Chasidut על קהלת 1:11

גם מאהביו באים אליו לבקרו וגם הם מרגיעים אותו, מברכים ומחזקים אותו. מתחילה אפשר דבריהם מחזקים אותו, אבל כשיסוריו מוסיפים להתגבר עליו שוב מחשבתו מוספת להעיק לו, מה נעים הי׳ לי להיות עמכם בני וחברי, ומה מאוד מר לי להבדל ולהתרחק מכם אל בור חשוך ולחשוך שם יחידי. מה יקר וקדוש הי׳ לי להיות עמכם ולשמוע את נגינתכם ואת שירתכם לד׳, ומה קשה ומר יהי׳ לי לשכב ולשמוע את קרקורי השרצים ואת זמזומי התולעים אשר תחתי וסביבותי יתרחשו. לו ידעתי, בני, לו היתה לי תקוה, ידידי, שעל כל פנים בשבתות וימים טובים ירשו לנפשי לעוף אליכם להתחבר בהתחברותכם הטהורה כבר שמחתי, כי אז בתורתכם ובתפילתכם הקדושה הייתי מתעטף, ובחגורותיכם הייתי אוחז, לרקוד עמכם את מחול החסידים ולעלות אז בשמחת ד׳ אשר עמכם. אבל מי יודע אם אזכה לזה, מי יודע. האם רשות ינתן לי על כל פנים מרחוק, או כמבין התנור לכיריים, להביט עליכם ועל פני תפארת קדושתכם בשעה זו, מי יודע מי יודע. מי יתן שעל כל פנים תזכרו אותי כמו שרוצה אני לזכור אתכם, עד כמה שיהי׳ לי רשות לזכור, אבל גם זאת מי יודע, כי אין זיכרון לראשונים. מה קשה לי להיפרד ומה קשה לי להיקרע מכם.

במסורה זכרון תרועה (ויקרא כג כד). אין זכרון לראשונים (קהלת ב טז). אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת א יא). ונ"ל על פי מ"ש בעיר גבורים (פרשת נצבים), כי תרועה שברים תקיעה, הם נגד הג' כתות ליום הדין (ר"ה ט"ז ע"ב), תרועה נגד כת הצדיקים שנאמר (במדבר כג כא) תרועת מלך בו, שברים נגד כת הרשעים לשון שברון. ולי נראה משום דכתיב (ישעיה א כח) ושבר פושעים וחטאים יחדיו, נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה ח"ו, תקיעה קול פשוט שאינו נוטה למעלה ולא למטה, כנגד הבינונים שאינם נוטים לא לכאן ולא לכאן, עד כאן דבריו. ולי נראה משום דתקיעה הוא כמו והוקע אותם (במדבר כה ד), והיינו שהם תקועים ועומדים, ר"ל תלוים ועומדים זכו וכו', והבן. וכתב עוד שם לפי שהעיקר בכת הצדיקים, לכך נאמר יום תרועה יהיה לכם, וכתיב (תהלים מז ו) עלה אלקים בתרועה, לפי שהקב"ה נתעלה באותו כח, עד כאן דבריו. והנה ידוע דהצדיק נקרא חכם, דעיניו בראשו ורואה איזה דרך הולך, אבל הרשע נקרא כסיל בחשך הולך (קהלת ב יד), דרך רשעין באפילה לא ידעו במה יכשלו (משלי ד יט), ועל דרך משל מי שמחליף מקח טוב ברע יקרא כסיל, והמחליף רע בטוב חכם יקרא, ועל דרך שכתב ביערות דבש זקני תלמידי חכמים וכו' (קנים פ"ג מ"ח), עיין שם. והנה הצדיק הוא החכם, והרשע הוא כסיל, והבינוני הוא חכם וכסיל ביחד, עובד ליוצרו וליצרו, פעם נופל פעם מתחזק, במה שעובד ליוצרו הוא חכם, ובמה שעובד ליצרו הוא כסיל. והיינו זכרון תרועה, ולמה אין זכרון לראשונים היינו תקיעה שברים שהן קודמין, לזה אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל, היינו הבינונים כנ"ל, ומכל שכן דאין זכרון לכסיל לבדו ושם רשעים ירקב, ורק לחכם לבדו יש זכרון, והבן.

(ב) על פי מ"ש בעוללות אפרים (עמוד ל"ג) זכרון תרועה (ויקרא כג כד), לפי שג' כתות נידונים וכו' (ר"ה ט"ז ע"ב), נמצא שמשפט הבינונים נכתבים בספר זכרון תלוים ועומדים עד יום הכיפורים, אמנם הצדיקים והרשעים לא יבא עוד זכרונם לפניו ית"ש אחר שהם נחתמים לאלתר, נמצא שהתרועה הבאה להזהיר על התשובה, עיקרו כנגד הבינונים, לכך נאמר זכרון, וכן אמר שלמה (קהלת ב טז) אין זכרון לחכם עם הכסיל, חכם היינו צדיק, כסיל היינו רשע, ולהם אין עוד זכרון כי אם לבינונים כאמור, עד כאן דבריו. והנה מובן כי תקיעה קול פשוט, רומז לצדיק שאין בו עיקולי ופשורי, שברים רומז לרשעים נפלו ונשברו, תרועה רומז לבינונים שיתרוע בפה ובלב על עונותיו. ועל פי זה מבואר זכרון תרועה, ולמה אין זכרון לראשונים (קהלת א יא) היינו תקיעה ושברים, על זה השיב אין זכרון לחכם עם הכסיל, כמו שפירש בעוללות אפרים והבן.