כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י מוֹאָ֔ב וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־שָׂרְפ֛וֹ עַצְמ֥וֹת מֶֽלֶךְ־אֱד֖וֹם לַשִּֽׂיד׃
תולדות יעקב יוסף
וא"כ כשרוצה לומר תוכחה לשמה צריך שיהי' תחלה עניו שלא לשמה לפרסם חכמתו שעם ענוה ורק שהוא שלא לשמה כדי שיהי' דבריו נשמעין בתוכחת מוסר לשמה. ושאל הי עדיף לדחות זה מפני זה והשיבו שפיר שמתוך שלא לשמה בא לשמה וצריך שיהי' ענוה וחכמה מתוך שלא לשמה תחלה ואח"כ תוכחת מוסר לשמה והיינו ממש כדברי הנ"ל והבן.