Chasidut על קהלת 1:18

דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם, וְגַם מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת (קהלת א׳:י״ח): יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.

ועכשיו אחינו בני ישראל נשים על לבנו כמה מהצרות אשר חלפו ועברו צפו המים הזדונים על ראשינו, מה שספרו לנו אבותינו מהתלאות אשר מצאתנו, ויבוקש בספר וימצא כתוב כמו בשבט יהודה וכדומה, אשר כל שמעו תצילנה שתי אזניו ויבכה בדמעות שליש ויקרע את לבבו לשנים עשר קרעים, ואף גם בדור הזה שראינו בעינינו מה שראינו הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו נחשבנו כצאן טבחה, ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, אך נמסר עמו של אלקינו להריגה בגזרת אומן נהרגו כמה אלפים נפשות מישראל, ועוד יותר מזה כי נהרגו נפשות מישראל נפשות ממש. וכבר פירשתי הפסוק (תהלים ו ו) בדרך מליצה כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך, אף שנמסר עמו של אלקינו להריגה ח"ו, נתונים אל פני המלחמה החזקה הוא הצר הצורר המסטין ומקטרג עלינו, בזה אין אנו מזכירין את ה'. אך זאת שאלתנו מי יודה לך אם יעברון עמך מדתם ויראתם, על זה אנו בוכים על חילול שמו הגדול והקדוש. והפירוש דקרא כי אין במות זכרך, מה שאנחנו מסורין ח"ו למות, אין אנו מזכירין אותך בזה כלל, רק בשאול דהיינו בשאלה ובקשה הוא רק מי יודה לך, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה אשמנו מכל עם בושנו מכל דור. וכבר אמרתי על דרך המליצה בגמרא דשבת (דף י"ג ע"ב) אין בשר המת מרגיש באיזמל, דהיינו שצריך להיות מת ורשע, מי שלא ירגיש כאב האיזמל המגלח זקנם של עם הקדוש, המרמזת לי"ג תקוני דיוקנא י"ג מכילין דרחמי אשר עליהם נשען כל בית ישראל, אוי ווי כמה גרמו עונינו כמה בלבול גרמנו לעילא כו', הלא איתא במדרש (איכ"ר פ"ב ו') בשעה שהלכו ישראל מהדקין ידיהון לאחוריהון, אמר הקב"ה כתבתי עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), ועכשיו בני הלכו בגולה קשורים אסורים ידיהון לאחוריהון כו', אף אני עושה כן הה"ד (איכה ב ג) השיב אחור ימינו מפני אויב, עכ"ל המדרש. הלא בשמענו זאת, ראוי לנו לאחוז חיל ורעדה ופלצות כיולדה יחילון צרה כמבכירה, לראות כמה גרמו עונותינו להיות ח"ו מלך אסור ברהטים. והנה בזמנינו זה שאחינו בני ישראל נלקחו בכל עיר ועיר קשורים ואסורים בחבלים ועבותות, מה נעשה לעילא כו', על דא ודאי יש לנו לבכות ולהתאונן ולקונן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, והלא נאמר במשנה דסנהדרין (דף מ"ו.) כשאדם יחיד מישראל בצער כו', שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. ופירש בעל ת"ח כי אמרו חז"ל בברכות (ו' ע"א) שהקב"ה מניח תפילין, ותפילין דמריה עלמא מה כתיב בהו מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דברי הימים א י״ז:כ״א), או הניסה אלקים (דברים ד לד), ולתתך עליון על כו' (דברים כו יט), וכולהו כתיבין באדרעיה, ומשתבח קב"ה בשבחייהו דישראל. אם כן כשאינם עושים רצונו ונענשים, אז כביכול קלון וחרפה ממה שכתוב בראש ובזרוע. והיינו קלני שיש לו חרפה מראשי ומזרועי, עד כאן דבריו. ומי הוא ואיזה הוא אשר יש לו אף איזה ניצוץ מאיש הישראלי, אשר לא יכנסו דברים אלו בעמקי לבו, ויהיו בוטים בו כמדקרות חרב, ויבכה וידמע על חילל שמו הגדול בעונותינו, ואף שצר לנו במאד מאד, ראוי לנו לאונן ולקונן על צער שגרמנו לעילא בעונותינו יותר מצערינו, ואין אנו מרגישים בכל זה, כי טפשנו ברוע יצר אשר בקרבינו, ונתרחקנו משרשינו וממחצבינו וממקורינו הרחק רב, עד שאין אנו מרגישים כלל וכלל מצער דלעילא כביכול, כי אין לנו קשר ודבוק והתאחדות בקדושה דלעילא שנהיה מרגישין בצער שלמעלה כו'. ועל פי זה פירשנו על דרך המליצה ויוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א' י"ח). כי השכל הוא הדבוק והקשר אשר בינינו לבינו ית', ומה שנתרבה מאור השכל יותר ויותר, יתחזק הקשר והדבוק יותר ויותר, ומה שנכבה מאור השכל יותר ויותר, ככה נרפה הקשר והדבוק עד שינתק חס ושלום. ואם כן יוסיף דעת ויש לו קשר ודבוק יותר, מרגיש יותר בצער דלעילא כו' יוסיף מכאוב, כמ"ש בשל"ה בחג שבועות שאמרה המשנה בפי'למהר"י קארי זצ"ל ואלמלא ידעתם מצערי אף אחד מריבוא, לא ינעם לכם אכול ושתות ולא יכולתם לחיות מחמת צער, עיין שם. ואם כן זה שאין אנו מרגישין ולא איכפת לן מצער דלעילא, הוא גדול יותר ויותר מכל צער שבעולם כשנשים זאת על לבנו, כי זה מורה העדר הקשר הדבוק והתרחקות גדול מאבינו אב הרחמן, ומה יש לנו עוד צדקה אם ח"ו נפסק הקשר והדבוק, כאמור (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, ומכלל הן אתה שומע לאו, שאם אין אנו נדבקין בהבורא ית"ש, אם כן הרי אנו חשובים כמתים. ונראה שמטעם זה אמרו חז"ל (ברכות י"ח ע"ב) רשעים בחייהם קרוין מתים. ועל דרך זה פירשתי מה שאמר הנביא (ירמיה ט' טז) התבוננו וקראו למקוננות. איזה התבוננות צריך כאן. והנראה לי בזה הוא, כי מקוננות נצרכין לאלו שאינם יכולים להתעורר כל כך בהצרה שאירע להם שאינו מרגישין כל כך, על כן צריכין מקוננות שירימו קול של נהי בבכיה יגון ואנחה ויללה שיעוררו את לבם האטום. וכשנשים זאת על לבינו כי בצער גדול כזה צריכין עדיין למקוננות, הוא גופא צער גדול יותר ויותר מגוף הצער, כי זה מורה על פירוד הגדול מהקדושה והתדבקות אל הטומאה להבדיל, והתגברות סטרא דשמאלא ושוכן בקרבנו על לבנו כאבן, ותחת שלוש רגזה הארץ, תחת עבד כי ימלוך, ותחת שפחה כי תירש גבירתה, מקום אשר דבקנו בהקדושה מאז בו ית', נאחזנו בסבך קרן הטומאה איש בליעל. וזה מאמר הנביא התבוננו וקראו למקוננות, כלומר התבוננו זאת שאתם צריכים לצרה גדולה כזאת לקרוא מקוננות לעורר אתכם, בזה התבוננו מדריגתכם איך אתם בשפל תחתית נתונים בעמקי הטומאה ח"ו, ואיך גברה יד הסטרא אחרא עליכם. על כן אחי וריעי עורי נא התעוררי נא נגד הצר הצורר ביי ביי היינו דאחריב ביתן, ועדיין מרקד בינינו יורד ומסטין עולה ומקטרג ולהשמיד בלבו ח"ו, אנחנו ישנים והוא ער לנו תמיד יום ולילה לא יחשה, והוא חושב עלינו מחשבות רעות בתחבולות שונות ונמרצות להדיחנו מדרך הישר דרך המלך מלכו של עולם הוא אבינו אב הרחמן ית"ש, כדי להתנפל עלינו ולהתגולל עלינו לפני אבינו כי מלך אוהב משפט הוא, להכרית