הַיְרֻצ֤וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִֽם־יַחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֤ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַעֲנָֽה׃
שם משמואל
ובזה יובנו דברי המ"ר (פ"ג סי' ז') משל למלך שנשא למטרונה והכניסה שנים אריסין וכו' אברהם נתן לבניו שני אריסין שנא' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' צדקה ומשפט, אף הקב"ה זקף להם כנגדן חסד ורחמים יע"ש, היינו שבצדקה מעוררין למעלה שתנתן להם צדקה אעפ"י שאינם ראוין, אך אם כן גם האו"ה יחולק ליקח מזה, וע"י המשפט ששומרין ישראל שומרין למעלה שאו"ה לא יוכלו ליקח מזה, רק ישראל שהם ראוין לעשות עמהם חסד, וזהו השני אריסין נגד חסד ורחמים דחסד הוא חסד לבד בלי תערובות דין, ורחמים הוא מעורב בדין, שע"ז הוא הדין מי הוא שראוי לקבל החסד, אבדו ישראל שלהם שנא' (עמוס ו' י"ב) הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה, אף הקב"ה נטל את שלו וכו' החסד והרחמים יע"ש במדרש, היינו דהוצרך הקב"ה לטול את החסד והרחמים שלא יקבלו גם האו"ה ממנו, והבן: