Chasidut על קהלת 2:19

ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי וגו'. להבין מה הוסיף בדבר האחרון לומר הן לי לא נתתה זרע וכבר אמר ואנכי הולך ערירי וגם לתרץ הלא כבר הובטח מה' שיהיה לו זרע כנאמר, ואכן לאשר כתבנו למעלה אשר שני הבטחות הבטיחו הקב"ה במחזה אשר הוא מגן לו וכל אשר יעבור עליו הכל הוא מחויב להצילו לכבודו ועוד שכרו הנה שמור וצפון לעולם הבא על כן נאמר אדנ"י הוי"ה פירוש הן מה שאתה מבטיחני להגן עלי בעולם הזה בחינת שם אדנ"י עולם העשיה כנודע, והן הוי"ה בנקוד אלהים בחינת עולם הבריאה עולם הבא מה שאתה מבטיחני לרשת עולם הבא, מה תתן לי כלומר הכל מה שתתן לי הכל הוא במתנה אמיתית ממך כי אין מגיע לי מאתך אף דבר קל שבקלים והכל הוא בחסד חנם במתנה גמורה ואם תאמר שלזה אני אומר שזאת הוא במתנה אצלי כדי שישאר זכותי לבני כי דרך הצדיקים להשאיר זכותם לבניהם (כמו שאיתא בתורת כהנים מובא בילקוט רמז תרע"ה) הלא לעת עתה אנכי הולך ערירי ואין לי בן ועדיין איני יודע החכם יהיה או סכל ולמה זה אניחנו אחרי (כמו שאמר שלמה אדון החכמים ע"ה (קהלת ב', י"ט)) כי עדיין לא היה לו אף ישמעאל והיה מסופק אפשר לא יהיה לו כי אם כמו זה ועל כן בודאי לא בשביל זה אני אומר שזה הוא מתנת חנם כי אם ממה שאני מבין באמת שכל הבריות חייבים לך ולא שאתה חייב להם ואם יוכל איש למסור נפשו בכל רגע ורגע בכל ימי חייו לקדושת הבורא אינו כדאי על זכות מצוה הקטנה שבקטנות שצונו ה' אלהינו לעשותה לעבוד למלך גדול ונורא אשר יש מלאכי מרום נוראים שאינם זוכים לעבדו כי אם פעם אחד בשמיטה או ביובל ומכל שכן בני אדם קרוצי חומר וכבר הארכנו מאמיתיות בחינת זו במקום אחר, אשר על כן אני יודע בבירור שכל מה שאתה עושה לי בעולם הזה ומה שתרצה לתת לי לעולם הבא הכל חסד חנם מאתך.

מלשון התיקונים (תי' כא) והרע"מ (עקב רעג א) שכ' ענ"ג שבת מהפוכא נגע משמע שהוא מסתעף מפני שיווי האותיות שבשניהם, וכן בס' יצירה (פ"ב שאמר שהאותיות ברל"א שערים פנים ואחור לסימן לדבר אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע ופ' הראב"ד דענג הוא חסד גמור, ונגע הוא דין קשה, והענין דענג ר"ת עדן נהר גן (כמ"ש זה"ק הנז'.) שהוא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, והוא עפמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג מה ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה דכלהו נפקו מהאי נהר עלאה דנגיד ונפיק מעדן, והוא יעקב אבינו ע"ה הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה (כמ"ש בזח"ב קעה ב) והוא כל קו האמצעי מדתו אמת מרכבה למדת ס"ת, ואמת ושלום קשיר דא בדא כמש"נ והאמת והשלום אהבו (כמ"ש בזח"ג יש ב) והוא נפיק מעדן שהוא עין לא ראתה כמ"ש בגמרא, שכל הנעלם מכל רעיון, ונקרא נהר לשון אור דנהיר ונפיק העדן להשקות את הגן, שמדה אחרונה נקרא ים. והוא חכמה תתאה ים התלמוד ובינה גם כן נקרא ים וזהו על ימים יסדה, וכשמתחיל בנ' שהוא נהר דגם האומות נקראו ימים שנ' וכהמות ימים יהמיון ונקראו נהר כמש"נ את מי נהר העצומים והרבים את מלך אשור וגו' ושם הוא המים הזדונים שורש התאות רעות. וכשמתחיל בנ' באותו נהר שאינו יוצא מעדן ואינו קשור בשורש והוא מים הזדונים אז מקלקל אותיות ג"ע שהוא גן עדן ונעשה נגע, וז"ש בזוהר הקדוש (מו עב) ויפח באפיו נשמת חים וכו' דאתמשכא מאינון חיים דלעילא, וחיים הוא ממזלא שהוא עתיקא ועדן וכמו שאמרנו, ואמר אחר כך ות"ח בגין דהאי נפש חי' איהו קדישא עלאה כו' כדין קרינן לה נשמה ודא היא דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא קדישא וכו' וע"ד אתקרי רוחא ממללא והוא כמו שאמרנו שבשבת דכל א' מישראל זוכה לנשמה יתירה כתיב ודבר דבר שנפתח הפה לדבר בד"ת דשבת דבור אקרי (כמ"ש בזח"א לב א) שבשבת בת מתעטרא באבהן שהוא עדן גן ר"ת ענג, לנפש חי' מתרגמינן לרוח ממללא, ואמר אחר כך וע"ד אורייתא אכריזת נצור לשונך מרע וכ' שומר פיו ולשונו בגין דאי שפוותי' ממללין מילין בישין כו' כדין נשמתא קדישא אתעברת מני' ואסתלקת ולא יכלא לממלא כד"א נאמלתי דומי' החשיתי מטוב, דנגעים באים על לשון הרע כמ"ש (בגמרא ומד') ואז החשיתי מטוב ואין טוב אלא תורה (כמ"ש ברכות ה.) והיינו שאינו יכול לדבר בד"ת, ומש"ה הרפואה מנגעים שיזכה שוב לד"ת, וז"ש במ"ר אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח, אכילה ושתיה הוא בד"ת כמש"נ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שהוא נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאוריי' דבעל פה (כמ"ש ברע"מ רע"א ב) וכמ"ש במדרש (קהלת ב' יט) כל אכילה ושתיה בתורה ומעשים טובים הכתוב מדבר כמש"נ יהודה וישראל וגו' אוכלים ושותים מדבר ולא היה הפסוק מספר באכילה ושתיה ושמחת הרשות, אך הוא על אכילה ושתיה ושמחה בד"ת וזהו לאכול ולשתות ולשמוח האמור במ"ר, וזש"נ והבוטח בה' חסד יסובבנו שע"י הרפואה יזכה לד"ת ותורת חסד:

ויה"י, ר"ת "ומי "יודע "החכם "יהיה (קהלת ב יט), כן קבלתי]. (עד כאן מועתק מספר דרך עדותיך):