את שמינו ח"ו. אחינו עד מתי נהיה מוכים בסנורים בעורון גדול שנשמע ונציית להשונא גדול שלנו, בהיות שידוע לנו משנאתו הגדולה והעצומה אשר גרם לנו כל הרעות האלה לא פעם אחת ושתים, כי אם הרבה פעמים עד אין מספר, החריב מקדשינו, ושרף היכלנו, והגלינו מארצנו, והשליך עטרת ראשינו, ובז כל מחמדינו, וכמה דמים שפך מאחינו ב"יא בכל מיתות משונות, כאשר יאמרו המושלים מי מנה עפר יעקב (במדבר כג י), היינו מי מנה כמה מבני ישראל שנשרפו עד שנעשו עפר לאלפים ולרבבות, ומספר את רובע ישראל, היינו מי יוכל לספור כמה שנחתכו בחייהם לארבעה רבעים, אחינו בי"א פקחו נא עיניכם ושימו לב מי עשה לנו כל זאת, הלא איש צר ואויב הרע הזה המסטין ומסית ומדיח ומקטרג, הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, היא נחש הקדמוני, הוא גרם מיתה לכל באי עולם, ועדיין לא שככה חמתו הכלה נעשה לשארית ישראל ח"ו, לו אנחנו שומעין, ואחר עצתו אנחנו הולכים כאחר עצת אוהב נאמן, ועצת אבינו אב הרחמן השלכנו אחר גוינו, בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, הלא נכסה בושה פנינו בעשותינו טפשות גדול כזה, אשר לא יאומן כי יסופר שיהיה במציאות טפש כזה שישמע לדברי שונאו הידוע לו לתת חרב בידו להרגו ח"ו, ואיך לא ניבוש ולא נכלם כי כלנו כצאן תעינו הטבענו בטיט ורפש הטפשות הגדול הזה, וכלנו יודעים זה מקטנים ועד גדולים, אחינו בני ישראל שימו לבבכם לדבר הזה אם אמת הדבר אשר דברנו, כי כלכם יודעים שהאמת אתי, ומה תענו בזה לנגד יוצר כל אם יערוך טענה, ואיך אנחנו מחזיקין ומאמיצין את השונא הגדול הזה לתת חרב בידו להרגנו ח"ו, כי אין לו שום כח רק מה שאנו נותנים לו. על כן רחצו הזכו הסירו רוב מעלליכם, קרעו לבבכם ואל בגדיכם, ויבקר כל אחד בפנקסו ויפשפש במעשיו, קודם שיבקר החנווני הגדול המקיף על פנקסו וימצא אתכם משוקעים בחובות, ואולי ח"ו ינגוש אתכם לפרוע חובותיו במה תפרעו, שימו נא על לבבכם מה שיש לכם על פרעון חובותיו, שלא ימשכן ח"ו בניכם ובנותיכם, ואם אין לכם מה לפרוע, אזי אין לכם לעשות, רק זאת העצה היעוצה שתבואו אתם ונשיכם ובניכם ובנותיכם וטפכם בבכי וזעקה גדולה ומרה לפני החנווני הגדול, ותחנונים ידבר רש אין לו במה לפרוע, לא נשאר לפני אדוני בלתי גויתינו, ואולי יחוס ויחמול עליכם ועל טפכם, כי רחמן גדול הוא ויותר לכם, ובפרט תינוקות של בית רבן אשר קולם בוקע חלונות רקיע, אל יאמצו את לבבם וישפכו כמים לבם לחוס ולחמול על עצמם שלא ימשכנו ח"ו, כמו שאמרו חז"ל (שבת דף ל"ג ע"ב) ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים (שיר השירים א ח), גדיו היינו תינוקת של בית רבן גדיין רכיכין הממושכנין על הרועים ר"ל, וגם ירחמו על אביהם ועל אמם, וישפכו תחנונים לפני שוכן רומה, ובזכותם ננצל מכל צרה וצוקה, כמו שאמרו חז"ל במדרש איכה רבתי (איכ"ר פתיחתא) חזרו על בתי כנסיות שלהם אם תינוקת מצפצפים בקולם, אין אתם יכולים להם, שנאמר (בראשית כז כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כל זמן שהקול קול יעקב, אין הידים ידי עשו, ועכשיו שאין הקול קול יעקב, הידים ידי עשו שולטים, וניתן לנו מברכתו של עשו