חסידות על עמוס ו:ו

ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). יש לדקדק על מילת תרומה, למה נקרא שמה תרומה, ראוי לומר הפרשה, עיין רש"י (ד"ה תרומה), ותרומה לשון הרמה הוא, ומאי ענינו לכאן ועיין במזרחי. והנ"ל בזה, כי מדריגות המשכן נשגבה מאד, ועיין ברס"ג על שיר השירים מה שפירש על הפסוק (שמות מ לה) ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וגו'. והנה לפי זה היו הרמה לדברים הללו שמדומם נעשה כוכב בשמים, ויותר מזה והבן, ועל פי זה פירשתי המדרש (שמו"ר מ"ט א') שהביא העקדה (בריש שער מ"ח) וזה תארו: ויקחו לי תרומה, הדה"ד (שיר השירים ח ז) מים רבים וגו', הדה"ד ולא יכול משה וגו', עיין שם. והנה בענין ותוכן של המדרש להראות תוכן אהבתו של ישראל, ואף על פי כן אינו ענין להאי קרא ויקחו לי תרומה, כי אין מבואר פה שישכון בתוכו, רק על קרא (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', או שאר פסוקים המורים על השראת הכבוד, אבל בפסוק זה אינו מבואר רק הכנה אל הכנה, ולא נתבאר בפסוק זה מה ואיך ולמה. אבל לדברי יומתק מאד שקשה להמדרש מה הוא לשון תרומה, לזה אמר המדרש הדה"ד מים רבים וגו' אם יתן איש את כל הון ביתו וגו', אבל בני יעשו מקדש של יריעות דייקא שהוא רק במדריגת דומם, וירדתי כביכול ושכנתי בתוכם. וזה הדה"ד ולא יכל משה לבא אוהל מועד וגו', היינו כמ"ש הפירוש בשם רס"ג ודי הרמה בזה, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. ולדברי הוא הרמה למשכן כמ"ש, והוא הרמה לישראל והבן. ועל פי זה תבין שם תרומה לתרומת כהנים, וטעם על הפרשת תרומה והמעשר המתנות כהונה, מלבד הטעם הפשוט שיהיה למשרתי ה' במה להתפרנס. והענין הוא כי בכל יש ניצוצי קדושה, וצריכים תיקון להעלותם ממדריגת דומם צומח חי למדריגת מדבר, והנה לא כל אדם יוכל לעמוד בסוד ה' לתקן בכוונת אכילה ואלו הכהנים נתייחדו לשרתו, והלוים למטה מהם, כמו שנאמר (דברים יז ט) ובאת אל הכהנים ואל הלוים וגו', על כן צוה השי"ת להפריש התרומה לכהן, ומשגיח בחסדו ית"ש שמבחר הניצוץ יתעטף בזה, על כן נקרא ראשית כמו וראשית שמנים ימשחו (עמוס ו ו), ועל כן נחרץ עונש גדול לזר האוכלו שלא יתחלל קדושתו, ועל כן שם קדושה עליה, והניצוצות הקלים במעשר, ומהבהמה המנות לכהנים כנ"ל, והבן זה כי הוא טעם נכון על מצות הפרשת תרומה ומעשר, ועל מה שנקרא בשם תרומה ובשם ראשית, ועיין בבעל הטורים כי תרומה אותיות מ"ם תורה, כי התורה ניתנה לאוכלי המן, שנית לה לאוכלי תרומה (תנחומא בשלח סי' כ'), עד כאן דבריו. ולפי זה יומתק מאד מ"ש לעיל בטעם תרומה ובשם תרומה, ודא ודא אחת היא כי מאחר שהתורה ניתנה לאוכלי תרומה שפרנסתם מזומנת להם, על כן היא תרומה שיוכלו להרימה כאמור, והרמז מסייע להפשוטו, וטעם הפשוט מסייע לטעם הנכבד, ואלו ואלו דברי א' חיים, וכן דרכי לפרש בכל מקום.

