Chasidut על קהלת 1:15

וכדי שיובן כל זה, נקדים מ"ש בחסד לאברהם בעין הקורא נהר נ"ו וז"ל: דע שמסורת הקבלה בידינו מרז"ל שנבראו חמשים היכלות של טהרה בעולם היצירה בהיכל אהבה שעומדים שם מחנה מיכאל, מסתברא שאלו נ' היכלות הם כלל התורה כולה בהשתלשלותה ליצירה והוא נגד נ' שערי בינה שבאצילות והבן, וכנגדן נבראו נ' היכלי טומאה והם היכלי התמורות שס"מ מושל בהם, וידוע שאין האדם נידון בבית דין של מעלה אלא מבן כ' שנה ולמעלה ומי שנכנס ביום א' של שנת כ"א אם יבחר בטוב וימאס ברע וישתדל לעסוק בתורה ומצות, אזי בלילה הראשונה כשישן על מטתו מיכאל השר הגדול שולח מלאך א' להוליך נפשו ולהכניסה בפתח היכל ראשון ומכניסה לפנים עד כדי שיעור זכות נפשו, ועד"ז בכל לילה ולילה מכניסין אותה יותר בפנים כפי שיעור תורתו ומעשיו ואם זכה להיכל הנ' נעשה בן חורין מס"מ, אבל כל זמן שלא זכה להיכל הנ' אפילו הוא בהיכל המ"ט יש כח לאדם בבחירתו שיתגבר היצר הרע עליו להוציאו ממ"ט היכלות טהרה ולהכניסו בהיכלות הטומאה. וכן מי שביום ראשון של שנת כ"א התחיל למאוס בטוב ולבחור ברע אזי כשהוא ישן על מטתו שולח ס"מ א' ממחנותיו לנפש החוטא להוליכה בהיכלות הטומאה בכל לילה ולילה יותר ויותר וכשנכנס להיכל החמשים אין לו תקנה עולמית ועליו נאמר (קהלת א, טו) מעוות לא יוכל לתקון, אבל כל זמן שלא נכנס בהיכל הנ' אפילו הוא בהיכל המ"ט יש לו כח בבחירתו להיות תוהא על הראשונות ולצאת מהיכלות הטומאה וליכנס בהיכלות הקדושה, וזהו סוד משארז"ל (עבודה זרה י:) יש קונה עולמו בשעה אחת. ואמנם היותר רשע מישראל אי אפשר לו ליכנס בהיכל הנ' של טומאה עד שירשיע ת' יום רצופים, לפ"ז עברו בהיכל א' כולו הוא ח' ימים, ומסתברא שמכל שכן ליכנס בהיכל הקדושה שהוא אי אפשר אלא אם כן יצדיק מעשיו שמונה ימים כי יותר צריך התגברות להצדיק מעשיו מלהרשיע כי כל תאוות האדם לרע הוא, ודע שישראל נתלכלכו במצרים כל כך עד שבערב פסח נכנסו בהיכל מ"ט שאם ח"ו היו מתעכבים יותר היו נכנסים בהיכל הנ' ושוב לא היה להם תקנה, וזהו סוד אלו לא הוציא כו' הרי אנו ובנינו כו' עכ"ל. עוד כתב שם בנהר נ"ז וז"ל: אחר שיצאו ישראל ממצרים מה עשה הקב"ה חישב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וצוה שיעשו ישראל בכל שנה פסח בהשבתת חמץ ואכילת מצה. והענין מאחר שהיותר רשע אי אפשר שיכנס בהיכל הנ' אלא אם כן ירשיע ת' יום רצופים ובכל שנה שלשים יום קודם פסח הקב"ה עושה לישראל משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט עד ליל פסח כו', עכ"ל.