ועל חרבך תחיה (בראשית כז כב), להלביש את בני ישראל בחרבות שנונים, אוי מי ראה כזאת מי שמע כזאת, מה לכם החרש תחרושין, העת תחרושין, לא עת לחשות, רק עת לדבר ולהשמיע במרום קולינו, אחינו בני ישראל הלא הברכה הזאת גדולה בידו, אך מהרע שבו ניתן לנו ולא מהטוב שבו, כי שם נאמר תחיה, אבל אחינו בני ישראל נתונים כצאן לטבח יובל להרוג ולאבד ח"ו, ואף הטוב שבו קללה הוא אצלינו, על כן אתם תינוקות של בית רבן אתם מליצי יושר שלנו, עמדו נא התעוררו נא חלו נא פני שוכן שחק סר מעלינו שבטו, כי לנו אין פה לחלות ולחנן, כי בושנו במעשינו ונכלמנו בעונינו, כי עונותינו גרמו את כל אלה ומידינו היתה זאת לנו, ואיך נרים ראש ונפתח פה ולשון. אבל אתם עדיין לא חטאתם, והבל פיכם הבל שאין בו חטא, אתם תשאו תפילה תחנה רינה ובקשה בבכי ובדמעות שליש, ובודאי קול דממה דקה שלכם ישמע במרום, ויאמר הרועה מה קול הצאן הזה באזני, והשב ישוב למו הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים, רבוץ מכפל יתעוררו לזעקתכם, ומלאכי רחמים יחרדו לשועתכם, וישאו כולם תפילה ובקשה עבורינו, וירחם עלינו מלך הרחמן וימחול לעונינו מלך מוחל וסולח ויאמר לצרותינו די, ויאמר האין די בבנות ירושלים בהצרות אשר כבר חלפו ועברו עליהם אשר לא היתה כזאת על עם ולשון, מה אעידך ומה אדמה לך הבת ירושלים, גדול כים שברך מי ירפא לך, וירחם עלינו ויאיר חשכנו ויצא כנוגה צדקינו וישועתינו כלפיד יבער אמן כן יהי רצון אמן. ונחזור לענינינו, דהנה הצרות אשר חלפו ועברו עלינו, ודאי דהם לטובותנו כדי להעיר ולהקיץ אותנו משינת האיולת, וכאמרם ז"ל על הפסוקים (ירמיה יא טז) יפה פרי תואר זית רענן קרא ה' שמך, למה נקרא שמן של ישראל זית, לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו רק על ידי כתישה, כך ישראל אינן מוציאין רק על ידי כתישה (מנחות דף נ"ג:), כמ"ש הרמב"ן בשער הגמול כי אין עונש בעולם הזה, רק כדי לעורר הלב, ובדרוש אחר נרחיב הדיבור בזה. והנה אבינו אב הרחמן הפליא עצה לעורר אותנו בתלאות על תלאות, מחמת שהתגבר עלינו שינת האיולת, ולא הוקצנו רק על ידי הכאה גדולה ונפלאה, והנה אם לא הוכנו לא התעוררנו, וכל כך גברה עלינו מסך עב חומריות טיט האיולת, עד שהצרכנו להכאה גדולה מאד, כמו חורבן הבית שהיה צרות רבות צרורות אשה אל אחותה, נגישות הוה על הוה, שבר על שבר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, וכהנה וכהנה רבות עד אין מספר. וכן הוא לפעמים כמו כן בזמנינו כמה צרות משונות תכיפות זה לזה עד אין מספר, ובודאי הכל כפי אשר נצרך להתעוררות כפי התגברות מסך הסכלות עלינו. והנה אם כל כך התגברה מסך הסכלות עלינו, עד שנצרך מכות רבות כאלו כדי לעורר אותנו, ובודאי דשוב אין יכולת ביד טבע אנושי לסבול מכות נמרצות כאלה ולא ישבור לבו בקרבו, ואם כן אף אם נחזור בתשובה אחר המכות הגדולות והנוראות כאלה, עדיין יטען הטוען הוא המקטרג הגדול כי אין זה חזרה ולא תשובה, כי אין זה בבחירתו רק שמוכרחין אנו לכך, ואם כן לא נרפא מכותינו בתשובה זו, כי אין זה תשובה, ומה יעשה אבינו אב הרחמן אם לא יכה אותנו, לא נקיץ ולא נתעורר כי התגבר עלינו שינת האיולת ומסך הסכלות כל כך, עד שלא נתעורר רק אם יכה עד גדר שלא נוכל לסבול, ואם יכה כל כך כדי שנעורר עצמנו, אז לא הועיל כלל, כי אין התשובה שעל ידי התעוררות הנ"ל נקרא תשובה, ואם יסור ידו ומכתו מעלינו, אז יסור התשובה מחמת השמחה וישמן ישורון ויבעט באמצע תשובה ולא נגמר כראוי. אז אבינו אב הרחמן מקור החכמה הפליא עצה, כי הנה עם בית ישראל זרע קודש מצבתה, ממקום קדוש יהלכו שורש ומקור הקדושה, אך שלפעמים נתכסה הקדושה במסך עב הבלי הזמן, והקדושה אשר בהם מכוסה מכל צד ומכל עבר, עד שאינו נרגש וניכר כלל וכלל, ונשכח עיקרו ושרשו אשר הוא יהודי. אבל אם נזכר ונתעורר קצת, כיון שהתחיל ונתעורר שורשו הקודש, ודאי דכן ירבה וכן יפרוץ וכיון דרווח רווח, לכך הוא מעוררם במכות ויסורין כפי מה שנצרך עד שיתעוררו, ואם נצרך כל כך עד גדר שלא יוכלו לסבול, הביא עליהם כך כדי שיתעוררו, ואחר שיתעוררו לא יסור מעליהם שבטו, כי אם יסור שבטו ויצאו מחושך לאור, תיכף עלולים לשכחה מרוב שמחה, רק מדאגה מדבר שהתשובה אינה רק בהכרח, כך הוא עושה, שאחר שהתעוררו קצת, יחזק את טבעם בחוזק לב כדי שיוכלו לסבול הצרות ולא ילאו, כדי שלא יהיו מוכרחים על התשובה וישארו הבחירה במזג השוה, ומובטח בשרשן הקדוש שאחר שהתחילו להתעורר, ודאי דיתעוררו ויתעוררו ויעשו תשובה שלמה בבחירתם וברצונם ולא בהכרח. מה שאין כן אם היו נגאלים לגמרי אחר שהתחילו להתעורר, אז שמחת הגאולה הוי מונע אותן מהתשובה, ואם לא הוסר שבטן ולא חיזק טבעם, הוי מוכרחין על התשובה ולא יהיה התשובה רפואה להם. מה שאין כן עתה שחזק טבען, הם נשארין על בחירתן ואז התשובה רפואה להם, והנה זאת עצה העמוקה מהמלך מלכו של עולם. וככה הם דברי הנביא שאחר הצרות שאירע לישראל כאמרו (ישעיה א ו) מכף רגל עד ראש אין בו מתום, איך הוא בגדר האנושי שלא לחזור, לכך אמר זהו הוא להם מהבורא יתברך, וזהו אמרו השמן לב העם הזה, שיש להם התגברות וחוזק הלב מהבורא ית"ש עד שהם כאלו אין מרגישין, ואזניו הכבד אף ששמעו כל כך צרות שאין בגדר אנושי לסובלו, ועיניו השע אף שרואה בעינו צרות גדולות כאלו, וכל זה הוא פן יראה בעיניו, דהיינו בעיני עצמו בבחירתו, ובאזניו ישמע ולבבו יבין בבחירתו ולא בהכרח, ועל ידי זה ושב ורפא לו, אבל התשובה בהכרח אינו מרפא כלל, והוא פירש נפלא בס"ד. ויובן יותר, על פי מ"ש ביערות דבש חלק ה' דף ה' ע"ב על פסוק (שיר השירים ה ה) קמתי אני לפתוח לדודי ודודי חמק עבר כו'. כי הקב"ה אחר שמוסיף רוח טהרה, מסתיר פניו כדי שיוסיפו אומץ בבחירתם, והיינו השמן כו' פן יראה בעיניו, ר"ל בבחירתו ושב ורפא לו. ונחזור לענינינו, דאחת מהסיבות בצדיק ורע לו, כדי שיכנע לבו על דרך הבא לטהר מסייעין לו (שבת ק"ד ע"א), כפי שגזרה חכמתו ית' כפי מה שהוא אדם בטבעו, שיזיק לו הטוב ויועיל לו הרע. ורשע וטוב לו, כדי שלא יהיה הרע מכריחו, לפי מה שהוא אדם בטבעו שלא יוכל לסבול הרע ולא ישבר ויכנע לבו, כיון שהוא רשע גמור אין מסייעין לו לא לטהרה ולא לטומאה, רק על דרך הבא לטמא פותחין לו, דהיינו שמשפיע לו כל טוב לפי מה שגלוי לפני בוחן לבות ויודע כל עשתונות, שישאר בזה על בחירתו לפי טבעו של אדם במזג השוה ויבחר מה שיבחר, אבל ח"ו שיהיה לו מכריח לרע. וכן צדיק וטוב לו, אם לפי טבעו מסייע לטוב, או הרע יהיה לו מונע מדרך הטוב, וכן רשע ורע לו, אם לפי טבעו ישאר במזג השוה על בחירתו, למה יטיב לו כיון שהוא רשע, או שהטוב יכריחו לרע או לטוב, והכל גלוי לפני יודע כל תעלומות לב כנ"ל, וכבר האריך בעקרים סבה לזה. ולענ"ד הניח גם כן לי מקום להתגדר, ולפי מ"ש בצדיק ורע לו, נתיישב לי מה שאמרו חז"ל (ברכות דף ה'.) פשפש ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן, פירש רש"י (ד"ה) שהקב"ה מיסרו בלא שום עון כדי להרבות שכרו, ועיין במורה חלק ו' פרק י"ז שמפקפק בזה. ובאמת הוא תמיה שמלך מצוה להכות אדם בחנם על לא דבר, רק כדי לשלם לו עבור ההכאה, כי דבר זה הוא מנגד השכל מאד, כי אם רצה ליתן לו מתנה יתן לו בלא הכאה, ואיך יתכן זה בחק הבורא יתברך ויתעלה. ועיין בעקרים פרק י"ג מאמר רביעי כי הוא רק לזכות בעשיותו המצוה על טהרת הלב, שלא יהרהר נגדו ית' אף אם אינו מוצא בידו חטא, ואף שגלוי לפניו ית' טוהר לבו, מכל מקום אם יעשה בפועל הוא מועיל מאד, עד כאן דבריו. אבל לע"ד נראה כפשוטו, שיסורין של אהבה היינו כמו שכתבתי בצדיק ורע לו, שהקב"ה אוהבו ולכך מסייעו לטהרו, כי הידוע לחכמתו ית' שהיסורין האלה הם סיבה לו להתעורר יותר ויותר, ולהתחזק יותר ויותר בעבודות הבורא ב"ה וב"ש.

שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל לא). פירש רש"י (ד"ה לדרתיכם) מכאן למדו רבותינו (הוריות י"א ע"ב) לומר שכלו קיים לעתיד לבא, זה בגימטריא תריסר לוגין הוי. ור"ל דכל הי"ב לוגין קיימין לעתיד לבא, וכן מביא ברש"י כריתות (דף ה' ע"ב [ד"ה זה]). ולכאורה קשה, דיש לומר דהדרש הנ"ל אינו רק למאן דאמר דשלקין בו העקרין, ואף דאינו מספיק סובר דכמה ניסים נעשו בו. אבל מאן דאמר דמציף על העקרין, צריך לומר דאינו סובר להני ניסים, דאם לא כן מאי מקשה, ואם כן אימא דסובר דיהיה זה לי לדורותיהם כפשוטו, דהמצוה הוא לדורות שיעשה בזה, ואם כן רש"י דהביא לעיל הפלוגתא והביא קושית המאן דאמר הב', ולא הביא להתירוץ של המאן דאמר הראשון, שמע מינה דתופס העיקר כמאן דאמר השני, וכן קיימא לן באמת דלגרסת רש"י בהחומש דפליגו ביה ר' מאיר ור' יהודה, וכן הגרסא בירושלמי סוטה פרק חי"ת (פ"ח ה"ג) ובירושלמי שקלים פ"ו (ה"א), הלא קיימא לן שמורין הלכה כר' יהודה, ולגרסתינו בכריתות שם ע"א ובהוריות (דף י"א ע"ב), הלא הלכה כר' יוסי דנימוקי עמו, אם כן לפי זה מה שפי' כלו קיים וכו', מזכה שטרא לבי תרי. והנ"ל בזה, דרש"י הוכיח דגם המאן דאמר דמציף סובר לדרשה זו, דהא כל כחו אינו אלא מכח הקושיא, והלא לסוך את העקרין אינו מספיק, וקושיא זו לא קשיא אלא לאחר שידענו דהין הוא רק י"ב לוגין, אבל כל זמן שלא ידענו שיעורא דהין, ודאי לא קשיא, הבן. והנה הא דהין הוי י"ב לוגין, נפקא לן במנחות (דף פ"ט ע"א) מהא דכתיב זה בגימטריא תריסר עיין שם, אלמא דמאן דאמר הנ"ל נמי מודי לדרשה זו, וכן הוא מפורש בדברי המאן דאמר הנ"ל בירושלמי שם, ודוק. ואין לומר דמודה לדרשה דזה, ואינו מודה לדרשה דלדורותיכם, דאם כן דלא רמזה התורה רק דהין הוי י"ב, היה לו לרמז גבי ציוה דעשיה, אלא ודאי דדרש שהוא כולו קיים דהיינו כל הי"ב לוגין, וממילא ידעינן דהין הוי י"ב, רק דסובר דלא אשכחין דנעשה בו נס רק אחר שנעשה שמן המשחה, ולא קודם שנעשה שמן המשחה ודוק. ועוד הא על כרחך מודה בניסא, דהא בלא נס אינו מספיק לסוך אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים והמשכן וכל כליו, וכמ"ש רש"י שם בכריתות (ה' ע"ב ד"ה וכי), ודוק. אלא אי קשיא הא קשיא ליה על הגמרא, דבכריתות מפיק דכולו קיים לעתיד לבא מדכתיב זה בגימטריא תריסר כמו שפירש רש"י שם, דבלא זה לא שמעינן רק דנשאר ממנו לעתיד לבא, אבל כלו קיים מנא לן, והנה במנחות שם מפיק הא דהין הוי י"ב לוגין, מדכתיב זה הנ"ל, אם כן מבואר דבלא זה לא הוי ידעינן כלל הין כמה לוגין הוי, אם כן קשה דאם כן לא שמעינן מינה לא דרשה זו דבכריתות, ולא דמנחות, דדרשה דכריתות לא נשמע דכולו (כמום) (קיים) מדכתיב זה, אלמא כל הי"ב לוגין קיימין, דמנא לן דמעיקרא לא הוי רק י"ב לוגין, דהא אכתי לא נשמע דהיו י"ב לוגין, והא דמנחות דהין הוי י"ב לוגין, לא נשמע מדכתיב זה, דאף דלעתיד לבא לא נשאר רק י"ב לוגין, מכל מקום אפשר דמעיקרא הוי הרבה ובאמת אין כולו קיים. וצריך לומר דתרתי שמעית מינה, דכיון דהיא הבטחה שישאר לדורות על פי נס, למה דוקא י"ב לוגין, כיון שאינו בשיעור דמעיקרא, מה לי שיעור זה או פחות משיעור זה, ולא נצרך רק להבטחה שלא יכלה, ושיהיה הברכה שורה במשהו האחרון שלא יכלה לעולם. אלא ודאי דהי"ב היינו כולו, והוי הבטחה שיהיה כולו קיים. ועל פי זה מבואר הפסוק שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, דתיבת לי מיותר. רק בהקדים מ"ש (בפרשת תולדות) על הפסוק (בראשית כו יב) וימצא בשנה ההוא מאה שערים וגו'. ובפסוק (קהלת א יח) יוסיף דעת וגו', עיין שם. והנה אף כאן נאמר דהא אין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו' (תענית ח' ע"ב), וכאן דבר המדוד הוא, רק דזה אינו רק אם הוא על ידי אמצעי, אבל כאן אינו על ידי אמצעי. והנה מבואר בבית יוסף לחו"מ (בסי' כ"ז במחודש כ"ז) דלי ממעט אחר, וכמ"ש בפרשת קדושים (ויקרא כ כו) בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. והיינו זה יהיה לי לבדי ולא תחת יד אחר שום אמצעי, ואם כן לדורותיכם, כי הברכה שורה בו אף שהוא דבר המדוד, והבן. על פי זה נתבאר הילקוט (הובא בעטרת שלמה פרשת קדושים) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' (ויקרא כו ב), ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. דהנה כתיב (בראשית ב ג) ויברך אלקים את יום השביעי, וידוע מהזוהר (ח"ב פ"ח ע"א) דכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעתא תליין וכו', והוא בלי שום אמצעי, ואות היא ביני וביניכם כתיב (שמות לא יג), וכן במקדש היתה הברכה שורה בלי אמצעי, וכן עתה במקדש מעט כמו שדרשו (תקו"ז ו כ"ב ע"א) משגיח מן החלונות (שיר השירים ב ט), אילן חלוני דבי כנשתא. והיינו את שבתותי וגו' ומקדש תיראו, אז אני ה' בעל הרחמים, דשם הויה רחמים ומקור השפעה ומזון, כידוע מהפסוק (דברים ח ג) על כל מוצא פי ה' וגו', ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, והבן.