או יאמר (דברים כו א) והיה כי תבוא וגומר, (דברים כו ב) ולקחתם מראשית, היינו בנערותו כדכתיב (קהלת יב א) זכור את בוראך בימי בחרותיך. ולזה מרמז ביכורים, כמו שפירשו ראשית ביכורי אדמתך (שמות כג יט). בזה נ"ל לפרש הפסוק (איוב ח' ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. כי הנה תמהתי על עיכוב הגלות, כי רוב בני ישראל המה כשרים ומדוע בן דוד לא בא. וכאשר חקרתי נתוודע לי כי בבחרותם מרבין חבילות עבירות עד שדי להם על ימי חייהם, ועל זה אין עושין תשובה כלל וזה הגורם, ולכך אין יכולין שוב להדבק בבוראינו ית"ש, ועיין מה שכתב ביערות דבש חלק א' דרוש ג' מענין חיבוק ונישוק חתן וכלה, עיין שם. על כן צריך להזהיר את הבחורים והחתנים מכאן ולהלן, ולעורר את כל העם ולהזהירם שישובו על מה שעשו בבחרותם. וגם להזהיר על יחוד חתן וכלה קודם החופה, שהוא איסור גמור כמבואר באבן עזר סימן כ"ה והעיקר בבחרותו ונערותו, כי התחלה יותר מן הכל. ולזה מרמז ביכורים, כמו שפירשו בהמשנה (ביכורים פ"ג מ"א) כיצד מצות ביכורים, אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, היינו איזה חמדה ותאוה שנצמח בו, כענין שנאמר (הושע ט י) כתאנה בראשיתה, כאשר הרואה יראה אותה בעודו בכפו יבלענה, כורך עליו גמי, היינו שיזכור כי לקבר יובל ויצמח עליו גמי ועשב, ומה יתאוה להבל דמה, ומה שפירשו באמרם (שבת י"ב ע"א) חייב אדם למשמש בבגדו כו', עיין בבית שמואל אחרון. היוצא מזה דראשית הוא העיקר, ולכך ראשית שם משותף התחלה, וגם על המובחר, כמו שנאמר (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, כי התחלה הוא המובחר, והבן. והנה דרשו במסכת שבת (דף יו"ד ע"ב) על דברי לוט שאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער (בראשית יט כ), מתוך שישיבתה קרובה, עוונותיה מצערין. וכן נ"ל לפרש והיה ראשיתך מצער, דהיינו נערותך ובחרותך מצער עוונות מוצערין, אז ואחריתך ישגא מאד, כי בעונותינו הרבים המעשה נערות ובחרות, יכלה הכל ומשחית הכל, נ"ל.

ועל פי זה יבואר (במדבר כג ח) מה אקוב, ומפרש האיך יתכן להתגבר על בית יעקב לפי גודל חשיבותם, ואמר (במדבר כג ט) כי מראש צורים זה יעקב בחיר שבאבות, כמו וראשית שמנים ימשחו (עמוס ו ו), אראנו את ישראל, ומגבעות היינו אמהות (במ"ר פ"כ י"ט), זו רבקה שהתרוצצו בקרבה אשורנו, כי הן לבדד ישכון כמו שתרגם אונקלס שעתידין בלחודוי' למחסן עלמא, והיינו עולם האמיתי דאין לזרים אתם, ובגוים ר"ל מה שנוטלין בין הגוים בעולם הזה, לא יתחשב כלל כי הוא רק בדרך טפל ומאליו כמ"ש, ורק דריסת הרגל, ומזה יובן (במדבר כג י) מי מנה עפר יעקב, מי יוכל למנות הדריסת הרגל מריבוי הצלחתם וגדולתם, ומה גם ומספר שיספר את רובע ישראל, היינו מקום השראתם האמיתי, כמו מרבעתי' דכוכבי זוטי (ב"ב ע"ג ע"א), וכמו ארי' לא חזינא מרבעתיה חזינא, וכמו ויברך הגמלים (בראשית כד יא), תרגומיה וארבע גמלים, דמזה אין יכול לדבר כלל דעין לא ראתה, וכאשר השיג גדולת עולם הבא, אמר תמות נפשי מות ישרים וכו', והבן כי נכון הוא בס"ד.