצה, שצריך להיות המ"ם סתומה כדמיון החומה, ונכתבה כעת במ"ם פתוחה כי החומה פרוצה, ולעתיד לבא תתפתח המ"ם סתומה של למרב"ה המשרה, ותסתם המ"ם של חומת ירושלי"ם שנפרצה, ואם כן כעת נקרא י"ד הוי"ה בגימטריא בכפל, שאנחנו כעת בסוד העיבור שהפה נסתם היינו נבואת החזון, והטבור פתוח חומת ירושלים שררך אגן הסהר. וז"ש כי לקחה מיד הויה כפלי"ם, ובמהרה בימינו בעת הלידה יתפתח הסתום ויסתתם הפתוח. ועל פי זה פרשתי הפסוק צדיק כתמ"ר יפרח (תהלים צב יג). כבר נודע מ"ם סתומה הוא ת"ר, ואם כן מ"ם סתומה ופתוחה היא תמ"ר שממנה יצאה מלכות בית דוד, והצדיק גם כן יפרח כתמ"ר הזה, דהיינו שיפתח הסתום ויסתתם הפתוח, והבן כי קצרתי:
שאל רבBookmarkShareCopy