Chasidut על קהלת 1:3

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב). הנה טרם נבוא אל ביאור הענין, נקדים לפרש החרוז שאנו אומרים בשבת (זמר אל אדון) מלאים זיו ומפיקים נוגה נאה זיום בכל העולם, שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קונם. גם לפרש הפסוק (קהלת א' ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. ולהבין מאמרם (ב"ב ט"ז ע"ב) מרגליות טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, כל חולה הרואה אותה מיד נתרפא, וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה. וכבר כתבנו על זה ביאור נחמד בפרשת וירא (על הפסוק (בראשית יח א) כחום היום) ובפרשת צו (בהפטורה לשבת הגדול), עיין שם. ועתה נאמר כעין זה באופן אחר, על פי מ"ש היערות דבש (חלק א' דף כ"ט ול') ותורף דבריו, על מה שהקשו איך השמש וכוכבי השמים ירוצו להאיר הכדור הארציי החומרי והקטן. והענין הוא כי מרוצתם לקנות שלמות נפשם ושפעת אלקית כי זהו מרוצתם ועבודתם, כי הם בעלי שכל ומדע כאשר הוכיח שם, עיין שם. ואמנם עוד הקשו הפלוסופים, הלא נודע כי יש להם שני תנועות, אחד ממזרח למערב שהיא תנועה היומית, ואחד ממערב למזרח תנועה הפכיית, למה ומה טעם יש בו. עוד נלאו להבין איך אפשרי שיש בפעם אחת שני תנועות הפכיות ומתנגדות זה את זה. והעלו בזה כי הכוכב בתוך הגלגל, והגלגלים חוזרים מעת לעת כל הכדור הארציי על פי גלגל היומי, והכוכב שהוא בתוך הגלגל מקיף עמו ממילא ממזרח למערב כל העולם מעת לעת, אבל הכוכב בעצמו חוזר בתוך הגלגל שהוא בו תנועה עצמית ממערב למזרח, וסובב והולך בתנועתו הלבנה בכ"ז ימים כל עולם, והחמה בשס"ה ימים, ואם כן יתכנו שני התנועות. ובזה יתכנו דברי חכמי ישראל שאמרו (פסחים צ"ד ע"ב עיין שם) כוכב חוזר וגלגל קבוע, דהיינו הכוכב בתנועתו העצמית, וגם דברי חכמי אומות העולם שאמרו גלגל חוזר וכוכב קבוע, דהיינו בתנועה היומית. וזה שאמרו והודו חכמי ישראל וכו', ולא אמרו וחזרו, כי שניהם אמת ולכך הודו שבבחינה אחת אמת בשפתם. ובזה יובן הטעם לתנועה ההפכית, כי כבר אמרו רז"ל (סנהדרין צ"א ע"ב) חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים, ועיין מהרש"א שהקשה מתנועה הפכית, דהא החמה וכל הכוכבים הולכים גם כן ממערב למזרח. אבל דע כי מ"ש ששלימות החמה והכוכבים בסיבוב התנועה, היא בשביל כך שהשכינה במערב ששם אורה מבהיק ומשפיע, ולכך הגלגל סובב את הכוכבים ממזרח למערב להתקרב למקום השכינה ולקבל שפעה, ובבואה לשם אי אפשר להמתין ולנוח שם לגודל אור המבהיק, לכך חוזרים והולכים משום כדכתיב (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב, וכמו כן הגלגלים הולכים לנוכח המערב וחוזרים וסובבים. ואמנם כשהגלגל מוליך הכוכב שבו לנוכח פני ה' לקבל השפעתו, הכוכב ההוא נחרד מפחד ה' והולך לאחוריו ליראת אש ה', על דרך משל אם מוליכין אדם בעגלה נוכח פני המלך, האדם שהוא בהעגלה נחרד מאימת המלך, והוא עומד בראש עגלה והולך לאחוריו עד סוף העגלה, והעגלה מוליכו בעל כרחו. וכן הדבר ממש בענין הגלגל והכוכב, וזהו סיבת שתי התנועות, תנועות הגלגל ותנועות הכוכבים, עד כאן דברי היערות דבש. ויוצא לנו מזה כי תנועה היומית היא מחמת אהבה, ותנועה ההפכית היא מצד היראה. והיינו מרגליות טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, כי אברהם היה לו דחילא ורחימא, כמ"ש (בראשית כב יב) כי ירא אלקים אתה, ונאמר (ישעיה מא ח) זרע אברהם אוהבי, ולא נאמר אהובו, והבן. וכל חולה, ר"ל דמאן דלית ליה דחילא ורחימא הוא חולה הנפש, כמ"ש בעקרים דגילה הבא מרעדה נצמח מכח שמרגיש הנפש בבריאתה, עד כאן דבריו. אלמא דהעדר הוא חולה והבן, הרואה אותה, ר"ל שעובד בדחילו ורחימו מיד נתרפא, וכן הוא דברי הזוהר (תיקו"ז י כ"ה ע"ב) כל דלית ביה דחילו ורחימו, לא פרחת לעילא. והן הן דברי הגמרא (שבת ס"ג ע"א) למיימינים בה אורך ימים, ולמשמאילים בה עושר וכבוד (משלי ג טז) ודוק, וכן יש לפרש הפסוק (בתהילים ל"א כ') מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דהיינו יראך באמת דהיינו מיימינים בה, לם רב טוב צפון עין לא ראתה, אבל פעולת דהיינו שכבר פעלת להם בעולם הזה, היא לחוסים בך נגד בני אדם ולא לשם שמים, והיינו משמאילים בה, והבן. והיינו יראוך עם שמש (תהלים עב ה), ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' לא), דתרווייהו ישנן בהשמש. והיינו תלאה בגלגל חמה, והבן. והיינו מה יתרון לאדם וגו', כי אם לית ביה דחילו ורחימו לא פרחת לעילא ואינו רק בעולם הזה, דמותר אדם מן הבהמה אין בזה כי הכל הבל (קהלת ג יט), על כן כל היתרון לאדם בא ממה שיעמול תחת השמש, היינו בדחילו ורחימו דוגמת השמש.

ויקח קרח בן יצהר וגו' כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' וגו'. זה שאמר הכתוב (משלי י"ב,י"ט) שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, שזה שאמרו אמת נחקק בדברי תורה לעולמי עד והשקר שהיה בפיהם נתבטל תיכף, ועל זה אמר הכתוב (נחום ב',א') בליעל כלה נכרת, שלעתיד לא יהיה עוד באדם מחשבות שהמה בלי עול מלכות שמים כי מחשבות כאלו יאבדו, והענין בזה, כי בספר הזה נחשבו עד הפרשה הזו שבעה מכשולים א' במתאננים שבא להם מרה שחורה, ב' ששאלו בשר, ג' חטא מרים ואהרן שאמרו הלא גם בנו דבר וזה אמרו רק הגדולים שבישראל, ד' חטא המרגלים, ה' ויעפילו שגם זה נחשב לחטא, כי אחר חטא המרגלים היה להם לבטוח בה' שימחול להם ולא שיעשו אח"כ מעשה בעקשות בעוצם ידם, ו' מקושש, ז' קרח ועדתו, ואלו השבעה דברים המה בירורים דקים, כי בתורה נמצא רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה שהם מלמדים את האדם איך להתנהג במעשיו, אבל אלו השבעה דברים הם בירורים דקים שיצרך כל אדם לברר עצמו בהם, ועל זה נאמר (משלי ט',י') תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדשים בינה, שאלו הדברים לא נכתבו מפורש כי אינם לדורות להתנהג בהם, כמו ענין פרשת נדרים שנכתב בתורה שהאדם יגדיר עצמו בעת הצורך ואחר כן מותר לו, ולכן אינם מפורשים אלו הדברים לפני האדם ורק בחכמה ידע כל פרט נפש איך להתנהג בהם, וזה נקרא (קהלת א',ג') תחת השמש, שנגד עיני האדם אין רואה בהם אור ואינו יודע היאך להתנהג בענינים אלו, והשי"ת מנסה את האדם בהם לראות איך יתנהג בהם, כי אלו הדברים המה בירורים דקים מאוד, וכמו במעשה הזה שקודם שבירר השי"ת שהדין עם משה לא היה מבורר לפני ישראל שעמדו מן הצד עם מי הדין, כי אפילו משה רבינו היה גם כן מלובש בגוף שהוא לבוש מלבושי עוה"ז, א"כ יוכל להדמות שחלילה נמצא גם במשה רבינו באיזה ענין חסרון מה, וכמו שנמשל עדת קרח במדרש (רבה קרח פי"ח,ב') למי שאין ברצון בעל הגניבה לפרסמו התחיל נותן סימניו וכו' בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור וחוטמו נאה, היינו שבאמת בכל העולמות היה ספק עם מי יסכים השי"ת, אך למשה רבינו ע"ה היה סייעתא דשמיא כמו שמוזכר בתרגום יונתן (קרח ט"ז,י"ט) ובעא למטרד בההוא עותרא ית משה וית אהרן מן עלמא אילולי דאתגלי איקרא דה' לכל כנשתא, ונגד אלו הז' מכשולים איתא בגמ' (פסחים נ"ד:) שבעה דברים מכוסים מבני אדם, והששי הוא מלכות בית דוד מתי תחזור שהיא נגד מכשול ממקושש שנגד זה ניתן לישראל מצות ציצית שיהיה נפש בישראל שמדקדק ברצון השי"ת כחוט השערה וגם כל העולם יסכימו לגדולתו כמו שנאמר (נחום ב',א') חגי יהודה חגיך וכן כתיב (בראשית מ"ט,ח') יהודה אתה יודוך אחיך, וזה שנאמר (במדבר ו',כ"ו) וישם לך שלום, שכל העולם יסכימו לגדולתו, והשביעי הוא מלכות פרס מתי תפול הוא נגד מכשול מחלוקת קרח, כי אופיה של מלכות פרס הוא צרת עין, כי כל אומה יש לה קליפה מיוחדת, וצריכים ישראל להכניס כל הטובות מהם להכניסם לקדושה, שמחמת שהיה בבבל קליפה מגיאות כדאיתא בגמ' (סנהדרין כ"ד.) אין לבבל נחית ולכן כשישראל קבלו מהם כל הטובות שנמצא בהם יצא משם תלמוד בבלי, וזה שכתיב (משלי ח',ט"ו) בי מלכים ימלוכו שכשיבוא זאת לתוך ישראל הוא מלא קדושה, אכן עיקר גסות הרוח וצרת עין היה אופיה של מלכות פרס כדאיתא (שם) בגמ' ואישתרבובי דאישתרבב לעולם, ואיתא (שם) זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד, וזה הוא מלכות פרס מתי תפול מתי שיבוטל מדת הצרת עין מהעולם, כי כל המחלוקת הוא מצד הצרת עין הנמצא, כמו שמצינו שאחיתופל שהיה חכם גדול כמו שכתיב (ש"ב ט"ז,כ"ג) ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלהים וגו' ואיתא בגמ' (בבא בתרא קמ"ז.) שצוה את בניו אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד, כי מאד צריך האדם להיות מבורר בצרת עין ואז יוכל להכניס עצמו במחלוקת, כי מי שיש לו טובת עין מאד שידע ברור שאם יאיר לו השי"ת שהדין עם חבירו אזי תיכף יתרצה לחבירו ויהיה כפוף תחתיו אז מותר לחלוק על חבירו, וזה שאיתא בגמ' (חולין פ"ט.) אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, והיינו שכובש את יצרו לבלי יכנס במחלוקת על זה העולם מתקיים ומתחדש כבריאה חדשה, וכן בכל הענינים כשאדם מצמצם עצמו לכבוש את יצרו ולסבול, לכן מדה במדה מצמצם השי"ת את הבריאה לנגדו שמתחדש כבריאה חדשה, כי השי"ת חפץ בטובת כל הברואים ואינו חפץ חלילה ברעתם, לכן מתנהג השי"ת עם האדם מדה במדה, ובענין מריבה צריך האדם לסבול ולצמצם עצמו ולבלום פיו, וזה שאיתא בזה"ק (קרח קע"ח:) ועבד הלוי הוא הוא אשלים לסטר שמאלא וכו' מאי בארונא בההוא מטולא דהוו נטלי במשכנא, והיינו כמו שכתיב (במדבר ז',ט') בכתף ישאו שצריכים לסבול, ועדיין לא נגמר הבירור מהמחלוקת כי יש בישראל ג' מדרגות, בעלי מעשים טובים, וצדיק, וכהן. וזה דאיתא במסכת אבות (פ"א,מ"ב) על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, צדיק הוא תורה, וכהן הוא עבודה באהבה ובעל מע"ט הוא גמילות חסדים, וכל זה אינו מבורר בשלימות כמו שמצינו שכתיב (מ"א י"ט,י"א) לא ברוח ה' וגו' לא ברעש ה'. רוח הוא נגד רצון שיש בבעל מע"ט, רעש הוא יראה שיש בתורה שהוא נגד צדיק ואש הוא נגד כהן שהוא עבודה באהבה עצומה, ולכן כתיב מתחלה (מ"א, י"ח,כ"ד) והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר שהסכימו כולם שמי שיכול לפעול אצל השי"ת על ידי עבודה באהבה עצומה בו בחר ה'. אכן אח"כ הראה השי"ת לאליהו הנביא שאחר כל אלו צריך האדם שהשי"ת יסכים ויחתום על כל זה, וזה שכתיב (שם י"ט,י"ב) ואחר האש קול דממה דקה, קול הוא חתימת השי"ת על רוח שהוא רצון בעל מע"ט שהם מהשי"ת אז הם טובים, דממה הוא חתימת השי"ת על רעש. דקה הוא חתימת השי"ת על אש, וכאשר יחתום השי"ת על אלו הדברים שאין האדם נוטה בהם לצד נגיעתו אז המה מבוררים בשלימות, כי אף בענינים כאלו כשאדם משתוקק לאהבה ויראה יוכל גם כן לחמוד להם כחמדת עוה"ז וצריך האדם שהשי"ת יסכים עליו שכונתו באמת לשם שמים, וכל זה הוא מפני שיש מסך המבדיל שמסתיר לפני האדם שאינו מביט להשי"ת בכל פרט ענין, אבל כשיהיה עיני האדם פקוחות להביט בכל דבר להשי"ת אז הוא מבורר בכל פרט ואז יהיה מותר לו להתפלל על כל דבר יען שיראה שהכל הוא מהשי"ת, ולעת עתה דבר זה נסתר וכדאיתא בגמ' (ברכות ל"א.) כך היה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה וכו' וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות, והיינו אף שנגד עיני רבי עקיבא היה הכל מבורר, אכן מפני שלעין הצבור לא היה כל כך מבורר לכן לא הרבה בתפלה, כי כל התפלות שאנו מתפללין עפ"י סדר שסדרו אנשי כנסת הגדולה המה רק שיתגלה שהכל הוא מהשי"ת ואז נוכל להתפלל להשי"ת לבדו ולא יהיה שום מסך המבדיל שאז יהיה התפלה בלב ישראל בקביעות, כמו שכתיב (תהלים ק"ט,ד') ואני תפלה, היינו שהוא עצמו הוא התפלה שהוא רואה תמיד נכחו את השי"ת שבלעדי ה' הוא חסר מכל ואין לו שום חיים בלתי כשיתחבר להשי"ת, וזה שורש התפלה שהוא לשון חיבור כמו שכתיב (בראשית ל',ח') נפתולי אלהים נפתלתי. והענין הוא כמשל מלך שאמר לבנו שבל יראה פניו רק כל מה שיצטרך אליו ישלח דברו על ידי שליח, והיה משלח תמיד ע"י שליח בקשות רבות וכל הבקשות לא היו רק שיוכל לראות פניו ולא יצרך לדבר אליו עוד ע"י שליח, וכן כל העבודות הם ע"י כהנים שהם נקראים עבדי ה', ואין לך גדול בישראל כדוד המלך ע"ה שכתיב עליו (תהלים ב',ז') בני אתה וגם איתא בגמ' (יומא כ"ה.) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, וזה הוא מפני שנקראים בנים מכל מקום אין רשאי לכנוס במקום שהכהן נכנס, מפני שהבן לא יבוא כל כך במורא כמו העבד, ועל זה התפלל דוד המלך ע"ה (תהלים כ"ז,ד') שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, שלא יצטרך לממוצע רק לבקש מה' פנים בפנים.

אם זרחה השמש עליו דמים לו וגו'. נראה לרמז בכתוב הזה, על פי מה שהארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש הח' ענף ב') בביאור פסוק (קהלת א', ג') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, כי הנה זה תכלית עבודת האדם ומדריגתו הנבחרת, אם עיני שכל לו להבין, אשר צדקה וחסד גדול וחיבה יתרה נודעת לו ממלך מלכי המלכים ברוך הוא, במה שבחר אותו להיות עומד ומשרת לפניו כל הימים, ואין מדריגה מעולה מזה, כדרך מלך בשר ודם אשר יפגע לפעמים באדם אחד בזוי ונבזה ושפל חסר לחם מוכה ומעונה, וצוהו לעשות לו איזה שירות כמו להגביה לו האבן טוב שנפל מידו לארץ או שאר עבודה, בודאי אי אפשר לבאר בספר גודל הזירוז והשמחה עצומה והאהבה רבה שיהיה לאדם הלז בעת העבודה והשירות הזה ועם כל זה באימה ופחד כי עומד לפני המלך, ומכל שכן דכל שכן אם יצוה המלך לאיש השפל הזה להכתיר אותו בכתר המלוכה להשים כתר מלכות בראשו, מה מאוד יחרד וילפת וישמח וירוה ויתענג וישביע ויתאוה ויחמוד וישתוקק ויצפה לדבר הזה לקחת את כתר המלוכה בידו ולהכתיר בו את מלכו, ומה מאוד יגדל בלבבו אהבת המלך בתשוקה נפלאה בחמדה עזה, על אשר הניח המלך את כל שרי המלוכה העומדים לפניו מלובשים רקמה ושני ומוכתרים בכתרי כתרים מזהב וכסף ואבנים טובות אשר זיו אורם מבהיק ומאיר ומפיק נוגה לכל עבר ועבר ומחוכמים בכל מיני חכמה ומדע, וזיו הדרת פניהם מאיר ומופיע כזיו ברקים המשתלחים והוא הניח את כל אלה ויצוהו שהוא ילביש לו כתר מלכותו ודאי ודאי אם היה יכול היה ממציא נפשו ורוחו ונשמתו מול מלכו במה שבחר בו ועשה לו את הכבוד הזה לעין כל, והיה מוסר עצמו עם כל אבריו וגידיו לאהבת המלך על אשר זיכהו בזה, כידוע מעט להעומדים בחצר המלוכה. ואם במלך בשר ודם כן, שהוא עפר ואפר טפה סרוחה וכו', מכל שכן דכל שכן עד אין שיעור וערך במלך מלכי המלכים ברוך הוא וברוך שמו, אשר אומץ תהלתו באלף אלפי אלפים רבוא רבבות כתות כתות מלאכי השרת אשר זיו אורם והדר יקר תפארתם והבהקת חינם ורוב גודלם אין שיעור וערך, והקב"ה הניח כל אלה ואבה תהלה ועבודה מבשר ודם חסר שכל רימה ותולעה וכל שאר הפחיתות המצוין אצלו, וצוה להם להגביה לו האבן טוב שנפל מידו לארץ המה הניצוצות הקדושים אשר בכל הדברים הגשמיים שבעולם מדומם צומח חי מדבר, שהאדם צריך לבררם מהכל באמצעות האכילה ושתיה ושארי תענוגות בני אדם, ובאופן שלא יעשה בהם דבר כי אם בשביל זה לא עבור תאותו וחמדו וצוה לעובדו בתורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים, שכולם הם כתרי כתרים למלך הכבוד ברוך הוא וברוך שמו כמו שאמרו חז"ל (בחגיגה י"ג: ובתוספות שם ובשמות רבה כ"א, ד' ובזה"ק בשלח נ"ח.) ועיין שם שהאריכו איך שמלאכי מעלה הגדולים הנוראים נוטלין אותן ועושין אותן עטרות וכתרים למלך הכבוד ברוך הוא. ומה יענה האדם קרוץ מחומר אם ישים זאת על לבו שמלך המלכים ברוך הוא וברוך שמו צוהו להכתיר אותו בכתר המלוכה כביכול על ידי תפילתו ומעשים טובים שלו, הלא ודאי רוחו ונשמתו אליו יאסוף באהבה ושמחה רבה ועצומה בעת הכבוד הגדול הזה שזיכהו בכך ולא נתן כביכול ברוך הוא העבודה הזאת לשום מלאך ושרף ואופנים וחיות הקודש כי אם אותו שבחר בו לעמוד לפניו לשרתו ולברך בשמו, ודאי יפול על פניו מרוב השמחה והאהבה והאימה והיראה. ולזה אמר דוד (תהלים כ"ה, א') אליך ה' נפשי אשא, פירוש מה אתן לך בשביל שאני אליך ה', אין לי בביתי נכבד מנפשי והרי היא נתונה לך בעד זה, ועיין שם כי הארכנו בבחינה זו בדברים נפלאים בעזרת ה', והוא כעין שכתוב תלמידי רבינו יונה והרא"ש (במסכת ברכות פ"ג) פירוש נוסח ברכת מודים דרבנן, שמסיימין על שאנו מודים לך ברוך אל ההודאות שהוא על מה שאתה זכיתנו וכבדתנו בזאת שנזכה להודות לך, על זה ברוך אל ההודאות שאנו מודים ומברכין אותך על גודל החן והחסד והטובה רבה שעשית עמנו בזה שאנחנו מודים ומשתחוים לך ומברכין אותך וכו'.