Chasidut על קהלת 1:9

באופן שלישי נראה לתרץ ולבאר המדרש הנ"ל, דהא ביומא (דף פ"ה ע"ב) איתא בגמרא אמר שמואל אי הואי התם, הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו וחי בהם (ויקרא יח ה), ולא שימות בהן, אמר רבא לכלהו אית להו פירכא, וכלהו אשכחן ודאי ספק מנא לן, אבל דשמואל ודאי לית להו פירכא, עכ"ל הגמרא. ולכאורה בהא דשמואל גם כן ודלמא לא מעטה התורה רק ולא שימות בהן ודאי, אבל לא ספק. ונ"ל דלא קשה מידי, דכיון דכתיב וחי בהן, משמע יהיה חי בהם ולא שיוכל להיות שימות בהן, שכל מה שכתוב בתורה הוא בהחלט. ומנא אמינא לה, מהא דאיתא בגמרא במסכת סוטה (דף כ"ט ע"א) רב גידל רמי, כתיב (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, טמא ודאי הוא דלא יאכל, הא ספק יאכל. אימא סיפא והבשר כל טהור יאכל בשר, טהור ודאי הוא דיאכל, הא ספק טמא ספק טהור לא יאכל. ומשני כאן שיש בו דעת כו', עיין שם. אלמא דכל מה דכתיב בקרא, משמעותו על הודאי ולא על הספק, כנ"ל ברור בס"ד. והנה סברא זו שכל מאמר שאמרה התורה הוא בהחלט לבל יהיה נעדר בשום פנים, הוא נפיק ומוכח מהאי קרא דהאזינו השמים כו' (דברים לב א). דאיתא במדרש רבה פרשת האזינו (דב"ר פ"י ב') האזינו השמים ואדברה וגו', זה שאמר הכתוב (קהלת ג יד) ידעתי כי כל אשר יעשה אלקים הוא אשר יהיה לעולם עליו אין להוסיף וכו'. ונ"ל לבאר דהכי פירושא דהמדרש הנ"ל, דהנה לכאורה קשה דיש סתירה רבה במקראי קודש, דכתוב אחד אומר (תהלים קד ה) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, וכן כתיב (קהלת א' ד) והארץ לעולם עומדת, וכן כתיב במזמור הללו את ה' מן השמים (תהלים קמח ו) ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, וכן כתיב (קהלת ג') ידעתי כי כל אשר יעשה אלקים הוא אשר יהיה לעולם עליו אין להוסיף כו', המורים כולם על ניצחיות השמים והארץ, אחר שבראם וחדשם ברצונו ית', יתקיימו לנצח ברצונו ית', וכתיב אחד אומר (ישעיה נא ו) כי השמים כארץ נמלחו והארץ כבגד תבלה, ועוד יש כמה כתובים המורים על הפסד שמים וארץ, וכבר האריך הרבה בזה הרמב"ם ז"ל בספר המורה חלק שני פרק כ"ח וכ"ט לפי דרכו, עיין שם. וחז"ל אמרו (סנהדרין צ"ז ע"א) שית אלפי שני הוי עלמא, וחד חרוב. ולפי שיעורי כאשר בינותי בספרים, כך הוא האמת לענ"ד כמו שאבאר, דהנה מבואר בספרי חכמי האמת (עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב) דקודם חטא אדם הראשון היה להם כתנות אור באל"ף, ואחר החטא נפלו ממדריגתן ונעשו כתנות עור בע' (בראשית ג כא), וכן כל הנבראים נפלו ממדריגתן אפילו העליונים, עד שכתבו חז"ל חכמי האמת כי קודם החטא, היה עולם הזה שהוא עולם העשיה, במדריגה שעכשיו עולם הבריאה באותה מדריגה, וכן ראיתי כתוב שהארץ היתה ספירי' מאירה כספיר. ואחר החטא נתלבש הכל בחומריות וגשמיות בלבוש עב, וכן השמים שק אשים כסותם לנגד מה שהיו קודם החטא. והנה לפי זה יתיישב הכל, דבאמת כאשר בראם הבורא ית' כך יתקיימו לנצח, אך הלבוש העב שנתלבש על ידי החטא תבלה, אבל הנקודה הפנימית כפי אשר נברא כפי שהיה קודם החטא, יתקיים לנצח ברצונו ית'. והיינו דכתיב (קהלת א ט) מה שהיה הוא שיהיה, ר"ל מה שהיה קודם החטא, הוא שיהיה לעתיד, ואשר עתיד להיות כבר היה. והיינו יסד ארץ על מכוניה כו', כי כפי שיסדה ית' היא בל תימוט כו'. וכן והארץ בה' הידועה, היינו כפי שהיתה קודם החטא, לעולם עומדת. וכן כל אשר יעשה האלקים דייקא, היינו כפי אשר נברא, הוא אשר יהיה לעולם. וכן האדם חוזר לעפרו, ונקודה הפנימית קיים, והלבוש החומרי יתבלה, ואחר התחיה יהיה כתנות אור באלף כמו שהוא קודם החטא. והשמים כעשן נמלחו, היינו הלבוש שנתלבשו ויהיו כחדשים, והארץ כבגד תבלה, נראה דהכי פירושו, מה שהיא כבגד תבלה דהיינו רק לבוש, כנ"ל ברור ואמת בס"ד. וזה גם כן אמרם שית אלפי שנין כו', דאז יתבלה החומרית כנ"ל. והנה היוצא מזה, דכפי אשר בראו הבורא ית' לשמים וארץ, בבחינה זו הם קיימים לנצח, דאף שהוא מחודש יש מאין, מכל מקום יתכן שיהיו נצחי ברצונו ית', כמ"ש גם כן הרמב"ם ז"ל בספר המורה שם חלק שני פרק כ"ח, עיין שם. ועכשיו נחזור לבאר המדרש הנ"ל האזינו השמים ואדברה וגו', זה שאמר הכתוב כי ידעתי כו'. דהמדרש מפרש לקרא דהאזינו השמים כך, האזינו השמים אין האזנה אלא בלב, ר"ל תבינו בחינת השמים שהם נצחי כאשר בראם כך הוא, ואדברה ר"ל כל מה שאני מדבר בתורה הק', הכל נצחי והחלטי לבל יעדר בשום פעם, כאשר ביארו הקדמונים דכל התורה הוא נצחית, והרבה יש לי לדבר בזה אלא שאין כאן מקומו. וכן שמיעה לשון הבנה, (כמו והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם (בראשית מב כג), ר"ל לכך לא ידעו שמבין לשונם). והיינו ותשמע הארץ, ותבין בחינת הארץ שהוא גם כן קיימת לנצח בהבחינה אשר נבראה, כך הוא אמרי פי. וזה דברי המדרש האזינו השמים וגו', זה שאמר הכתוב ידעתי, כנ"ל ברור באמת ובנכון דעת המדרש הנ"ל. והנה מזה מוכח דהתורה בהחלט מדבר לבל יעדר בשום פעם, כמו בנידן דידן וחי בהם, היינו שודאי יחיה בהם, דאם יהיה (ספק) שמא לא יחיה, נדחית המצוה, דאם נימא דבספק אין נדחית המצוה, אם כן לפעמים אין מתקיים הך וחי בהם. והשתא יתפרש המדרש הנ"ל שהתחלנו, דבלא קרא דהאזינו השמים, לא הוי מקום למיבעיא בספק סכנת נפשות, דלכולהו תנאי ספק מנלן, ואפילו ודאי פקוח נפש צריך קרא, ואם כן ספק דאין לו פסוק להתיר, הבו דלא להוסיף עלה הוה אמינא יאסור, ואפילו אם נדרוש כשמואל, אכתי ספק מנלן כמ"ש בהקושיא, ואם כן הוה אמינא דלכולי עלמא ספק נפשות אין ראוי לדחות וליכא למבעיא כלל. אבל מהאזינו השמים דמוכח דהתורה בהחלט ידבר, אם כן לפי דרש דשמואל מוכח דגם ספק דוחה, אבל לאינך תנאי לא מוכח דספק דוחה, לכך מבעיא שפיר בספק אם דרשינן כשמואל או כאידך תנאי, ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.

ב וְרַחֲמָן כָּזֶה הוּא רַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כִּי הוּא הָיָה מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יִהְיֶה הַמַּנְהִיג לֶעָתִיד, כִּי מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וְכוּ' (קהלת א׳:ט׳).

וְלֶעָתִיד, בִּשְׁעַת הַתְּחִיָּה, יָקוּם מֹשֶׁה כָּלוּל מִשְּׁלֹשָׁה אָבוֹת כְּמִקֹּדֶם, בְּחִינַת (קהלת א׳:ט׳): מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה; בְּחִינַת (דברים ל״א:ט״ז): הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם – שֶׁיָּקוּם בַּתְּחִיָּה כָּלוּל מִשְּׁלָשְׁתָּן. וְזֶה: חַד בִּתְלָת קָיְמָא: