Chasidut על קהלת 2:15

וענין מערת המכפלה הוא כדאיתא בזוה"ק (חיי קכח:) חייך לאו שדה היא מכפלה ולא מערתא היא מכפלה וכו' מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה וכו'. והוא, כי מערת המכפלה מורה על האור הבא מצד השי"ת, שהשי"ת יאיר ויחיה אף פעולת הגוף, וזה האור יקר במעלה מהאור שאדם מאיר לעצמו, וכענין דאיתא במדרש רבה (חיי נח) כל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל. וע"ז מרמזין ההי"ן דבשמא קדישא, ה' אחרונה מרמז על עבודה וכחות הגוף, וה' הראשונה מרמז על האור הבא מצד השי"ת. ומקומה הוא על פני ממרא, שהוא אחד מהשלשה יועצים שהיה לאאע"ה, והוא נתן לו עצה על המילה. ולא רק לאברהם אבינו אך לכל פרט אדם נמצא בחינת אלו השלשה יועצים, כי אין תורתנו הקדושה מדברת לפי שעה. אכן, כמו שעיקר הד"ת המה נצחיים, כן כל הספורי מעשיות הבאים בתורתנו הקדושה הם למוד נצחיי לכל פרט אדם לעיקר החיים. והוא, כי נמצא בכל אדם שלש דעות. אשכול, מורה על הדעה שבאדם המלמדתו לקבל כל הדברים בתוך הגוף ומבטת אף במה שהוא רק לפי שעה. ענר, מורה על הדעה שנמצא באדם לבחור במה שהוא טוב לכל הגוף, ואלו השנים לא הניחו את אברהם אבינו שימול את עצמו. ממרא, מורה על הדעה שנמצא באדם המיעצתו היפך מאלו השנים, שכל מבטה ורצונה הוא לבחור במה שהשי"ת חפץ ולא במה שיהיה טוב לגופו של אדם. וזה נקרא ממרא, שממרא ומסרב בעניני עוה"ז, במקום שיראה להיכן רצון השי"ת נוטה, אז מסרב במה שיוטב להגוף, ואינו חפץ בזה רק במה שהשי"ת חפץ, ואף שיש לו סבלנות לפי שעה. וזו הנקודה היא אשר נתנה עצה לאברהם אבינו על המילה^פטלעיל פרשת וירא אות טו עיי"ש.. ומערת המכפלה הוא מנגד לממרא, שמתנגדת לזו הנקודה המכונה בשם ממרא. כי מערת המכפלה היינו שנתכפלה כל ארץ ישראל תחת זה המקום, שהוא השורש וכלל הנקודה העולה מזה. וכן בכל מקום שאמרו חכז"ל שנתכפלה ארץ ישראל תחת מקום פרטי מורה ע"ז, שזה המקום הוא הכלל והשורש העולה מכל הארץ. וארץ ישראל מרמז על עבודה, שזה הוא עיקר החיים בעוה"ז, מה שאדם מאיר לעצמו להבין ולהשכיל ולהרגיש טעמי המצות^צעיין העניין בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה וידעת היום ושם נתבאר כולו., וכענין דאיתא בש"ס (פסחים סח:) שרב יוסף אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא. ומערת המכפלה שכל א"י נתכפלה תחתיה, מרמז שהכל נכפל תחת השי"ת ועתיד להתברר, שכל הפעולות שנעשו בעולם לא היו מכח אדם, אך השי"ת הוא אשר נתן כח באדם לעשות מעשהו, ואף פעולות הגוף יאירו באור, ואז יוכל להתחבר אף הפשוט שבישראל שעשה רק מצוה גולמית כוון בזה המעשה לרצון השי"ת כגדול שבישראל^צאכמו שביאר במי השלוח ח"ב פרשת משפטים ד"ה ויקח ספר הברית: באמת כל עניני תורה ומצות אין דעת האדם משגת לעומק הכונה, כי באם היה יכול האדם להשיג עומק השורש אזי היה די בכונה לבד בלי פעולה, אכן לפי שאין דעת האדם משגת, לכן צריך האדם לפעולות שעל ידם יגמור עומק האור בלב האדם שאף שלא מדעתו נקבע אח"כ בו קדושה. עיין עוד שם מסכת סוכה (ו:) ד"ה תנו רבנן.. וזהו מתנגד לממרא, שרומז לעובדי הש"י המאירים לעצמם בכח עבודתן. וע"ז אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ב׳:ט״ו) כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר. וכן כוון ע"ז באמרו (שם ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שדרשו בש"ס (נדה ט.) שזה מדבר בטעמי המצות. ובטח ידע שלמה המלך ע"ה כל טעמי המצות, אכן כוונתו היה על אחר הבירור שיהיה לעתיד. ועל זה איתא (אבות פ"ד מי"ז) יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. וזה הוא הענין כאן אחר עקידת יצחק, שחתם השי"ת על אאע"ה שכל פעולותיו אף מה שעשה שלא מדעת כוון לרצון השי"ת, אז נטלה ממנו הסייעתא והעזר שניתן לו בעוה"ז. כי אשה רומז לסייעתא ועזר שניתן לו לאדם בעוה"ז, שתעזרהו לצאת ולבא לדרגין עלאין. אבל אחר שנשלם אברהם אבינו ולא היה יכול עוד לצאת ולבא, אז מתה שרה, והחיים שחי אברהם ע"ה אחר זה היה מסטרא דדכורא כחייו של דהמע"ה, ובהשבעים שנה שנתן אדה"ר לדהמע"ה תיקן דה"מ את חטא אדה"ר^צבומבואר זאת בשער מאמרי רז"ל להאריז"ל (בסופו קודם הפירוש לפרקי אבות) וזל"ק: למה נתן לו חיים, ולא הניח אותו שיהיה נפל, הטעם הוא, בעבור שעיקר תקנתו היה בדוד וכו'. הנה לתקן לגמרי מהקללה שנתקלל מפי הקב"ה, שאמר לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. כי בגלגול דוד המלך נאמר בו, דוד מלך ישראל חי וקים, כנגד ב' מיתות, נאמר לו ב' ברכות, חי וקים., ובראשית ממלכת דוד מלך בחברון ששם התקשר בהאבות הקדושים, שנשפע לו מכח עבודתם, ועל יד זה זכה למלוכה: