Chasidut על קהלת 10:18

היוצא מזה דגם השוגג הוא פושע גדול. ונקדים עוד כי מוכרח מאד לטהרות אלול קודם ראש השנה לענין ראש השנה, כי מבואר השחרו פנינו מפני עונינו, וידוע כי בחטאתינו השכינה אומרת אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א ו), שכביכול משחירין פני השכינה כביכול בשחרות החטאים, עד כאן מבואר בספרים. ונ"ל שהוא בבחינת השפעה למטה, אבל בעצמותן אני ה' לא שניתי (מלאכי ג ו), והנאצלין נקראו כשמו, כי אמרו (ב"ב ע"ה ע"ב) עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, והוציאו מקרא (ירמיה כג ו) וזה שמו אשר נקרא לו כו', ואמרו (סנהדרין ל"ח ע"ב) על מטטרון ששמו כשם רבו, קל וחומר בנאצלים כי הן הן השמות ודבוקין במאצילן ומתייחדין ביחוד גמור. ונחזור לענינינו כי כשהאדם חוטא דייקא ובורח הצלם אלקים שהוא אור פניו, ותיכף בא צלם מסט"א ומשחיר פניו, ובהשחרת פנים שלמטה משחיר פנים דלעילא כי זה תולה בישראל, הלא כן דרשו חז"ל (במדרש רבה איכה פרשה א' סימן ל"ג (איכ"ר פ"א ל"ג)) צור ילדך תשי (דברים לב יח), בשעה שעושין ישראל רצונו מוסיפין כח, שנאמר (תהלים סח לה) תנו עוז לאלקים. ובשעה שאין עושין רצונו כביכול מתישין כח, שנאמר צור ילדך תשי. וכן דרשו (מגילה י"א.) בפסוק (קהלת י יח) בעצלתים ימך המקרה, והבן זה. על זה יחרד האיש ויאחזנו פלצות אוי לאותה בושה כו', אשר טיפה סרוחה רמה ותולעה יגרום להשחיר פני השכינה ח"ו, הלא יקרע לבבו לשנים עשר קרעים בשמעו זאת ויזעק מרה, ואוי לו ואוי לנשמתו הגורם זאת ואיננו שב בתשובה ללבו, ואיתא כי אז נקראת ח"ו אשה כושית מחמת שחרות, ועל אותה שעה נאמר על עדת ה' כו' הלא כבני כושיים אתם לי בית ישראל (עמוס ט ז), אוי ואבוי למי שגורם כל זאת, כי אותו אור הקדוש הנאצל הוא אמנא היונקת לנו כל השפעות, על כן אם הוא נקראת ח"ו אשה כושית ח"ו, בניה נקראים בני כושיים, ועל כן איתא בספרים כשבוכה על עוונותיו בלב שלם ושב בתשובה שלימה, יש לרחוץ הפנים בהדמעות, עד כאן. והיינו כשרוחץ פניו למטה בדמעות של תשובה, מסיר השחרות ומחזיר הצלם אלקים, וממילא הוסר השחרות מהפנים דלעילא כביכול ומאיר באור פני מלך, וכתיב (משלי טז טו) באור פני מלך חיים, וממילא מובן ח"ו ההפוך. ואם כן בראש השנה עומדים מכוונים לפנים דלעילא, כי אז חותך חיים לכל חי, אם כן אם כבר הוטהרו קודם ראש השנה משחרות, אם כן גם פנים דלעילא נטהר ומאיר באור פני מלך בבחינת השפעה למטה, אז חיים וברכה ושלום על כל ישראל, וח"ו ההיפוך בהיפך, והבן. וכבר ידוע דאמרו חז"ל (זוהר ח"ג רל"א ע"א) היום הוא ראש השנה, דכתיב (איוב א יד) ויהי היום ויבואו בני אלקים להתיצב וכו', וכבר פירשתי בזה ואין רצוני להאריך. והנה נקדים עוד, דלכאורה יחשוב האדם כי השחרות הוא בא דוקא בחטא עכו"ם, וגם אשר אינו מצוי רק בבורים וריקים ופוחזים, על כן לבני אדם כשרים אין לדאוג מזה, ומכל שכן שבני העליה אין להם לדאוג מזה. אל תאמרו כן, כי כל המדרגות והכתות כולם יש להם לדאוג מזה לשוב בתשובה גדולה איש לא נעדר, כי איתא במדרש (שמו"ר ה' ט') בשעת מתן תורה קול ה' בכח (תהלים כט ד), בכוחו לא נאמר אלא בכח, לפי כוחו של כל אחד, ואל זקנים לפי כוחן כו'. ופירשתי המדרש הנ"ל, כי כל אחד לפי ערכו, כי יש ענינים שהם רק ממילי דחסידות, ואיש המוני העובר על זה אין לו אשמה כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם הבריות, ולאיש חכם ומבין הוא מרומז בלאוין בעריות, ואם איש החכם ויבן את זאת עובר על מילי דחסידות הנ"ל, הוא ח"ו כאיש המוני שעובר ממש על לאו דעריות הנ"ל. אם כן כל אחד יכול לגרום השחרות כמו איש הגס בגסות, כן איש הנכבד יכול לגרום בדקות לפי ערכו, על כן כולם צריכין לפשפש במעשיהם ולשוב אל ד'. וזה שאמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם, ר"ל דל' של לפני, משמש במקום אל, כמו דור לדור ישבח מעשיך וכו' (תהלים קמה ד), דהוי כאלו כתיב דור אל דור. הכי נמי הוי כאלו כתיב אל פני ה', שכביכול פני ה' בבחינת השפעה למטה תולה בכם, ר"ל שאם פניכם מאיר באור פני מלך חיים בצלם אלקים והוסר השחרות, אז גם פנים דלעילא מאיר באור פני מלך חיים, וממילא נשפע כל מיני חיים לכל ישראל. ואמר כולכם, שכולם צריכים לשים עינם ולבם לזה מגדול ועד קטן ראשיכם כו', כי הגדול יכול לגרום בדקות כמו הקטן בגסות, ולכך כל איש ישראל איש לא נעדר כולם צריכין לשוב עד ה' ושב ורפא לו, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.

(ב) עוד פירוש על התרגום יונתן הנ"ל, על פי דאיתא בילקוט דוד (פ"י) בשם השל"ה, כי עיקר טענת המרגלים היה שישראל אינם צדיקים, עיין שם. וידוע דמי שהוא עניו, דן את כל אדם לצדיק, ועל כן יהושע מכח ענותנותו ניצל מעצת מרגלים. ועל פי זה יובן מה שדרשו (סוטה ל"ה ע"א) ממנו (במדבר יג לא), אל תקרי ממנו, אלא ממנו דהיינו בעצלתים ימך המקרה (קהלת י יח) (מגילה י"א ע"א), ודוק.

וכדי להבין דברי חכמים וחידותם כי רבה היא ולא דבר ריק, עניתי ואמרתי בעזר אלקי ולא רציתי לילך בגדולות ונפלאות, רק בדרך קרוב אל מרכז האמת, והענין הוא כך, מדכלל הנך ג' קדושות, שמע מינה דתלוים זה בזה, כי קדושת השם בקדושת ישראל תליא, כדמייתי קרא יושב תהילות ישראל שישראל מקדשין אותו, ולא נפלאת היא ולא רחוקה, כי מכח שהיצר עמלק לישראל, אין השם שלם ואין הכסא שלם (תנחומא תצא סי' י"א), וחלילה לומר כי בעצם השם יש השתנות ח"ו, דהא כתיב (מלאכי ג ו) אני ה' לא שניתי, רק הוא לפי בחינת השתלשלות והמקבלים, ויותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק ואין לנו עסק בנסתרות. וגם כפי פשוטו בהיות עבדי ה' ברום המעלות, אז שמו מתגדל ומתקדש, ובהיפך ההיפך ח"ו באמרם איה אלקימו צור חסיו בו (דברים לב לז), ובמיעוט קדושת ישראל נתמעט קדושה דלעילא כביכול, כדכתיב (דברים לב יח) צור ילדך תשי, וכמו שדרשו רז"ל (תענית דף ז' ע"ב) הפסוק (קהלת י יח) בעצלתים ימך המקרה, וכאמרם ז"ל (איכ"ר פ"א ל"ג) בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כביכול, מוסיפין כח וכו', וכמו שמפרשין על המקדש בפרשת קדושים (ויק"ר כ"ד ט') קדושתי למעלה מקדושתכם, והמפורסים אין צריך ראיה. וקדושת שבת כמו שאמרו רז"ל כל שאין משמר את השבת, מעיד עדות שקר באדון. ומבואר בזוהר (תיקו"ז כב ס"ה ע"ב) כל מאן דלא נטיר שבתא, משקר בשמא קדישא דמלכא, ובישראל תליא כי מתנה טובה היא לישראל דוקא (שבת י' ע"ב), כי במנוחתו לא ישכנו ערלים (תפלת שבת), ובזוהר (ח"ב פ"ח ע"ב) כתב בזה הלשון: וכי מהימנותא דא דלהון ולא דעמין עובדי כוכבים ומזלות, ולכך אמר (שמות לא יז) ביני ובין בני ישראל, עד כאן. ולכך עובד כוכבים ומזלות ששבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח ע"ב), וגם כפי פשוטו הישראל הם שומרי שבתות. ואם כן נתבאר דג' קדושות הללו, מתאחדין זה בזה ומשולבות אשה אל אחותה יתלכדו ולא יתפרדו והבן. ונקדים דהקושיא מפורסמת למה יעניש הקב"ה להאומות שהרעו לישראל, הלא הם רק כגרזן ביד החוצב בו והכל ברצון הש"י ומי זה אמר ותהי ה' לא צוה, ההוא אמר ולא יעשה, וכבר מלאו הספרים מזה כמו העקרים, ובעל עקדה, והאברבנאל, כל אחד ואחד כפי אשר חלק מחכמתו ליראיו בדרך מחקרי. וגם חלקי אמרה נפשי ליישב, על פי מה שאמרתי על המדרש (בתפלה למשה תהלים פ"ג) בואו ונתיעץ על קדשי קדשים שחיטתן בצפון. ואחד מן התירוצים שישבתי הצריך לענינינו פה, הוא על פי מאמר רז"ל במסכת קדושין (דף פ"א ע"ב) ובמסכת נזיר (דף כ"ג.) בפסוק (במדבר ל יג) אשה הפרם וה' יסלח לה, הא במה זה מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והיפר לה, והוא לא ידעה ועברה על נדרה ושתתה יין ומטמאה למתים, וזו הוא שצריכה סליחה, וכשהגיע רבי עקיבא לפסוק זה, בכה ואמר מה אם חשב לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר טלה צריך כפרה, חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה, עכ"ל הגמרא. ואם כן לפי זה יש לומר דאומות הנ"ל משום זה נגעה בהו, כי אינם יודעים כי רצון הקב"ה בכך ואינם מכוונים לעשות רצונו ית', רק עושים בזדון וברוע לבבם, והוי כמו חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דצריך כפרה על כל פנים, ועיין מה שפירש הנזר הקודש על המדרש (תנחומא תזריע סי' י"א) על הזקן הכבדת עמלך (ישעיה מז ו), עיין שם (הובא בבית שמואל אחרון פרשת פנחס עיין שם). ומיהו לפי זה אין ראוי להיות עונשם חמור כל כך, ועל כל פנים אינו חמור מן השוגג, כמו שמבואר במסכת קדושין (פ"א ע"ב) בברייתא כיוצא בדבר (א"ר) [אתה אומר] והוא לא ידע ואשם וכו' (ויקרא ה יז), עיין שם. ואם כן לפי זה אף שידוע (סנהדרין צ' ע"א) שמדת של הקב"ה לענוש מדה כנגד מדה, כמפורש בפסוק (שמות יח יא) כי בדבר אשר זדו עליהם, ומצינו עונש מה שהוא מדה כנגד מדה כנגד חטאם שחטאו בהרעתם לישראל, אף על פי כן אין מבורר להם שמגיע להם גם עונש הזה בין העונשים, כיון שלא נענשו יותר מן השוגג, נוכל לומר דאין מגיע להם עונש כזה. אך לפי מ"ש דבמיעוט קדושת ישראל ובהרעותם נתחלל שם שמים, ואם כן אף אם לא הוי חטאם רק בשוגג, עונשם כמו על המזיד, דמשנה מפורשת שנינו אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם. (אבות פ"ד מ"ד), ולכך שגגת תלמוד עולה זדון (אבות פ"ד מי"ג). ונקדים עוד מאמר רז"ל (שבת קמ"ה ע"ב) אין לך כל שבת ושבת שלא בא בלשת לציפורי, לקיים מה שנאמר (ישעיה א יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, והיינו שאכלו מה שהוכן לכבוד שבת ומבטלין עונג שבת, וגם חילול שבת בא על ידם. ואם כן לפי מ"ש דראוין לעונש כמו על המזיד כמ"ש, ואם כן לפי זה כיון דבררנו דראוין לעונש גמור, ואם כן מה דאשכחנא דבר מה שהוא מדה כנגד מדה כנגד חטאם, ודאי דראוי לומר דהוא מן העונשים, דהא קב"ה משלם מדה כנגד מדה. ונקדים דסוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, וכן מבוי (סוכה ב' ע"א), ומפורש בגמרא (שם) הטעם דעד עשרים שלטא ביה עינא, למעלה מעשרים לא שלט ביה עינא. וידוע דהחכם עיניו בראשו ורואה את הנולד ומחשב סופו של דבר בתחילתו, והיינו ראיה בעין השכלי סופו של דבר, ואם כן הם לא ראו לחשוב סופו של דבר בעין השכלי, כמו נבוזראדן דאמר קב"ה בעי לאחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה בהאי גברא, וערק ואגייר, חזי מה סליק ביה דנפיק מיניה ר' מאיר (גיטין נ"ו ע"א). אבל הם לא חשבו, ואם כן היינו מדה כנגד מדה, הם לא ראו בעין השכלי של שינים הללו שאכלו את ישראל, כמו שנאמר (ישעיה ט יא) ויאכלו את ישראל בכל פה, כך לא יראה בעין השגה גבול עונשם דהוא כל כך גדול עד שלא יושג, והיא על דרך המליצה דשיניהם של האוכלים יהיה למעלה מעשרים דלא שלטא ביה עינא, והיא מדה כנגד מדה כמ"ש. ואם כן לפי זה לא היה ראוי להיות רק כ"א אמה כדי שיהיה למעלה מעשרים, אך דג' אמות יתירים, נגד ג' קדושות הללו שנטלו באכלם את ישראל.