ועיין בתשובת מהרי"ט חלק סי' חי"ת באיש אחד שהרבה לפשוע, שהיה ליסטים והורג נפשות ולקח ממונם, והיה צד נשים תחת בעליהן ומענה אותם, והיה כפר בעיקר לא הניח עבודת אלילים שלא עבדה. ואף על פי כן כתב מהרי"ט והאריך בראיות דמועיל לו תשובה, דאין דבר העומד בפני התשובה, ואפילו אם בת קול יאמר לו דלא יקבלו אותו בתשובה, לא ישגיח בו דכל דבר שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא (פסחים פ"ו ע"ב). ואף שאמרו חז"ל (חגיגה ט' ע"א) איזהו מעוות אשר לא יוכל לתקן (קהלת א טו), זה הבא על אשת איש והוליד ממנה ממזר. היינו דהמעוות לא יוכל לתקן, דהא יש כאן ממזר, אבל מכל מקום מועיל תשובה שימחול לו השי"ת אף דהמעות לא נתקן, כן כתב שם המהרי"ט והביא ראיות ברורות על זה, עיין שם.

טו. ואחר שבארנו כל זאת נבוא לביאור דברי הרמב"ם שהבאנו לעיל עבר הרגל ולא חג שוב אינו חוגג עוד וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון ע"כ והוא מהמשנ' ו' (פ"א דחגיגה) שכתב שם בזה"ל עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו וע"ז נאמר (קהלת א׳:ט״ו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר וכו' ע"כ וכתב שם התוי"ט דלא פליגי אהדדי והת"ק כוון אל סוף הפסוק וחסרון לא יוכל להמנות דכיון שישב ובטל לו ממצות עשה שייך בי' חסרון ולא מעוות ורשב"ם ג"כ סבר כן ולא פליגי כלל ומלישנא דר"ש אומר לא תידוק דלאפלוגי אתא דטובא איתנהו הכי ולא פליגי ודייק כן מהגמרא ע"ש ולפי זה היה לו להרמב"ם לנקוט הפסוק וחסרון לא יוכל להמנות כיון ששניהם סוברים כן ועכ"פ הי' לו לנקוט בלשונו כל הפסוק כמו שהוא במשנה ולמה נקט בלשונו רק רישא דקרא שהוא מעוות לא יוכל לתקון בלבד ועוד יקשה לפ"ז אם לא פליגי אהדדי על מה לא כתב הדין דרשב"מ בכל הלכות תשובה והיה לו לפסוק כמותו אחרי שאין חולק עליו אכן לפי אשר כתבנו למעלה נראה דהרמב"ם ס"ל דבזה פליגי הת"ק ורשב"מ דרשב"מ ודאי לא סבר לדברי הח"ה הנ"ל לדברי תורה דא"כ תיקון הוי אף זה שאין בידו ע"כ נוכל לומר דהת"ק בכיון הביא רישא דקרא דמעוות. דלפי דברי הח"ה אין שום דבר בעולם שלא יוכל לבוא לידי תיקון דהכל בידי שמים לתקן. ואף אם כבר נכשל כוחו ואין כוחו עתה כמו אז ואמרו רז"ל [יומא פ"ו ע"ב] היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה באותו מקום ובאותו פרק ופירשו שיהי' באותו כח שהיה בעת שעבר העבירה. הנה בידו לגדל ולחזק לכל ולחדש כנשר נעוריו ע"כ אי אפשר לקרא לדרוש על דבר התשובה לכן הביאו על מעשי החגיגה שזה ודאי מה שעבר אין. אפילו אם יביא מעתה כל אילי נביות שבעולם כיון שעבר זה הזמן שאי אפשר להחזירו בשום אופן ורשב"מ ע"כ לא סבר להא דהח"ה וע"כ לומדו מהקרא דמעוות. ולכן הרמב"ם ז"ל שדעתו ג"כ כדעת הח"ה שכתב לענין נכשל כוחו אם עשה תשובה אעפ"י שאינו תשובה מעולה מועל' הוא לו ובעל תשובה הוא וכל עונותיו נמחלין כמ"ש בדבריו (פ"ב מהלכות תשובה הלכה א') ואינו יכול לדרוש קרא דמעוות לא יוכל לתקון על זה כי לפי דבריו מקיים בזה המ"ע של תשובה ופשיטא דמתקן הוי וע"כ הביא פסוק של מעוות על החגיגה ועבור זה לא הביא דברי רשב"מ בהלכות תשובה כי סבר שפליגי אהדדי והוא פסק כת"ק ולכן לא הביאו והביא הקרא על חגיגה דשם ודאי שלא יוכל לתקן עוד: